נשים ו-HIV

HIV הוא נגיף אשר גורם, בהיעדר טיפול, למחלת האיידס. בשנת 2020 נרשמו כ-1.5 מיליון מקרים חדשים, מתוכם חצי בקרב נשים[1]. לפי הערכות יש כ-37.7 מיליון בני אדם בעולם החיים עם HIV, מתוכם כ-53% הן נשים. למרות זאת HIV ואיידס מזוהים לאורך השנים כתופעה גברית, ובעיקר כזו שפוגעת בהומוסקסואלים ובגברים ששוכבים עם גברים. מחקרים סוציולוגים מראים כי היחס ל-HIV/איידס בתחומים רבים מושפע מהטיות על בסיס מעמד, מגדר וזהות מינית[2]. להדרה של נשים מהשיח והמודעות ל-HIV השפעות רחבות במגוון תחומי החיים, ביניהן סיכון מוגבר להידבקות, אופן הטיפול, המניעה, והיבטים נפשיים וחברתיים נוספים הקשורים לחיים עם HIV/איידס[3]. בממוצע, נשים חיות עם הנגיף זמן רב יותר לפני שמתגלות כנשאיות ומטופלות, הן בסיכון גבוה יותר לסבול מבעיות נפשיות לאחר ההדבקה[3] וזוכות לתשומת לב מועטה יותר מגופי רווחה, ממשלה ורפואה. כך למשל, ייצוגן במחקרי HIV אינו תואם את יחסן באוכלוסיית הנשאים.

היסטוריהעריכה

המקרה הראשון של HIV בקרב נשים בארצות הברית דווח בשנת 1981[4]. בדצמבר 1982, נרשמו המקרים הראשונים של העברת HIV מאם לילד. מספר הילדים שנדבקו בנגיף גדל במהלך העשור. בסוף שנות ה-80 נעשה שימוש בזידובודין (ZDV) או בשמה הנוסף, אזידותימידין (AZT) (אנ') כתרופה לטיפול ב-HIV, שמפחיתה עד 70% את הסיכוי להעברת הנגיף מאם לילד[5][6].

שנות השמונים היו שנים של הכחשה ועיכוב, ואופיינו בתסכול מהיעדר תגובה ממשלתית או קלינית לבעיות הייחודיות העומדות בפני נשים שחיות עם HIV ונמצאות בסיכון ל-HIV. בתחילת מגפת האיידס ב-1981, קהילות רפואיות ומדעיות לא הכירו בנשים כקבוצת מחקר. נשים לא נכללו בניסויים קליניים של תרופות ואמצעי מניעה, ונחסמו לעיתים קרובות מהאפשרות להיות נבדקות במחקרים קליניים[3]. סוכנות המכונים הלאומיים לבריאות דחתה מענקים שנועדו לחקירת HIV בקרב נשים מקבוצות מיעוט אתניות ובמצב סוציו-אקונומי נמוך[3]. חוסר תשומת לב זה מיוחס לעיתים לפעילותה הבולטת של התנועה לזכויות הומואים בתחום ה-HIV/איידס. התסמינים הקליניים של HIV שונים בין גברים לנשים, וההתמקדות בתסמינים גבריים גרמה לאנשי מקצוע רפואיים להתעלם מתסמינים אצל נשים. אף על פי כן, בעידן זה החלה ההתפתחות של ארגוני תמיכה של נשים למאבק ב-HIV ואיידס[7].

בשנות ה-90 החלה התעוררות במודעות, שבאה לידי ביטוי בזרם ראשוני של מימון מחקר ושיח סביב הסברה הן בארצות הברית והן בעולם, וזאת במקביל לכך שה-CDC דיווח כי איידס הוא סיבת המוות העיקרית בקרב נשים אפרו-אמריקאיות בגילאי 25–44 שנים[8]. לאחר שנים בהן לא ראו צורך במחקרים ממוקדי נשים, הוענק מימון פדרלי למחקרים בקנה מידה גדול על נשים עם HIV. הופעת הטיפול האנטי-ויראלי שינתה את פני המגפה אך, באופן לא מפתיע, נשים לא נכללו בניסויים מוקדמים ולעיתים קרובות ניחושים קליניים ליוו את השימוש בתרופות חדשות אלו בנשים[3].

