פאדו
פאדו הוא סגנון מוזיקלי פורטוגלי. אולי הסוגה הפורטוגזית הגלויה והמוכרת ביותר.[1] לזמרי הפאדו (הפאדישטה) ליווי של שתי גיטרות: גיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגלית (אנ') (בעלת 12 מיתרים). השירים מלנכוליים והנושאים קשורים לגעגועים, אם כי כמה משירי הפאדו שמחים.
 | |||
| זמרת הפאדו דבורה רודריגש | |||
| מוצא |
פורטוגל  | ||
|---|---|---|---|
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||
| |||
  | |||
בשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.[2] מתחילת המאה ה-19 סגנון הפאדו הוא התמזגות של מגוון סגנונות עממיים, עם קלט אפשרי מקשרים יהודיים, ערבים, אפריקאים וברזילאים של פורטוגל,[3][4] והוגדר כ'מוזיקה עממית וריקודים יוצרים את המנהגים העממיים, המסורות השיריות והמורשת התרבותית של העם הפורטוגזי.[5] הפאדו נחשב לעיתים קרובות למוזיקה של הבעת געגועים,[6] סיפורי געגועים לאנשים ולמקומות רחוקים.[7]
במקור, פאדו היה האמצעי שבו העניים העירוניים של ליסבון העניקו כבוד לעיר הולדתם.[8]
משנות ה-90 הפאדו הוא מוזיקת עולם.[9]
סוגי הפאדו עריכה
- פאדו של ליסבון שהוא יותר עממי
- פאדו של קוימברה קשור למסורת האקדמית של אוניברסיטת קוימברה
התפתחות הפאדו עריכה
בבתי הפאדו (casas de fado) מושמעים הפאדו המסורתי בעיקר לתיירים. הפאדו העכשווי משלב ליווי של יותר משתי גיטרות עד לתזמורת.
בתקופה שבין 1950 לבין 1970 הפיצה הזמרת עמליה רודריגז (מוכרת כ"מלכת הפאדו") את הפאדו מחוץ לפורטוגל. בשנים האחרונות להקת מדרדאוש, בה שרה הסולנית טרזה סלגיירו, משלבת סגנונות מוזיקת פולק עם פאדו.
הזמרת מריזה (אנ'), ששרה באולימפיאדת אתונה (2004) בדואט עם סטינג, נחשבת כממשיכת דרכה של עמליה רודריגז.
קישורים חיצוניים עריכה
- Terreiro do Fado
- פאדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Peter Manuel, Popular Musics of the Non-Western World: An Introductory Survey, Oxford University Press, 1988, ISBN 978-0-19-506334-9. (באנגלית) עמ' 115
- ^ 5 Fado Facts (and the best places in Portugal to experience it), HuffPost, 2013-09-12 (באנגלית)
- ^ Obituary: Amlia Rodrigues, The Independent, 1999-11-08 (באנגלית)
- ^ Fern; Gonzalez, o (2003-07-20). "Mariza, Uplifted by the Portuguese Blues". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2020-12-02.
- ^ Barbara A. Tenenbaum, Georgette M. Dorn, Encyclopedia of Latin American History and Culture, C. Scribner's sons, 1996, ISBN 978-0-684-19253-6. (באנגלית) עמ' 534
- ^ Paul Buck, Lisbon: A Cultural and Literary Companion, Signal Books, 2002, ISBN 978-1-902669-35-9. (באנגלית) עמ' 95
- ^ How Fado got its groove back, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ DK, Music: The Definitive Visual History, Penguin, 2019-12-20, ISBN 978-0-7440-2442-5. (באנגלית) עמ' 305
- ^ David Horn, Bloomsbury Encyclopedia of Popular Music of the World, Volume 11: Genres: Europe, Bloomsbury Publishing USA, 2017-10-05, ISBN 978-1-5013-2610-3. (באנגלית) עמ' 242