פאנצר 35(t)
פאנצרקאמפוואגן 35(t) או בקיצור פאנצר 35(t) (בגרמנית: (Panzerkampfwagen 35(t) הוא טנק קל אשר פותח בצ'כוסלובקיה החל משנת 1935. הטנק שימש הן את הוורמאכט והן את הצבא הרומני במלחמת העולם השנייה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
משפחת כלי נשק  |
| מדינה מייצרת |
 צ'כוסלובקיה |
| יצרן |
Škoda Works |
| שנת ייצור | 1936 |
| תקופת השימוש |
1936–1950 (כ־14 שנים) |
| דגם קודם | אין |
| דגם עוקב | פאנצר 38(t) |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
434 |
| מידע טכני | |
| אורך | 4.90 מטרים |
| רוחב | 2.06 מטרים |
| גובה | 2.37 מטרים |
| משקל | 10.5 טון |
| מהירות | 34 קמ"ש |
| טווח פעולה | 155 ק"מ על כבישים |
| מנוע | בנזין, 120 כ"ס |
| שריון | 25-8 מילימטר |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 37 מ"מ |
| חימוש משני | 2 מקלעי 7.62 מ"מ MG37 |
  | |
בשנים 1935–1938 יוצרו על ידי החברות סקודה (במפעל בפלזן) ו-ČKD (במפעל בפראג), 424 טנקים תחת השם Lehký Tank vzor 35 (טנק קל דגם 35).
הצבא הרומני רכש 126 טנקים מדגם זה בשנת 1936 והפעילם תחת השם R-2. במרץ 1939, כאשר סופחה צ'כוסלובקיה לגרמניה הנאצית, עברו כ-200 כלים לשירות הוורמאכט. שם קיבל הטנק את השם פאנצר דגם 35 כאשר האות t מסמלת tschechisch, צ'כי בגרמנית. כ-79 טנקים נותרו בשירות הצבא הסלובקי, שלחם גם הוא מאוחר יותר לצד הוורמאכט בחזית המזרחית.
במונחי חימוש ושריון היה הטנק טוב משמעותית מן הפאנצר סימן 2, אך חלש מן הפאנצר סימן 3. לטנק הייתה ניידות טובה בזכות תיבת הילוכים אמינה ושלדה מאוזנת. חסרונו העיקרי היה השריון הממוסמר שלו. הצ'כים רצו במקור להפסיק את הייצור בשנת 1938, אולם הגרמנים המשיכו בייצור הטנק עד שנת 1939.
בשירות הוורמאכט עריכה
בפלישה לפולין הוכנסו ללחימה 112 טנקים ו-7 מתוכם נהרסו. במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ב-1940, הוצבו במסגרת דיוויזיית הפאנצר ה-6 118 טנקים ו-14 כלים שימשו בנוסף כטנקי פיקוד. במהלך הלחימה במאי ויוני נהרסו 62 כלים.
בתחילת מבצע ברברוסה, ביוני 1941, עמדו לרשות דיוויזיית הפאנצר השישית 160 טנקים. עד 10 בספטמבר אותה שנה נהרסו 47 כלים. מול כניסתם המסיבית של טנקי ה-T-34, הוכחו ה-35(t) כנחותים, בעיקר מבחינת כוח האש והמיגון. בנוסף, עם בוא הסתיו קפאו מנגנוני ההיגוי הפנאומטיים בקור קיצוני והיה צורך להחליפם במנגנונים מכניים. בסוף אוקטובר נותרו רק 37 טנקים שמישים, ובסוף נובמבר, לא נותרו כלל טנקים שמישים. כיוון שחלקי חילוף לא יוצרו יותר, הצליחו המכונאים להשמיש מספר טנקים על ידי הוצאת חלקים מכלים מושבתים. ב-12 במרץ 1942 הוצאה הדיוויזיה השישית מן החזית וצוידה בטנקים גרמנים.
R-2 בשירות הצבא הרומני עריכה
במסגרת שיפור התשתית הצבאית הזמין הצבא הרומני 126 טנקים באוגוסט 1936. במאי 1937 נשלחו 15 כלים לרומניה והוחזרו כעבור זמן קצר לביצוע שיפורים והתאמות שונות. בשנת 1939 נשלחו כל 126 הטנקים לרומניה. הכלים שולבו ברגימנט ה-1 של דיוויזיית השריון הרומנית ה-1. רומניה הזמינה עוד 382 כלים באמצע שנת 1939, אולם המשטר הנאצי סירב להיענות. בלחימה לצד הוורמאכט בברית המועצות ב-1941 הוכיחו הטנקים את עצמם אל מול הכוחות הסובייטים הבלתי-מאורגנים, בעיקר בלחימה באזור קישינב. בלחימה סביב העיר אודסה שימשו הטנקים ככוח מסייע לחיל הרגלים וכלים רבים הושמדו במהלך המצור על העיר. הגרמנים העבירו ב-1942 לכוחות הרומנים 26 טנקים שמישים מסוג 35(t) כחלופה לכלים שהושמדו. באוגוסט 1942 צורפה דיוויזיית השריון ה-1 לארמייה הרומנית השלישית שהגנה על קו נהר הדון. ניסויי שדה הראו שתותחי הR-2 אינם מסוגלים לחדור את השריון של טנקי שלל מדגם T-34. בנובמבר 1942 פרץ הצבא האדום את קו ההגנה הרומני על נהר הדון במסגרת מתקפת הנגד שלו במרחב סטלינגרד. הכוחות הרומנים לא היו מצוידים כראוי וטנקי הR-2 היו נחותים ביחס לטנקים הבינוניים והכבדים של הסובייטים. דיוויזיית הטנקים הרומנית ה-1 איבדה כ-60 מהטנקים שלה במהלך הלחימה ונסוגה מזרחה מעבר לנהר הצ'יר (Чир) לאחר שנותרה עם 19 טנקים בלבד.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרטים (באנגלית)