פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס

פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס אפריקאנוס נומאנטינוס (מלטינית: Publius Cornelius Scipio Aemilianus Africanus Numantinus), הידוע גם כסקיפיו אמיליאנוס אפריקאנוס (נולד בסביבות 185 לפנה"ס - 129 לפנה"ס), היה מצביא ומדינאי רומאי חשוב ברפובליקה הרומית, הידוע בעיקר בשל היותו המצביא שהחריב את קרתגו והוביל את רומא לניצחון במלחמה הפונית השלישית.

פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס
P. Cornelius P.f.P.n. Scipio Aemilianus

פסל מהתקופה ההלניסטית אשר מזוהה עם פובליוס אימיליאנוס
לידה	185 לפנה"ס רומא העתיקה
נרצח	129 לפנה״ס (בגיל 56 בערך) רומא, הרפובליקה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	סמפרוניה
טריבון צבאי 151 לפנה״ס – 148 לפנה״ס (כ־3 שנים) קונסול 147 לפנה״ס 134 לפנה״ס קנסור 142 לפנה״ס סנאטור ברומא העתיקה ? פרוקונסול אפריקה 146 לפנה״ס פרוקונסול היספניה קיטריור 133 לפנה״ס – 132 לפנה״ס
פרסים והוקרה
טריומף

אמיליאנוס היה בנו של המדינאי הרומי לוקיוס אמיליוס פאולוס, בן לאחת מהמשפחות המכובדות ורבות ההשפעה ברומא ומצביאה המנצח של המלחמה המוקדונית השלישית. בנערותו רכש אמיליאנוס השכלה יווניות במצוות אביו. בשנת 168 לפנה"ס נלחם אמיליאנוס לצד אביו בקרב פידנה, הקרב המכריע במלחמה המוקדונית השלישית.

מאוחר יותר אומץ אמיליאנוס על ידי פובליוס קורנליוס סקיפיו, בן בריתו הפוליטי של פאולוס ובנו הבכור של סקיפיו אפריקאנוס, ממצביאיה המהוללים של רומא. אימוצו של אמיליאנוס התרחש לפני מות אביו בשנת 160 לפנה"ס ונעשה כנראה על רקע שיקולים פוליטיים וכלכליים של שתי המשפחות.

בשנת 151 לפנה"ס שימש אמיליאניוס כטריבון צבאי בקרב הכוחות הרומאיים שבספרד. במסגרת תפקידו הוא נשלח לאפריקה על מנת לגייס פילי מלחמה למצביאו בספרד. הוא יצר קשר עם מסיניסה, המלך הנומידי וחזה במלחמה שנערכה בינו לבין קרתגו. לאחר תבוסת הפונים הוא נתבקש על ידי הצדדים היריבים לשמש כמתווך, אולם ניסיונות הפיוס שלו נכשלו. עם פרוץ המלחמה בין רומא לקרתגו שנה לאחר מכן, הוכיח אמיליאנוס את עצמו בשדה הקרב כמפקד החלטי ונועז, בניגוד מוחלט למפקדי הצבא שהפגינו חוסר יכולת, רשלנות והססנות.

בנוסף ליכולות כמפקד, הוכיח אמיליאנוס את עצמו גם כמדינאי מוכשר; הוא שכנע את חימילקו פאמאיס הקרתגי לבגוד בארצו ולעבור לצד הרומאי עם כוח של כ-2000 פרשים, הוא שימש כמוציא לפועל של צוואת מסיניסה, שמת במהלך המלחמה וחילק את ממלכתו בין שלשת יורשיו וגייס לעזרת רומא את גולוסה, בנו של מסיניסה, ומפקד פרשים מוכשר.

הצלחות אלו, בשילוב עם אי ההכרעה במלחמה, ואוזלת ידם של המצביאים הרומאים הובילו לבחירתו של אמיליאנוס למשרת הקונסול ומפקד המלחמה האפריקאית בשנת 147 לפנה"ס. תחת פיקודו, בשנת 146 לפנה"ס, נכבשה ונבזזה קרתגו ותושביה נמכרו רובם ככולם לעבדות. זמן קצר לאחר מכן, בהוראת הסנאט הרומי, שרף אמיליאנוס את העיר עד יסוד. עם חזרתו של אמיליאנוס לרומא נערך לכבודו טריומף מפואר והוא זכה להוסיף לשמו, כמו סבו המאמץ לפניו, את השם "אפריקאנוס".

