סקרלט פימפרנל
סקרלט פימפרנל הוא שמו של הרומן הראשון בסדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הברונית אמה אורצי שגיבורו מתכנה "סקרלט פימפרנל", שמו הלועזי של הפרח מרגנית השדה. הרקע ההיסטורי לרומן הוא שלטון הטרור שבא בעקבות המהפכה הצרפתית: סקרלט פימפרנל מציל אצילים צרפתים מהגיליוטינה לאחר שנידונו למוות על ידי רובספייר.
 | |
| כריכת המהדורה השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אמה אורצי |
| שפת המקור |
אנגלית  |
| סוגה | רומן |
| נושא |
זהות סמויה |
| מקום התרחשות |
צרפת |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Hutchinson |
| תאריך הוצאה |
1905 |
| מספר עמודים | 96 (מהדורה ראשונה) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מודן והוצאת לוין אפשטיין (מהדורה ראשונה) |
| תאריך | 1975 (מהדורה ראשונה) |
| תרגום | יצחק לבנון (מהדורה ראשונה) |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | ראה תרגומים לעברית |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The First Sir Percy |
| הספר הבא |
Sir Percy Leads the Band |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001089402, 001139744, 002152664 |
  | |
הרומן "סקרלט פימפרנל" פורסם לראשונה בשנת 1905. הרומן נכתב לאחר שמחזה שכתבה אורצי באותו שם בשנת 1903 נהנה מבקורות חיוביות בלונדון, שם הוצג זמן רב לאחר העלאתו הראשונה על הבמה בנוטינגהאם.
עלילה
עריכהסקרלט פימפרנל הוא כינויו של נתין אנגלי בזמן שלטון הטרור בצרפת שאחרי המהפכה הצרפתית, אשר יחד עם חבורת ג'נטלמנים אחרים, מציל אצילים לפני שהם מוצאים להורג בידי הממשלה הדיקטטורית. הגיבור נודע בסמלו – הפרח הפשוט מרגנית השדה. הוא מצליח בתוכניתו בעזרת שימוש מחוכם בתחפושות ובחשאיות המוחלטת של פעילות הקבוצה. זהותו של הגיבור אינה ידועה לציבור, למעט חבריו לקבוצה. מרגריט בלקני, אשתו הצרפתייה של ידוען אנגלי, סר פרסי בלקני, מתבקשת על ידי שליח צרפתי לעזור לזהות ולאתר את סקרלט פימפרנל. אם תסרב, חיי אחיה יהיו בסכנה. מרגריט מסייעת לשליח ומגלה לבסוף כי סקרלט פימפרנל הוא אדם היקר לליבה. היא מפליגה לצרפת כדי לעצור את השליח עם המידע.
בספר ישנם אזכורים אנטישמיים רבים, כפי המקובל בתקופה בה נתחבר, המתבטאים בהצגת היהודים כקבצנים ומלוכלכים. לקראת סוף הספר סקרלט פימפרנל אף מתחזה ליהודי תאב בצע סטריאוטיפי.
המחזה
עריכההמחזה המקורי של אורצי, "סקרלט פימפרנל", הופק ועובד לבמה בידי ג'וליה נילסן ופרד טרי. הוא עלה לראשונה על הבמה ב-15.10.1903 בתיאטרון המלכותי של נוטינגהאם, אך לא זכה להצלחה מרובה. פרד טרי שכתב את המערכה האחרונה והעביר את המחזה לווסט אנד בלונדון, שם הוא עלה לבמת התיאטרון החדש ב-5.1.1905. המחזה קבל ביקורות נלהבות מצד הקהל, אך המבקרים טענו כי הוא מיושן. למרות הבקורות השליליות, המחזה התפרסם ונעשה פופולרי. המחזה הוצג יותר מ-4000 פעמים על במות אנגליה ונחשב לאחד המחזות הפופולריים ביותר בממלכה.[1] הרומן סקרלט פימפרנל ראה אור שנתיים לאחר העלאת המחזה לראשונה, והיה הצלחה מיידית באנגליה ומחוצה לה.[2] ההצלחה הזאת עודדה את אורצי לכתוב מספר ספרי המשך לסקרלט פימפרנל במהלך 35 השנים הבאות. לספר נעשו גם מספר עיבודים לקולנוע, לטלוויזיה וכמחזמר.