אפידמיולוגיהעריכה

מאז המקרים הידועים הראשונים של מגפת האיידס בשנות ה-80, ישנה עליה משמעותית באחוז הנשים מתוך כלל האנשים החיים עם הנגיף בעולם, מ-35% בשנת 1985 ליותר מחצי נכון ל-2022[9][10]. בשנים הראשונות של פרוץ המגפה נשים כלל לא נחשבו כקבוצות סיכון ואף נטען, למשל, שלנשים לסביות ודו מיניות ישנה חסינות בפני הנגיף[11]. כתוצאה ממגמה מתמשכת של חוסר הכרה בנשים כאוכלוסייה בסיכון, מקרים רבים לא זוהו וטופלו, וקיים העדר של מידע על שכיחות הנגיף בקרב נשים ועל השפעתו עליה[3].

הדבקהעריכה

ארגוני הבריאות מצביעים על שתי דרכי הדבקה עיקריות בקרב נשים: דרך יחסי מין הטרוסקסואלים (מעל 80%) ודרך הזרקת סמים[12]. ידוע כי יעילות ההדבקה (transmission efficiency) ב-HIV גבוהה יותר בקרב נשים, כך שהסיכוי שלהן להידבק במהלך קיום יחסי מין הטרוסקסואלים עם נשא גבוה פי 8 מאשר עבור גברים[13]. הפגיעות המוגברת לנגיף היא תוצר של שילוב מורכב בין גורמים ביולוגים, התנהגותיים וחברתיים, אך המשקל של כל אחד מהגורמים והשפעותיו אינם ברורים. גורמים ביולוגים הקשורים בסיכוי הדבקה גבוה בקרב נשים כוללים את המבנה האנטומי של הנרתיק, מבנה הרקמות בו וכן הבדלים במערכת החיסון[14]. גורמי סיכון התנהגותיים וחברתיים כוללים התנהגות מינית, דפוסי שימוש באמצעי מניעה, חשיפה לאלימות, מצב סוציו-אקונומי ועוד[15][16].

תפוצה גאוגרפיתעריכה

האחוז הגבוה ביותר של נשים נשאיות בולט במדינות אנדמיות (בהן אחוז הנשאים גבוה מ-1) ובמיוחד במדינות אפריקאיות שמדרום לסהרה, שם מעל 60% מההדבקות החדשות ב-2020 הן של נשים. במדינות אלו, נשים צעירות (גילאי 14–24) הן האוכלוסייה שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר להידבק בנגיף, כאשר הן מהוות רבע ממקרי ההדבקה החדשים, בעוד הן מונות רק 10% מהאוכלוסייה[17]. מלבד מדינות אפריקה שמדרום לסהרה, אחוזי הנשאות וההדבקה של נשים בעולם משתנים ונעים בין 19 ל-38 אחוז. בישראל, על פי דוח אפידמיולוגי תקופתי של HIV/ איידס, נכון לשנת 2020 חיים בישראל 7,851 נשאים מדווחים, מתוכן כ-30% הן נשים[18]. בשנת 2020 דווח על 362 מקרים חדשים, כאשר גם מתוכם 29% הן נשים[19]. זו בירידה לעומת שנה קודמת בה מנו 35% .

אחוז הנשים בקרב מקרי הדבקה לפי אזור גאוגרפי בשנת 2019[19][17]
אסיה ומדינות האוקיינוס השקט 30%
מזרח אירופה ומרכז אסיה 36%
המזרח התיכון וצפון אפריקה 33%
אפריקה שמדרום לסהרה 60%
הקריביים 38%
אמריקה הלטינית 23%
מערב אירופה, מרכז אירופה וצפון אמריקה 19%
ישראל 35%