בשנת 142 לפנה"ס נבחר אמיליאנוס לתפקיד היוקרתי של הקנסור. בשנת 134 לפנה"ס נבחר למשרת הקונסול בשנית על מנת שיוביל את רומא להכרעה במלחמת נומאנטיה. עם בואו של אמיליאנוס להיספניה הוא החל בפעולות אימון נוקשות והטיל משמעת כבדה על הצבא הרומי שהוצב שם. לאחר שהצבא הרומי עמד באמות המידה שלו הוא הצעיד אותו לעבר נומאנטיה.

לאמיליאנוס היה יתרון מספרי ניכר על מגני העיר הלוזיטאנית, כאשר תחת פיקודו עמד כוח של שני לגיונות רומים, גדודי עזר שגויסו מקרב בעלות הברית באיטליה וכוחות עזר נוספים מקרב שבטי ספרד הכפופים לרומא. בתחילה השמיד אמיליאנוס את בסיס האספקה של הלוזיאטנים ואז הטיל על העיר מצור שנמשך כשמונה חדשים. לבסוף הכניע הרעב את תושבי העיר והם נכנעו. העיר נשרפה ותושביה השורדים נמכרו לעבדות. במהלך הקרבות קידם אמיליאנוס חייל צעיר בשם גאיוס מאריוס, לימים מהחשובים שבמצביאי ומדינאי רומא.

בזמן שנלחם אמיליאנוס בספרד, עברה רומא טלטלה פוליטית; תחת הנהגתו של טיבריוס גרקכוס, גיסו של אמיליאנוס, עברו ברומא שורה של רפורמות חברתיות ואגרריות, ששיאן היה החוק הסמפורני לחלוקת אדמות. חברי הצד השמרני של הפוליטיקה הרומית התנגדו בכוח לרפורמות אלה וגראקכוס, יחד עם בניו ועשרות תומכיו, נרצח. עם חזרתו של אמיליאנוס הוא הנהיג את הסיעה המתונה ברומא, בין השמרנים שרצו בחזרה מוחלטת לסדר הישן מצד אחד ובין סיעת הגראקכים, שתמכה בחלוקת האדמות ובתהליכים ריאקציוניים מצד שני. אמילאינוס התנגד לפגיעה האלימה במערכת המשפט הרומית ובסדרים הישנים שהביאו איתם הגראקכים והוא גינה את פועלו של גיסו. יחד עם זאת סיעתו פתרה, לפחות באופן חלקי, את תהליך חלוקת האדמות שהחל גרקכוס.

בשנת 129 לפנה"ס פנו אל אמיליאנוס מדינות בעלות הברית של רומא באיטליה, שחוקי חלוקת האדמה פגעו בזכויות על אדמותיהן, בבקשה לעזרה. אמיליאנוס, שהיה מודע לחשיבות הצבאית של בנות הברית לרומא, חשש מפגיעה ביחסים אלו והסכים לעזור להם. תחת השפעתו עוכבה חלוקת האדמות, בייחוד מקרב אדמות בנות הברית. פעולה זו מנעה את החרפת היחסים עם בעלות הברית, אולם הביאה להתמרמרות רבה בקרב סיעת הגרקאכים.

לא ברור אם אמיליאנוס התנגד מראש לחלוקת האדמות ופשוט חיכה לזמן המתאים לנצל את השפעתו כדי להפסיק אותה, או, כפי שתיאודור מומזן סבור, הנסיבות הביאו אותו למסקנה שהתועלת מחלוקת האדמות הגיעה לסופה.

זמן קצר לאחר פעולה זו, יום לפני שעמד לשאת נאום בנושאי חלוקת האדמות וזכויות בנות הברית של רומא, נמצא אמיליאנוס מת בביתו. חשדות כבדים של רצח העיבו על מותו של אמיליאנוס, הן בימיו, כפי שמשתקף מהמקורות, והן בקרב היסטוריונים מודרניים. קיקרו מצביע בפירוש על מנהגי הסיעה הרפורמיסטית כאשמים בכתביו ומומזן משער שהרצח אורגן על ידי סיעת הגראקכים, כנקמה על הקפאת חלוקת האדמות.

מותו של אמיליאנוס היה אחד מהסממנים הבולטים לאי היציבות הפוליטית ברומא בתקופתו. היעלמותו מהמפה הפוליטית סתמה למעשה את הגולל על קיומה של סיעה מתונה והחיכוך בין תומכי ומתנגדי הרפורמה של הגראקכים הלך וגדל. רומא איבדה במותו את אחד מהבולטים שבמדינאיה ומצביאיה, אדם שנחשב לבין ההגונים והישרים באריסטוקרטיה השלטת ואחת מפטרוני האמנות והספרות החשובים בתרבות הרומית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס בוויקישיתוף

• פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)