סונאטה לפסנתר מס' 6 של מוצרט
סונאטה לפסנתר מספר 6 ברה-מז'ור, קכל 284 נכתבה על ידי מוצרט בחודש פברואר או מרץ של שנת 1775 במינכן. כתיבת היצירה נערכה במהלך מסע ארוך של מוצרט למינכן לשם כתיבת האופרה שלו La finta giardiniera, בינואר 1775 כשמוצרט היה בן 18-19. במהלכו של אותו מסע נכתבו כל הסונאטות לפסנתר הראשונות של מוצרט, עד הסונאטה השישית, במהלך חודשי הקיץ של שנת 1774. הסונאטה השישית מכונה גם סונאטת דירניץ (Dürnitz) על שם הברון הגרמני פון דירניץ, שהיה בסוניסט ופסנתרן חובב, שכנראה הזמין ממוצרט את היצירה, אבל בסופו של דבר לא הצליח לשלם בעבורה.
מבנה
עריכהלסונאטה שלושה פרקים:
- allegro.
- רונדו ופולונז- andante.
- נושא ו-12 וריאציות.
הפרק הראשון בנוי בצורת סונאטה. הוא מתחיל באקורד בסיסי של רה מז'ור וממשיך בקטע מעבר בפיאנו עם פורטה פתאומי, לסולמות יורדים בפורטה. משם שוב יש קטע מעבר חלש שמתפתח לקטע מעבר ארוך עם אוקטבות ביד שמאל ועובר לנושא השני בלה מז'ור. הנושא השני כולל נושאים רבים שבאים אחד אחרי השני. לאחר קטע מעבר קצר עוברת האקספוזיציה לקבוצות הסיום שלה, ולאחר מספר קבוצות סיום, האקספוזיציה נגמרת. הפיתוח הקצר יחסית מתחיל בחזרה על המוטיבים באקספוזיציה אך בנימה קודרת, ולאחר קטע מעבר קצר עובר הפיתוח לרפריזה. השינויי היחיד בריפרידה הוא בנושא השני, שהפעם נשאר ברה מז'ור, ונשאר אותו הדבר פחות או יותר, חוץ משינויים קלים בנושא השני ובקבוצות הסיום, שאחריהן, הפרק הראשון נגמר.
הפרק השני הוא רונדו ופולונז בסולם הדומיננטה של רה מז'ור, לה מז'ור. הפרק הוא במשקל משולש ובקצב איטי מאוד. הפרק כולו הוא נעים וזורם וכולל מלודיות רבות ושנות. בתחילה חוזר נושא הרונדו פעמיים, עם קטע מעבר ביניים. לאחר קטע ביניים קצר הפרק עובר במעבר חד לפולונז, שדומה באופיו מאוד לרונדו, למרות שיש בו מספר קטעים סוערים יותר. לקראת סוף הפרק, חוזר הנושא הרונדו מעורפל, וחבוי במלודיה שבסיום הפרק, שנגמר בפיאנו חרישי ושקט ביותר.
הפרק השלישי הוא נושא עם 12 וריאציות בסולם רה מז'ור. הנושא הראשי וכך גם רוב הווריאציות כתובות במשקל על הברווה, מלבד הווריאציה התשיעית (שכתובה בארבעה רבעים), האחת-עשרה (שגם כתובה במשקל של ארבעה רבעים) והאחרונה (שכתובה במשקל של שלושה רבעים). הנושא קליל ובנוי בצורה דו- חלקית, א-ב-א שחוזרת כמעט בכל הווריאציות. הווריאציה הראשונה בנויה על טריולות רבות שמבוססות על המלודיה של הנושא הראשי. הווריאציה השנייה כוללת מעין דו- שיח בין יד שמאל ליד ימין על בסיס שחוזר על עצמו. הווריאציה השלישית היא מהירה מאוד בשל חלקי השש עשרה הרבים שבה, ונותנים לה אופי קליל ומשעשע. הווריאציה הרביעית מתחילה באופן רשמי ביותר, והיא הדומה ביותר מבין כל ארבע הווריאציות הראשונות לנושא הראשי. הווריאציה החמישית איטית יותר ושקטה יותר, ורגועה יותר משאר הווריאציות. הווריאציה השישית חוזרת על מוטיב של אוקטבות ביד שמאל, ומעברים בין הידיים אחת מעל השנייה. הווריאציה השביעית היא הווריאציה המינורית הראשונה והיחידה. היא כתובה בסולם רה מינור. היא קודרת ביותר וכוללת צלילים כרומטיים רבים, והיא נעה בין רגעי שיא. הווריאציה השמינית היא שוב מז'ורית.היא מהירה יותר וקלילה. הווריאציה התשיעית מתחילה בצורה שקטה, אך בפתאומיות עוברת לפורטה. הווריאציה העשירית היא שקטה, והמנגינה בה עוברת בתחילה ליד שמאל בעוד יד ימין מלווה אותה באוקטבות בחלקי שש-עשרה, אך התפקידים מתחלפים מספר פעמים. הווריאציה האחת-עשרה היא האיטית מכולן. היא כתובה ב- adagio cantabile. הווריאציה מאוד שקטה ומלודית. היא כוללת קטעי סולמות מהירים אך בשל הקצב האיטי הם נישמעים כסולמות רגילים. הווריאציה נותנת תחושה של אלתור וחופשיות. הווריאציה האחרונה היא המהירה ביותר. היא כתובה ב-allegro והמשקל בה מתחלף לשלושה- רבעים. הווריאציה חגיגית ביותר וכוללת קטע קודה שמביא את הפרק, ואת הסונאטה כולה לסיום.
נגינת היצירה אורכת כ-24 דקות.
.svg){kind=logo}
