סגובי

שבט גאלי

הסגובילטינית: Segovii; בגאלית עתיקה: Segouioi, כלומר המנצח, החזק) היו שבט גאלי ששכן בהרי האלפים הקוטיים, סביב צ'זנה טורינזה (אנ') ומונטז'נבר (אנ') של ימינו, מאז תקופת הברזל.

הם מתועדים בשם Segoviorum על קשת סוסה (Arch of Augustus (Susa)).[1][2] השם האתני Segovii הוא צורה לטינית של המילה הגאלית Segouioi. הוא נובע מהשורש סגו, כלומר ניצחון, כוח. ניתן להשוות אותו לצורות הנשיות Segouia (סגוביה) ו-Segauias.[3][2]

גאוגרפיה

עריכה

הסגובי שכנו כאמור סביב העיירות גאסאו/טיריום (צ'זנה טורינזה המודרנית) ודרואנטיום (Montgenèvre), נקראים גם Alpis Cotia ו-Summae Alpes).[4] [5] השטח שלהם היה ממוקם דרומית לבלאקי, צפונית לבריגיאני ולקוואריאטס, ומזרחית לאוקני.[6] ייתכן שההתיישבות Ad Fines (Fenils מודרנית) הייתה הגבול בין שטחי הסגובי והבלאקי.[4]

היסטוריה

עריכה

הם מוזכרים כאמור על קשת סוסה, שהוקמה על ידי קוטיוס בשנים 8–9 לפני הספירה. מרקוס יוליוס קוטיוס היה מלך התושבים הקלטים והליגוריים של המחוז הרומי ההררי אז, הידוע כאלפס טאורינה וכיום כאלפים הקוטיים, בתחילת המאה ה-1 לפני הספירה[7]

ביבליוגרפיה

עריכה
  • Barruol, Guy (1969). Les Peuples préromains du Sud-Est de la Gaule: étude de géographie historique. E. de Boccard. OCLC 3279201.
  • Delamarre, Xavier (2003). Dictionnaire de la langue gauloise: Une approche linguistique du vieux-celtique continental. Errance. ISBN 9782877723695.
  • Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN 978-0955718236.
  • Graßl, Herbert (2006). "Segovii". Brill's New Pauly (באנגלית). doi:10.1163/1574-9347_bnp_e1106910.
  • Prieur, Jean (1968). La province romaine des Alpes Cottiennes. Impr. R. Gauthier. OCLC 834310867.
  • Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN 978-0691031699.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Corpus Inscriptionum Latinarum 5:7231.
  2. ^ 1 2 Falileyev 2010, s.v. Segovii.
  3. ^ Delamarre 2003, pp. 269–270.
  4. ^ 1 2 Prieur 1968, p. 77.
  5. ^ Graßl 2006.
  6. ^ Talbert 2000, Map 17: Lugdunum.
  7. ^ Barruol 1969, p. 32.