הריון ולידהעריכה

  ערך מורחב – הריון ו-HIV

אתגרים ייחודיים לנשיםעריכה

גורמי סיכון מוגבר בנשיםעריכה

אל הגורמים הביולוגים לסיכוי מוגבר להידבקות שהוזכרו מצטרפים מגוון משתנים חברתיים, כלכליים ותרבותיים הקשורים למגדר. על פי תיאוריה של הסוציולוגית ריוון קונל בנוגע לכוח ומגדר, אי אפשר להפריד בין הגורמים והם משתלבים זה בזה ובכך מעצימים את החשיפה והפגיעות של נשים לנגיף. בין גורמי הסיכון הלא ביולוגים ניתן למנות:

אלימות מינית/פיזיתעריכה

יכולה להוות גם גורם וגם תוצאה של HIV. נשים וילדות שחוו אלימות מצויות בסיכון של פי 1.5 להידבק בנגיף[20] ומקרים רבים של הדבקה הם כתוצאה ממין לא מוגן בכפייה, בתוך מערכת יחסים ומחוצה לה[21]. בנוסף, נשים נשאיות נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות בעקבות חשיפת הסטטוס או דרישה לשימוש בקונדום, ובמקרים רבים נמנעות מקבלת טיפול בשל כך[22].

העדר/מיעוט גישה לשירותי רפואהעריכה

במדינות רבות קיימים חסמים בגישה של נשים לשירותי רפואה המספקים אבחון, מניעה וטיפול ב-HIV בפרט, ובמיניות נשית בכלל[23]. בנוסף, התמקדות במחקר HIV/איידס בגברים מתבטא במיעוט ידע ומענים רפואיים מותאמים לנשים[3].

מודעות והשכלהעריכה

זיהוי HIV/איידס עם הקהילה ההומוסקסואלית והתעלמות מנשים כאוכלוסיית יעד לפעילות הסברה וחינוך, תרמו עם השנים להעמקת פערים במודעות לסיכון בהדבקה[9]. נוסף על כך, מחקרים מצאו קורלציה בין רמות השכלה לבין סבירות ההידבקות ב-HIV וקבלת טיפול, כך שניתן לראות בפערים באפשרויות החינוך הפתוחות בפני נשים, כגורם סיכון נוסף[20].

מצב סוציו-אקונומיעריכה

מחקרים מצאו שנשים במעמד סוציו אקונומי נמוך, במיוחד במדינות מתפתחות, נמצאות בסיכון גבוה יותר להידבקות ובעלות נגישות נמוכה יותר לטיפול[24], אך קיים דיון בנוגע לשאלה האם עוני מגביר באופן ישיר את הסיכון להידבקות.

סטיגמהעריכה

הסטיגמה הרווחת על אנשים שחיים עם HIV היא שהנגיף הוא נחלתם של קהילת הגברים ההומוסקסואלים בלבד[25]. כתוצאה מכך נשים נשאיות חוות פגיעה בדימוי העצמי, זרות וניכור, אשמה ובושה, ובהמשך לכך הנשאות הופכת לסוד כבד[26][27]. לאור זאת, נשים נוטות להסתיר את נשאותן ובכך מסתכנות בגילוי מאוחר[28].

בנוסף לסטיגמות הרווחות כלפי נשאי HIV, הסטיגמות הייחודיות לנשים הן שהן מופקרות, מלוכלכות וחסרות אחריות[29]. כמו כן, על אף שמרבית הנשים נדבקות ביחסים מונוגמיים-הטרוסקסואליים, הסטיגמה כלפיהן היא שהן נדבקו דרך הזרקת סמים, יחסי מין מחוץ לקשר או זנות[28]. כתוצאה מכך הן חוות בושה, האשמה עצמית ואף תופסות את ה-HIV כעונש[29]. נשים נשאיות סובלות מנידוי ואפליה מצד הסביבה, ואף אלימות במערכות זוגיות כתוצאה מחשיפת הנשאות[30]. בשל כך קיים אצלן חשש שבני זוגן יעזבו אותן בעקבות הגילוי או יפעילו כלפיהן אלימות[31].

מחקרים אשר בחנו הבדלים מגדריים בהשפעת הסטיגמה על אנשים שחיים עם HIV מצאו כי נשים מתמודדות עם השלכות שליליות יותר בהשוואה לגברים[32][33][34]. ההשלכות כוללות דיכאון, חרדה, תפיסה של היעדר תמיכה חברתית, פגיעה בערך העצמי, טיפול רפואי פחות עקבי, דאגות הקשורות בחשיפה ואיכות חיים ירודה יותר[35].

