עקרון האי-תוקפנות

מוסר
(הופנה מהדף עקרון אי-התוקפנות)

עקרון אי-התוקפנותאנגלית: Non-aggression principle) הוא עיקרון אתי בפילוסופיה של הליברטריאניזם, לפיו אין זה מוסרי להשתמש באלימות ובאיום באלימות כלפי אחרים ורכושם[1][2], ולפיה אדם הוא ריבון לעצמו ובעל סמכות מוחלטת על גופו ועל רכושו[3].

בניגוד לפציפיזם, עקרון אי-התוקפנות לא מתנגד לשימוש באלימות במקרים של הגנה עצמית[4].

עקרון אי-התוקפנות נחשב לעיקרון מנחה של הליברטריאניזם[1][2][4][5].

הצדקה

עריכה

העיקרון נגזר באמצעות גישות פילוסופיות שונות, ביניהם:

אובייקטיביזם: איין ראנד דחתה תיאוריות של זכויות טבעיות או מולדות כמו גם טענות על-טבעיות, והציעה במקום זאת פילוסופיה המבוססת על "מציאות נצפית" יחד עם אתיקה תואמת המבוססת על "הדרישות העובדתיות" של חיי אדם בהקשר חברתי[6]. היא הדגישה שעקרון אי-התוקפנות הפוליטי אינו עיקרון ראשוני, ויש לו תוקף רק כתוצאה מפילוסופיה יסודית יותר. מסיבה זו, רבות מהמסקנות שלה שונות מאלו שמחזיקים בעקרון אי-התוקפנות כאקסיומה או שהגיעו אליו בצורה שונה. היא הציעה שהאדם שורד על ידי זיהוי ושימוש במושגים במוחו הרציונלי, שכן "שום תחושות, תפיסות, דחפים או אינסטינקטים אינם יכולים לעשות זאת; רק המוח יכול". היא כתבה, "מאחר שההיגיון הוא האמצעי הבסיסי להישרדותו של האדם, מה שמתאים לחייו של יצור רציונלי הוא הטוב; מה שמנגד, מתנגד או הורס אותו [כלומר כוח יוזם או הונאה] הוא הרע."

אתיקה של ויכוח: כמה הוגי דעות ליברטריאנים ימניים מודרניים מבססים את עקרון אי-התוקפנות על פנייה להנחות הפראקסיולוגיות ההכרחיות של כל דיון אתי, טיעון שפורץ על ידי המלומד האנרכו-קפיטליסטי האנס הרמן הופה. הופה טוען כי עצם ההשתתפות בדיון מחייבת את המשתתפים לקבל הנחות מסוימות, ביניהן הכרה בזכויותיהם של הצדדים המעורבים. עצם הוויכוח מניח שהמשתתפים מכבדים את זכותו של כל אדם להשתמש בגופו באופן חופשי לצורך השתתפות בדיון. לכן, טענה המצדיקה ייזום של תוקפנות או כוח סותרת את עצמה, משום שהטוען לה מניח את קיומן של זכויות הגוף בדיון, ובו בזמן תוקף אותן. כל ניסיון להצדיק תוקפנות סותר את עצם קיומו של דיון רציונלי ואי-תוקפני. בין תומכיו נמנים סטפן קינסלה[7] ומארי רוטברד[8].

השתק: סטפן קינסלה מאמין כי המושג המשפטי של מניעות מרמז ומצדיק את עקרון אי-התוקפנות[9].

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 וולטר בלוק, The Non-Aggression Axiom of Libertarianism, באתר lewrockwell.com, ‏17 בפברואר 2003 (באנגלית).
  2. ^ 1 2 מאת'יו גולד, Discovering Libertarianism - Non-Aggression principle introduction, באתר Young Americans for Liberty, ‏1 באפריל 2012 (באנגלית) (ארכיון).
  3. ^ מהן הגישות הליברליות השונות ומה ההבדל בינן?, באתר חופש לכולנו (ארכיון).
  4. ^ 1 2 מרי רוורט, What is the Non-Aggression Principle?, באתר The Advocates, ‏29 באוקטובר 2016 (באנגלית).
  5. ^ לורנס מ. ואנס, The morality of Libertarianism, באתר The Future of Freedom Foundation, ‏1 באוקטובר 2015 (באנגלית).
  6. ^ Libertarianism vs. Radical Capitalism - The Objective Standard, web.archive.org, ‏2013-11-12
  7. ^ The relation between the non-aggression principle and property rights: a response to Division by Zer0, web.archive.org, ‏2011-11-14
  8. ^ Hoppephobia by Murray N. Rothbard, archive.lewrockwell.com
  9. ^ Kinsella, Stephan. "Punishment and Proportionality: the Estoppel Approach." Journal of Libertarian Studies 12, No. 1 (1996): 51–73.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.