עצם הבריח

עצם בחגורת הכתף

עצם הבריח (TA: Clavicula. קלוויקולה, מכונה גם עצם הצוואר) היא עצם ארוכה המהווה חלק מחגורת הכתף. שמה העברי והלטיני (Clavicula - "מפתח קטן") ניתן לה על פי תכונתה להסתובב סביב ציר האורך שלה, בזמן הרמת הזרוע (תנועה הניתנת למישוש בעזרת היד השנייה).ישנן שתי עצמות בריח, אחת ימנית ואחת שמאלית.

עצם הבריח
תמונה תלת־ממדית של עצם הבריח. אפשר להקיש על התמונה ולסובב עם מקש שמאלי בעכבר לכל הכיוונים, כדי לראות את המבנה המדויק
שיוך bones of pectoral girdle עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (200) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) clavicula עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A02.4.02.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 1168 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 13321 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A02.835.232.087.227 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D002968 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0008913 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עצמות הבריח, כפי שהן נראות מבעד לעור.
עצם בריח ימנית. למעלה-מבט עליון, למטה-מבט תחתון. 1.צד המפרק עם שיא הכתף (Extremitas acromialis claviculae)‏, 2.צד המפרק עם עצם החזה (Extremitas sternalis claviculae)‏, 3. גבששת הרצועה הקונית (Tuberculum conoideum)‏, 4. גבששת הצלע (Tuberositas ligamenti coracoclavicularis)‏.

עצמות בריח קיימות ברבים מבעלי ארבע רגליים. העצמות קיימות באלו המשתמשים בגפיים הקדמיות שלהם לאחיזה והיעדרן או שרידים שלהן אופייניים לאלו המשתמשים בגפיים הקדמיות בעיקר כתמיכה ולריצה.

מבנה ותפקוד

עריכה

עצם הבריח היא עצם ארוכה בעלת שני פיתולים. היא ממוקמת מעל הצלע הראשונה, ומחברת בעזרת שני מפרקים, מפרק שיא הכתף והבריח ומפרק החזה והבריח, בין שיא הכתף של עצם השכם לעצם החזה. עצם הבריח צרה יותר, קצרה יותר, מפותלת פחות וחלקה יותר בנשים מאשר בגברים. הקצה התיכון שלה מעוגל והקצה הצידי שלה משוטח.

עצם הבריח מספקת חיבור קשיח יחיד בין הגפה העליונה לגו. אופיו של החיבור, המרחיק את הגפה העליונה מהגו, מאפשר חופש תנועה רב לגפה. מאידך, פגיעה עתירת אנרגיה בגפה העליונה, נוטה לא פעם להתבטא בשבר של עצם הבריח, החלשה יחסית לעצמות הגפה האחרות.

בנוסף, עצם הבריח מגנה על מבנים חיוניים כגון עצבים וכלי דם העוברים מאחוריה. לכן, תזוזה של העצם ממקומה נחשבת פציעת חירום.

למרות סיווגה של עצם הבריח כעצם ארוכה, היא אינה מכילה מח עצם (קיומו של מח עצם, אופייני לעצמות ארוכות). מבנה הפנימי כולל רקמת עצם ספוגית עטופה ברקמת עצם צפופה.

חיבור לשרירים

עריכה

רבים מהשרירים הגדולים של הגפה העליונה, נאחזים בעצם הבריח. ביניהם אפשר למנות את שרירי הדלתא והחזה הגדול, המניעים את הזרוע, את שריר עצם החזה, הבריח והזיז הפיטמתי המניע את הצוואר ואת שריר הטרפז המשתתף בהנעת הזרוע והצוואר שניהם.

השריר התת-בריחי מחבר בין עצם החזה לעצם הבריח כך שפעולתו מעגנת את עצם הבריח למפרק החזה והבריח ומניעה למטה את העצם.

