סיקסטן ירנברג
אדי סיקסטן ירנברג (בשוודית: Edy Sixten Jernberg; 6 בפברואר 1929 – 14 ביולי 2012) היה גולש סקי למרחקים שוודי. במהלך הקריירה הבינלאומית שלו, שנמשכה בין אליפות העולם בסקי נורדי בפאלון ב-1954, עד אולימפיאדת אינסברוק (1964), זכה ב-9 מדליות במשחקים האולימפיים, 4 מתוכן מוזהבות, וב-6 מדליות באליפויות העולם, מתוכן 4 מוזהבות. הישגים אלה מציבים אותו כאחד מגדולי האתלטים השוודים בכל הזמנים, וכשוודי המעוטר בתולדות משחקי החורף האולימפיים.
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
6 בפברואר 1929 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, שוודיה  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 ביולי 2012 (בגיל 83) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, שוודיה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מידע כללי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
שוודיה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משקל |
72 ק"ג | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.77 מטרים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספורט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ענף ספורט |
סקי למרחקים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הישגים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
מדליית הולמנקולן (1960) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ביוגרפיה עריכה
ירנברג נולד בלימה, חבל דלרנה, שוודיה, למשפחה ענייה, אחד מ-9 ילדים. לאחר שבע שנות לימוד, עזב את בית הספר ועבר לעבוד כנפח, ולאחר מכן היה לחוטב עצים, מפני שמקצוע זה אפשר לו זמן רב יותר לאימונים. עבודתו הקשה, אותה שילב עם אימונים בגלישה, השתלמה במרוצים. ב-1949 ניצח ירנברג בן ה-20 באליפות האזורית של מחוז דלרנה, מה שהיווה את פריצת הדרך הארצית הראשונה שלו.
לאחר הכישלון השוודי באולימפיאדת אוסלו (1952), ממנו יצאה שוודיה לראשונה מאז 1924 ללא מדליית זהב בסקי למרחקים, הנבחרת השוודית אורגנה מחדש וירנברג הוזמן להתאמן איתה. התחרות הבינלאומית הראשונה של ירנברג הייתה אליפות העולם בפאלון 1954, שם זכה במדליית ארד ביחד עם נבחרת השליחים השוודית. באותה שנה זכה במירוץ ה-15 ק"מ בפסטיבל הסקי של הולמנקולן. בשנה שלאחר מכן ירנברג זכה במירוץ ואזלופט (Vasaloppet) המסורתי, דבר שיחזור עליו ב-1960. באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) זכה ירנברג בארבע מדליות, כולל במדליית זהב ב"מרתון הנורדי", המירוץ ל-50 ק"מ, מדליית כסף במרוצים ל-30 ק"מ ו-15 ק"מ, ומדליית ארד ביחד עם נבחרת השליחים השוודית. בעקבות הישגיו אלה הוא זכה בפרס ב-Bragdguldet היוקרתי, שמוענק על ידי העיתון Svenska Dagbladet על "ההישג החשוב ביותר בספורט השוודי השנה" ביחד עם הפנטאתלט לארס הול.
בשנת 1957 הוזמן להשתתף במירוץ קרוס-קאנטרי בפודרסקו, ליד מוסקבה, והביס שם את טובי הגולשים למרחקים הסובייטים, שניצחו במירוץ השליחים באולימפיאדה שנה קודם לכן. באליפות העולם בלאהטי ב-1958 זכה במדליית זהב נוספת במירוץ ל-50 ק"מ, בנוסף לניצחון עם נבחרת השליחים השוודית ובמדליית ארד במירוץ ל-30 ק"מ. שנתיים לאחר מכן, באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) זכה במדליית הזהב במירוץ ל-30 ק"מ ובמדליית הכסף במירוץ ל-15 ק"מ. בנוסף, סיים רביעי עם נבחרת השליחים השוודית וחמישי במירוץ ל-50 ק"מ. באליפות העולם האחרונה שלו, בזאקופנה ב-1962, הגן על שני תאריו מאליפות העולם בלאהטי, ב-50 ק"מ ובמירוץ השליחים.