טיפול ואמצעי מניעהעריכה

על פי אתר הוועד למלחמה באיידס, ההמלצות למתן טיפול תרופתי נגד HIV זהות בין גברים ונשים[36]. טיפול זה הוא טיפול לכל החיים, אשר השפעותיו ותופעות הלוואי שייתכנו כתוצאה ממנו דומות בין המינים. גורם מיוחד בנשים הוא תגובה בין התרופות נגד HIV לבין גלולות למניעת הריון, כך שתרופות שונות נגד HIV עלולות לפגוע ביעילות הגלולה. הטיפול שניתן לפני חשיפה לווירוס נקרא PrEP ודורש נטילת כדור אחד ביום של תרופה בשם אמטריביר. הטיפול נמצא בסבסוד סל הבריאות הישראלי וקופות החולים, עבור אנשים בסיכון גבוה להדבקה. על אף השינוי שעשה הכדור, נסיבות חיים מורכבות לעיתים מקשות על נטילה תקינה של התרופה. על הקשיים הייחודיים האלו ביקשה לענות קבוצת IPM - International Partnership for Microbicides (אנ') שפיתחה טבעת סיליקון שמפרישה תרופות באופן קבוע, אשר יכולה לשמש נשים באופן עצמאי ודיסקרטי. הטבעת תעמוד לאישור ה-FDA בתחילת שנת 2022, ועל פי המחקרים היא מונעת בין 35–50% ממקרי ההדבקה[37].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Global HIV & AIDS statistics — Fact sheet., UNAIDS, ‏2019
  2. ^ Watkins-Hayes, C., Intersectionality and the Sociology of HIV/AIDS: Past, Present, and Future Research Directions, Annual Review of Sociology 40(1), 2014, עמ' 431–457
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Durvasula, R., A history of HIV/AIDS in women: Shifting narrative and a structural call to arms., Psychology and AIDS Exchange Newsletter, 2018
  4. ^ Hazel D. Dean, Lisa M. Lee, Melanie Thompson, Tracy Dannemiller, Impact of HIV on Women in the United States1, Emerging Infectious Diseases 10, 2004-11, עמ' 2030–2031 doi: 10.3201/eid1011.04-062308
  5. ^ U.S. Department of Health and Human Services, A Timeline of HIV and AIDS, HIV.gov., ‏2016
  6. ^ Global HIV/AIDS Timeline, KFF, ‏Jul 20, 2018
  7. ^ Corea, G., The story of women with AIDS: The invisible epidemic, Harper, 1992
  8. ^ Centers for Disease Control and Prevention, Update: Mortality Attributable to HIV Infection Among Persons Aged 25-44 Years — United States, 1991 and 1992., CDC, ‏Nov. 19, 1993
  9. ^ 1 2 Dworkin, S. L., & Ehrhardt, A. A., Going beyond “ABC” to include “GEM”: critical reflections on progress in the HIV/AIDS epidemic., American journal of public health 97 (1), 2007, עמ' 13-18
  10. ^ Wilder, T., HISTORY OF HIV/AIDS: A Timeline of Women Living With HIV: Past, Present and Future, The Body: the HIV/AIDS Resource, ‏June 1, 2012
  11. ^ Logie, C. H. & Gibson, M. F., A mark that is no mark? Queer women and violence in HIV discourse., Culture, Health & Sexuality 15 (1), 2013, עמ' 29-43 doi: 10.1080/13691058.2012.738430
  12. ^ Statistics: Women and HIV/AIDS, amfFR, ‏May 2021
  13. ^ Karim, Q. A., Sibeko, S., & Baxter, C., Preventing HIV infection in women: a global health imperative., Clinical Infectious Diseases 50 (3), 2010, עמ' 122-129
  14. ^ Hladik, F., & McElrath, M. J., Setting the stage: host invasion by HIV., Nature Reviews Immunology 8 (6), 2008, עמ' 447-457
  15. ^ Wingood, G. M., & DiClemente, R. J., Application of the theory of gender and power to examine HIV-related exposures, risk factors, and effective interventions for women., Health education & behavior 27 (5), 2000, עמ' 539-565
  16. ^ Quinn, T. C., & Overbaugh, J., HIV/AIDS in women: an expanding epidemic., Science 308 (5728), 2005, עמ' 1582-1583