ב-1934 הופק הסרט "סקרלט פימפרנל" עם לסלי הווארד בתפקיד הראשי. הווארד גם ביים ושיחק בסרט פימפרנל סמית שהופק ב-1941 בהשראת סקרלט פימפרנל אך בתקופת ערב מלחמת העולם השנייה.
פרסומים
עריכה- 1905 - סקרלט פימפרנל (בשנת 1903 התפרסם לראשונה המחזה בעל אותו השם)
- 1906 - I Will Repay
- 1908 - The Elusive Pimpernel
- 1903 - Eldorado
- 1917 - Lord Tony's Wife
- 1922 - The Triumph of the Scarlet Pimpernel
- 1927 - Sir Percy Hits Back
- 1932 - A Child of the Revolution
- 1933 - The Way of the Scarlet Pimpernel
- 1936 - Sir Percy Leads the Band
- 1940 - Mam'zelle Guillotine
אסופות וסיפורים קצרים
עריכה- 1919 - The League of the Scarlet Pimpernel
- 1929 - Adventures of the Scarlet Pimpernel
ספרים שאינם קשורים ישירות לסקרלט פימפרנל
עריכה- 1913 - The Laughing Cavalier. מספר על אחד מאבותיו של סקרלט פימפרנל
- 1920 - The First Sir Percy. מספר על אחד מאבותיו של סקרלט פימפרנל
- 1924 - Pimpernel and Rosemary. מספר על אחד מצאצאיו של סקרלט פימפרנל
תרגומים לעברית
עריכה- סקרלט פימפרנל, תרגם יצחק לבנון, הוצאת מודן והוצאת לוין אפשטיין תל אביב, 96 עמודים, 1975
- סקרלט פימפרנל, תרגמה רותי שמעוני, אייר ריצ'רד קנדי, הוצאת זמורה ביתן תל אביב, 249 עמודים, 1984
- הרפתקאותיו של סקרלט פימפרנל, תרגמה חוה ארליך, הוצאת זמורה ביתן תל אביב, 227 עמודים, 1988. תרגום של אסופת הסיפורים הקצרים שראתה אור בשנת 1929.
עיבודים
עריכהעיבודים לקולנוע
עריכהעלילת הספר הראשון וספרים נוספים שכתבה אורצי שימשו בסיס לעיבודים קולנועיים רבים, אחד המפורסמים שבהם הוא הסרט סקרלט פימפרנל בבימויו של הרולד יאנג משנת 1934. לשחזור התקופה, השתמש הרולד יאנג בשחקנים שתאמו לתיאורי הדמויות בספר. עיקר השחזור בסרט עוסק בליהוק השחקנים. את הסרט יצרו שלושה במאי קולנוע שונים בגלל בעיות תקציב והפקה. הראשון, רולנד בראון, ניסה לפרש באופן חופשי את עלילת הספר. השני, ג'פרי ריצ'רדס, ניסה לעקוב ולשחזר תהליכים היסטוריים באופן מדויק. השלישי, הרולד יאנג, השתמש בעבודותיהם של קודמיו וערך את הסרט באדיקות בצמוד לעלילה המקורית. בסרט שחזורים היסטוריים רבים, משחק איכותי (לסלי הווארד) וליהוק ברמה גבוהה. הבמאי, ג'פרי ריצ'רדס, הכניס את עיקר השחזורים ההיסטוריים לסרט. תפאורת הסרט דלה, רובה מורכבת מחדרים קבועים ומחלל קבוע. עיקר השחזורים נעשה בתלבושות האצילים ובתסרוקותיהם. שני הבמאים הראשונים לא צוינו בשמותיהם, וקרדיט ניתן רק לבמאי השלישי, הרולד יאנג.[דרוש מקור]
- 1917 – סקרלט פימפרנל. סרט אילם. במאי: ריצ'רד סטנטון
- 1917 – הקבלייר הצוחק. סרט אילם. בימוי: א"וו ברמבל, אליוט סטאנרד
- 1919 – פימפרנל החמקמק. סרט אילם. במאי: מוריס אלווי
- 1934 – סקרלט פימפרנל. במאי: הרולד יאנג.