לאורך הקריירה שלו, זכה ירנברג ב-15 מדליות בתחרויות בינלאומיות, מתוכן 8 מוזהבות. הישג זה מציב אותו כגדול גולשי שוודיה בכל הזמנים. מבין הישגיו הגדולים ביותר הוא שבמהלך 12 המרוצים שהשתתף בהם במשחקים האולימפיים, במשך 3 משחקים רצופים, ירנברג לא סיים במקום גרוע מחמישי. ירנברג פרש לאחר אולימפיאדת אינסברוק (1964), בה זכה בשתי מדליות זהב, במירוץ ל-50 ק"מ ובמירוץ השליחים. בסיום המשחקים העלה את סך המדליות בהן זכה ל-9, שיא שלא נשבר עד 1992.
במהלך הקריירה שלו, ירנברג התמחה במרחקים הארוכים. בארבע מתוך 8 מדליות הזהב שלו זכה במירוץ הארוך ביותר, 50 ק"מ, ואחד מהמירוץ השני באורכו, 30 ק"מ. בנוסף זכה בשלוש מדליות זהב במסגרת נבחרת השליחים. על הישגיו בסקי למרחקים זכה במדליית הולמנקולן ב-1960 (שאותה חלק עם הלמוט רקנאגל, סוור סטנסהיים וטורמוד קנוטסן). ב-1965 העניק לו הוועד האולימפי הבינלאומי את פרס מוחמד טחר על תרומותיו לסקי הנורדי.
ירנברג השתתף גם באליפויות שוודיה רבות, וזכה במסגרתן ב-15 מדליות זהב אישיות וב-5 מדליות זהב עם נבחרת השליחים של לימה. לאורך הקריירה שלו (בין 1952 ל-1964) זכה ב-134 תחרויות לאומיות ובינלאומיות, מתוך 363 תחרויות בהן השתתף. בשנות השיא שלו, בין 1955 ל-1960, זכה ב-86 מתוך 161 התחרויות בהן השתתף. מתוך 363 התחרויות בהן השתתף, רק ב-37 לא סיים בין ששת המקומות הראשונים.
ירנברג היה ידוע במאמציו הרבים במהלך המרוצים, כמו גם במהלך האימונים. הוא התאמן 350 ימים בשנה, בין שעה לארבע שעות כל יום, וגלש כ-2500 ק"מ באימוניו כל חורף. במהלך הקריירה השלים כ-30000 ק"מ על מגלשיים. מסופר כי החנה פעם אחת את מכוניתו 100 ק"מ ממחנה האימונים של נבחרת שוודיה, וגלש משם למחנה האימונים. הסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו באימוניו שימשו כמודל לדורות עתידיים של גולשים למרחקים שוודים. במרוץ אחד היה לו חום ושיעול דמי, אבל עדיין סיים את המירוץ, שאורכו היה 50 ק"מ. גונדה סבאן אמר עליו: "זה היה כמעט כאילו [שסיקסטן] לא אהב את גופו שלו וניסה להעניש אותו בדרכים שונות". המוטו שלו היה "התחל במקסימום והאץ משם".
לאחר פרישתו התחרה ירנברג זמן קצר בביאתלון, ולאחר מכן היה למאמן הנבחרת השוודית באולימפיאדת גרנובל (1968). במהלך תקופה זו היה ירנברג ממייסדי בתי הספר לספורט בשוודיה. ב-1970 הוזמן על ידי צבא יפן כדי לתכנן את המסלולים של תחרויות הביאתלון באולימפיאדת סאפורו (1972).
לאחר פרישתו, ירנברג היה מעורב בפוליטיקה מקומית כנציג של מפלגת העם הליברלית, והיה מעורב בנושאי איכות סביבה. לאורך כל חייו היא תושב של לימה, והיה חבר פעיל במועדון הספורט Lima IF. הוא המשיך לגלוש עד גיל 79, כשהמחלות מנעו ממנו להמשיך בפעילות פיזית. כמו כן עסק בדיג.
ב-1956 התחתן ירנברג עם קרסטין ירנברג (ילידת 1930), בכנסיית לימה, ולהם שלושה ילדים. אחיינו, אינגמר ירנברג, הוא קופץ במוט שהתחרה באולימפיאדות ב-1992 ו-1996. ב-14 ביולי 2012 ירנברג מת משבץ בגיל 83 בבית החולים במורה, לאחר מחלה ארוכה. מוזיאון לכבודו נבנה בלימה, מקום מגוריו, וכמו כן הוצב שם פסל ארד שלו.
