עדות מוקדמת
עדות מוקדמת היא עדות הנמסרת בפני בית המשפט לפני פתיחת המשפט ואף בטרם הוגש כתב אישום.
סעיף 117(א) לחוק סדר הדין הפלילי מתיר לקיים עדות מוקדמת כאשר יש יסוד סביר להניח שלא ניתן יהיה לגבות את העדויות במהלך המשפט, למשל כאשר עד מתכוון לעזוב את המדינה ולא בטוח שיהיה מוכן לחזור, או כאשר יש חשש שהעד לא יסכים בעתיד להעיד בגלל פחד או טובת הנאה. דרישה לעדות מוקדמת יכולה לבוא מצד התובע, מצד נאשם או מצד אדם העשוי להיות נאשם. אם במהלך המשפט יש אפשרות להזמין שוב את העד להעיד, הדבר ייעשה אם לנאשם לא הייתה הזדמנות לחקור את העד בחקירתו המוקדמת, לנאשם לא היה הזדמנות סבירה למנות סניגור לקראת העדות המוקדמת או בית המשפט סובר שהדבר נדרש לצורך עשיית צדק.
גביית עדות מוקדמת אינה חפה מבעיות, שכן לא תמיד הסתיימה החקירה ולעולם אין בידי החשוד חומר הראיות באופן שיאפשר לו לערוך חקירה נגדית באופן מיטבי. לעיתים מתקיימת עדות מוקדמת עוד לפני שאותר חשוד במקרה, ובמקרה זה הסנגוריה הציבורית מייצגת חשוד עתידי אפשרי. החוק מכיר בבעיה זאת וקובע שבית המשפט ישקול במתן פסק הדין את האפשרות של הנאשם לבצע חקירה נגדית ויתייחס לעדות המוקדמת בהתאם.
מקרה ידוע של גביית עדות מוקדמת היה זימונו של העד משה טלנסקי לעדות מוקדמת בפרשת מעטפות הכסף.
קישורים חיצוניים
עריכה- בג"ץ 3570/08 פלוני נ' מדינת ישראל
- חוק סדר הדין הפלילי, אתר ויקיטקסט, סעיפים 116-122
