פאדו הוא סגנון מוזיקלי פורטוגלי. אולי הסוגה הפורטוגזית הגלויה והמוכרת ביותר.[1] לזמרי הפאדו (הפאדישטה) ליווי של שתי גיטרות: גיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגלית (בעלת 12 מיתרים). השירים מלנכוליים והנושאים קשורים לגעגועים, אם כי כמה משירי הפאדו שמחים.הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית[2].

פאדו
זמרת הפאדו דבורה רודריגש
זמרת הפאדו דבורה רודריגש
מורשת תרבותית בלתי מוחשית מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו
מדינה פורטוגל
מזהה 00563
שנת הכללה 2011
"פאדו", תמונה מאת הצייר הפורטוגזי ז'וזה מאליואה (1910)

הפאדו, התמזגות מתחילת המאה ה -19 ממגוון סגנונות עממיים, עם קלט אפשרי מקשרים יהודיים, ערבים, אפריקאים וברזילאים של פורטוגל,[3][4] והוגדר כ'מוזיקה עממית וריקודים יוצרים את המנהגים העממיים, המסורות השיריות והמורשת התרבותית של העם הפורטוגזי.'[5] הפאדו נחשב לעיתים קרובות למוזיקה שלפיה מביעים אותה בגעגועים,[6] סיפורי געגועים לאנשים ולמקומות רחוקים.[7]

במקור, פאדו היה האמצעי שבו העניים העירוניים של ליסבון העניקו כבוד לעיר הולדתם.[8]

משנות ה-90 חדר למעגל המוזיקה ​​העולמי.[9]

בשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית[2].

סוגי הפאדועריכה

התפתחות הפאדועריכה

בבתי הפאדו (casas de fado) מושמעים הפאדו המסורתי בעיקר לתיירים. הפאדו העכשווי משלב ליווי של יותר משתי גיטרות עד לתזמורת.

בתקופה שבין 1950 לבין 1970 הפיצה הזמרת עמליה רודריגז (מוכרת כ"מלכת הפאדו") את הפאדו מחוץ לפורטוגל. בשנים האחרונות להקת מדרדאוש, בה שרה הסולנית טרזה סלגיירו, משלבת סגנונות מוזיקת פולק עם פאדו.

הזמרת מריזה, ששרה באולימפיאדת אתונה (2004) בדואט עם סטינג, נחשבת כממשיכת דרכה של עמליה רודריגז.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פאדו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Peter Manuel, Popular Musics of the Non-Western World: An Introductory Survey, Oxford University Press, 1988, ISBN 978-0-19-506334-9. (באנגלית) עמ' 115
  2. ^ 1 2 5 Fado Facts (and the best places in Portugal to experience it), HuffPost, ‏2013-09-12 (באנגלית)
  3. ^ Obituary: Amlia Rodrigues, The Independent, ‏1999-11-08 (באנגלית)
  4. ^ Fern; Gonzalez, o (20 ביולי 2003). "Mariza, Uplifted by the Portuguese Blues". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2020. 
  5. ^ Barbara A. Tenenbaum, Georgette M. Dorn, Encyclopedia of Latin American History and Culture, C. Scribner's sons, 1996, ISBN 978-0-684-19253-6. (באנגלית) עמ' 534
  6. ^ Paul Buck, Lisbon: A Cultural and Literary Companion, Signal Books, 2002, ISBN 978-1-902669-35-9. (באנגלית) עמ' 95
  7. ^ How Fado got its groove back, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  8. ^ DK, Music: The Definitive Visual History, Penguin, 2019-12-20, ISBN 978-0-7440-2442-5. (באנגלית) עמ' 305
  9. ^ David Horn, Bloomsbury Encyclopedia of Popular Music of the World, Volume 11: Genres: Europe, Bloomsbury Publishing USA, 2017-10-05, ISBN 978-1-5013-2610-3. (באנגלית) עמ' 242