- 1937 – סקרלט פימפרנל חוזר. במאי: הנס שוורץ
- 1941 – פימפרנל סמית. במאי: לסלי הווארד.
- 1950 – פימפרנל החמקמק. בימוי: מייקל פוואל, אמריק פרסבורגר. בארצות הברית הסרט הופץ בשם "פימפרנל הלוחם".
- 1966 – אל תאבד את הראש. במאי: ג'רלד תומאס. מוכר גם בשם "המשך כך, פימפרנל".
עיבודים לטלוויזיה
עריכה- 1955 - סקרלט פימפרנל. בהפקת ITC.
- 1969 - פימפרנל החמקמק. בהפקת ה-BBC.
- 1982 - סקרלט פימפרנל. במאי: קלייב דונר. בין המשתתפים: ג'יין סימור, איאן מקלן.
- 1999 - סקרלט פימפרנל. בין המשתתפים: ריצ'רד אי. גרנט, אליזבת' מק'גוברן, ומרטין שאו.
עיבודים לבמה
עריכההשפעות נוספות
עריכה- ראול ולנברג (1912–נעלם ב-1945), חסיד אומות העולם, הושפע ישירות מהסרט "פימפרנל סמית" בניסיונו להציל את יהודי הונגריה.[5][6]
- יו או'פלהרטי (1898–1963), כומר אירי קתולי, זכה לכינוי "סקרלט פימפרנל של הוותיקן". במהלך מלחמת העולם השנייה הצליח להציל אלפי חיילים של בעלות הברית ואזרחים יהודים.[7]
- גוסטב הרלד אדלסטם (1913–1989), דיפלומט שוודי שזכה לכינוי "פימפרנל השחור" בזכות סיועו לסוכני מנהלת המבצעים המיוחדים בזמן מלחמת העולם השנייה. בשנות השבעים של המאה העשרים הוא סייע לאזרחים ודיפלומטים רבים להימלט מאימת משטרו של פינושה.
- נלסון מנדלה (1918–2013) זכה לכינוי "פימפרנל השחור" בזכות מאבקו לשחרור דרום אפריקה ממשטר האפרטהייד.[8][9]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- סקרלט פימפרנל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Kabatchnik, Amnon, Blood on the Stage: Milestone Plays of Crime, Mystery, and Detection: an Annotated Repertoire, 1900–1925, Scarecrow Press, 2008, p. 28.
- ^ Dugan, Sally, "Introduction", Baroness Orczy's The Scarlet Pimpernel: A Publishing History, Ashgate Publishing, 2012.
- ^ האתר הרשמי של המחזמר.
- ^ האתר הרשמי של קבוצת התיאטרון.
- ^ T. Schult, A Hero's Many Faces: Raoul Wallenberg in Contemporary Monuments, Springer, 2009, p. 55.
- ^ Sally Dugan, Baroness Orczy's The Scarlet Pimpernel: A Publishing History, Routledge, 2016, p. 196.
- ^ Gallagher, J.P., The Scarlet and the Black: The True Story of Monsignor Hugh O'Flaherty, Hero of the Vatican Underground. San Francisco: Ignatius Press, 2009.
- ^ "פימפרנל השחור", מגזין טיים, אוגוסט 1962.
- ^ "נלסון מנדלה נפטר בגיל 95", ניו יורק טיימס, 5.12.2016.