  17. ^ 1 2 UNAIDS data 2020, UNAIDS
  18. ^ משרד הבריאות, HIV/ איידס בישראל: דו"ח אפידמיולוגי תקופתי 1981 – 2020, gov.il, ‏01.12.2021
  19. ^ 1 2 משרד הבריאות, המרכז הארצי לאבחון HIV ונגיפי דלקת הכבד- דוח שנתי 2020., gov.il, ‏יולי, 2021
  20. ^ 1 2 Women and HIV — A spotlight on adolescent girls and young women., UNAIDS, ‏2019
  21. ^ HIV and women, Be in the Know, ‏17 March 2022
  22. ^ Koenig, L. J., & Moore, J., Women, violence, and HIV: a critical evaluation with implications for HIV services., Maternal and child health journal 4 (2), 2000, עמ' 103-109
  23. ^ Consolidated guideline on sexual and reproductive health and rights of women living with HIV., WHO, ‏2017
  24. ^ Rodrigo, & Rajapakse, S, HIV, poverty and women., International Health 2 (1), 2009, עמ' 9-16
  25. ^ Herek, G. M., AIDS and stigma., American behavioral scientist 42 (7), 1999, עמ' 1106-1116
  26. ^ Logie, C. H. et al., HIV, gender, race, sexual orientation, and sex work: a qualitative study of intersectional stigma experienced by HIV-positive women in Ontario, Canada., PLoS medicine 8 (11), 2011
  27. ^ Logie, C. H. et al., A structural equation model of HIV-related stigma, racial discrimination, housing insecurity and wellbeing among African and Caribbean Black women living with HIV in Ontario, Canada., PLoS One 11 (9), 2016
  28. ^ 1 2 Sandelowski, M., Lambe, C., & Barroso, J., Stigma in HIV‐positive women., Journal of Nursing Scholarship 36 (2), 2004, עמ' 122-128
  29. ^ 1 2 Visser, M.J., & Sipsma, H., Stigma, Discrimination and HIV/AIDS: A Cross-Cultural Perspective, עריכה: P. Liamputtong, Springer, 2012, פרק The experience of HIV-related stigma in South Africa., עמ' 205-227
  30. ^ Paudel, V., & Baral, K. P., Women living with HIV/AIDS (WLHA), battling stigma, discrimination and denial and the role of support groups as a coping strategy: a review of literature., Reproductive health 12 (1), 2015, עמ' 1-9 doi: 0.1186/s12978-015-0032-9
  31. ^ Eruotor, S. N., & Letvak, S., Reducing health disparities through understanding the lived experiences of women living with HIV regarding intimate relationship power and reproductive decision‐making., Analyses of Social Issues and Public Policy, 2022, עמ' 1-16
  32. ^ Colbert, A. M.et al., An examination of the relationships among gender, health status, social support, and HIV-related stigma., Journal of the Association of Nurses in AIDS Care 21 (4), 2100, עמ' 302–313
  33. ^ Asiedu, G. B., & Myers-Bowman, K. S., Gender differences in the experiences of HIV/AIDS-related stigma: A qualitative study in Ghana., Health Care for Women International 35 (7-9), 2014, עמ' 703–727
  34. ^ Geary, C.et al., Gender differences in HIV disclosure, stigma, and perceptions of health., AIDS Care 26 (11), 2014, עמ' 1419–1425
  35. ^ Scofield, D., & Moseholm, E., HIV-related stigma and health-related quality of life in women living with HIV in developed countries: a systematic review., AIDS care 34 (1), 2022, עמ' 7-15
  36. ^ אתר הוועד למלחמה באיידס
  37. ^ ברוך, ל., טבעת נרתיקית מגנה על נשים ונערות מ-HIV., מאקו בריאות, ‏1 בדצמבר 2021

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.