שבר בעצם הבריח

עריכה
 
בצילום ניתן לראות שבר בעצם הבריח הימנית, עם תזוזה ניכרת וכתוצאה מכך קיצור של העצם. כמו כן ניתן לראות שבר עצם קטן (פרפר) מאונך במקום השבר

שבר בעצם הבריח, הוא השבר הנפוץ ביותר ומהווה כ 5% מהשברים שמגיעים לטיפול בחדרי מיון. השבר נפוץ יותר בגברים ובדרך כלל קשור לפעילות ספורטיבית כגון רכיבה על אופניים או לתאונות, עם דגש על אופנועים. השברים בעצם הבריח נחלקים באופן הבא:

  • 80% בשליש האמצעי של העצם
  • 15% בשליש המרוחק של העצם, בסמוך לחיבור לכתף
  • 5% בשליש הקרוב של העצם, סמוך לאזור הצוואר

לעיתים, במקום השבר נוצרים חלקים קטנים של העצם, המכונים "פרפרים". הטיפול בשבר בעצם הבריח, נחלק לשני סוגים, טיפול 'שמרני', שמתבסס על קיבוע, וטיפול ניתוחי. ישנם מחקרים הטוענים כי בטווח של שנה, ההבדלים בין אופני הטיפול מתבטל (נכון ל-2012)[1]. ואכן, נכון לשנת 2017 עדיין רוב מוחלט של הטיפולים בשבר זה הם טיפולים שמרניים. עם זאת, ככל שמתפתחות טכנולוגיות חדשות, יש יותר ויותר רופאים הממליצים על האופציה הניתוחית.

טיפול שמרני

עריכה

טיפול שמרני בשבר בעצם הבריח, מתבסס על קיבוע של היד, אם באמצעות מתלה צוואר או באמצעות רצועה בצורה של 'שמיניה', המחזיקה את כל האזור. בטיפול זה נותנים לגוף לרפא את אזור השבר בתהליך טבעי. יתרונות הטיפול הוא העדר הסיכונים הכרוכים בניתוח, שיכולים להתבטא בזיהום, פגיעה בעצבים באזור, פגיעה בכלי דם, הסתבכות הקשורה להרדמה וכיוצא בזה. החיסרון הוא שלעיתים, כאשר מדובר בשברים עם תזוזה, יכול להיווצר קיצור של העצם. זאת משום שהשרירים המחוברים לעצם מפעילים כח ואינם מאפשרים לשני הקצוות להגיע בדיוק זה מול זה. קיצור העצם יכול להוות לעיתים בעיה אסתטית בלבד, ולעיתים יכול להשפיע על התפקוד. כמו כן יכולים להיות מקרים של אי-חיבור, גם לאחר תקופה ארוכה.

טיפול ניתוחי

עריכה
 
צילום של שבר בעצם הבריח הימנית, לאחר קיבוע באמצעות פין מתכתי תוך לשדי

הטיפול הניתוחי הקלאסי, מתבסס על פתיחה של מקום השבר, וחיבור כל חלקי העצם באמצעות פלטת מתכת, העשויה לרוב מטיטניום. שימוש בפלטה אורתופדית לחיבור שברים, הוא הליך מקובל עבור טיפולי שברים שאינם ניתנים לריפוי באמצעות קיבוע בלבד. אך הבעיה עם פתרון זה במקרה זה הוא שעצם הבריח קרובה מאוד לעור, ולכן פלטה כזו יכולה לבלוט ולהפריע (כמו למשל בסחיבה של תיק עם רצועות), ונוצר צורך להוציא אותה לאחר תום תהליך האיחוי, דבר הדורש שוב ניתוח עם כל המשמעויות הנלוות לכך. פתרון חדשני יותר, הוא באמצעות טכניקה של ניתוח 'זעיר פולשני'. בטכניקה זו עושים שני חתכים קטנים בעור. החתך הראשון מתבצע מעל מקום השבר עצמו, דרכו קודחים תעלה עבור פין שיוכנס בהמשך. ולאחר מכן מחזירים את חלקי העצם למקומה. חתך נוסף מתבצע בצד הרחוק של העצם, דרכו מחדירים פין מתכתי תוך לשדי, אשר נמצא במרכז העצם, ומחזיק את החלקים שלה עד לריפוי. לאחר הריפוי הפין נשאר בתוך העצם ואינו מפריע. תהליך הריפוי מהיר יחסית לטיפול השמרני, והסיכוי לחזרה לתפקוד מלא גבוה. בישראל, מתבצע טיפול זה במסגרת רפואה פרטית בלבד.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עצם הבריח בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה