פתיחת התפריט הראשי

המונח פורוסייהעריכה

 
שריון של פרש כבד ממלוכי, אמצע המאה ה-16.

הוראתו הראשונית של המונח פורוסייה היא "פרשות". עם הזמן נוספו למונח משמעויות נוספות כגון מכלול הכישורים הקשורים בסוס וברוכבו, מגוון כישורים צבאיים וצבאיים למחצה, אמנות המלחמה בכללותה ואף קוד ההתנהגות של הלוחמים.[1] על אף שהפורוסייה אינה זהה לאבירות האירופית, ישנם קווי דמיון מסוימים בין שתי התופעות. כמו האבירות גם הפורוסייה כללה בתוכה קוד התנהגות נלווה, למרות שהשפעתו התרבותית הייתה מוגבלת יותר.

היסטוריה של הפורוסייהעריכה

שורשיה של אמנות הפורוסייה נטועים עוד בתקופת הח'ליפות האומיית. ברם, מקצועות הלחימה החלו להתגבש לתורה מסודרת בתור הזהב של הח'ליפות העבאסית. במחצית השנייה של המאה ה-9, החלו אומנים מומחים לכתוב מדריכים טכניים להכשרה צבאית, וענפי הלחימה השונים החלו להתגבש לכלל תורה סדורה. ניתן לזהות בתוך אמנות הפורוסייה השפעות של האימפריה הסאסאנית, של האימפריה הביזנטית ושל האימפריה הרומית לפניה. אמנות הלחימה של הערבים לפני האסלאם ובתקופת הכיבושים השפיעה רק באופן שולי על הפורוסייה. לעומת זאת, פיתוחים טקטיים שנוצרו בתקופה האומיית ובתקופה העבאסית המוקדמת השפיעו השפעה מכרעת על התפתחות הפורוסייה.

מדריכי פורוסייהעריכה

בעולם האסלאם נכתבו עשרות מדריכי פורוסייה במשך מאות בשנים, הרבה אחרי שלוחמה ימי ביניימית איבדה את הדומיננטיות שלה. עם זאת, רוב רובם של מדריכי הפורוסייה נכתבו בין המאה ה-9 לבין המאה ה-16 ובעיקר בח'ליפות העבאסית (מאחרי תור הזהב ועד התקופה הסלג'וקית) ובסולטנות הממלוכית. פועל יוצא, רוב מדריכי הפורוסייה נכתבו בשפה הערבית, אך ישנם גם חיבורים שנכתבו בפרסית, בטורקית עות'מאנית ואפילו בניב ממלוכי קונטמפוררי של טורקית קיפצ'אקית. מדריכי הפורוסייה הפכו לסוגה מובחנת בספרות האדב.

ההכשרה באמנות הפורוסייהעריכה

ניתן לחלק את האנשים שהכשירו לוחמים באומנות הפורוסייה לשלוש קבוצות עיקריות: מורים, שהקנו את יסודות הפורוסייה ללוחמים, אומני פורוסייה, שהיו מומחים בענף פורוסייה אחד או יותר, ומחברי המדריכים, שהעלו את עקרונות אמנות הפורוסייה על הכתב. ברי, כי הייתה חפיפה בין הקבוצות, למשל אומני פורוסייה שחיברו מדריך בתחום התמחותם, או מורים שהיו גם אומני פורוסייה ידועים. בח'ליפות העבאסית, בח'ליפות הפאטמית ובסולטנות הממלוכית היו בתי ספר ייעודיים להכשרת לוחמים, בדרך כלל ממלוכים, באומנות הפורוסייה. ממלוכ שנרכש בסולטנות הממלוכית לשרת את הסולטאן קיבל את הכשרתו במערכת בתי הספר הצבאיים הסולטאניים (طباق, יחיד طبقة). בשנים הראשונות לשהותו בטבקה, למד הממלוכ ערבית, הוכשר בעקרונות דת האסלאם, ועבר אינדוקטרינציה שעיקרה נאמנות קודם כל לפטרון אך גם לחבריו ליחידה. לאחר מספר שנים ועם הגעתו לגיל הבגרות, החל הממלוכ לעבור תהליך של הכשרה צבאית שהתבססה על אומנות הפורוסייה. לכל קבוצה של ממלוכים, הוקצה מורה (معلم) אחד או יותר, שהכשירו את הנערים בענפי הפורוסייה השונים.

ענפי הפורוסייהעריכה

 
חייל ממלוכי מתאמן בשימוש בחנית. כתב יד מוסלמי מהמאה ה-16

פרשותעריכה

ההכשרה בפרשות הייתה אבן הפינה של ההכשרה באמנות הפורוסייה. הלוחם הצעיר למד את יסודות הפרשות, בתחילה כנראה על דגם של סוס ולאחר מכן על סוס ללא אוכף. בהכשרה הראשונית בפרשות נלמד כיצד לעלות על סוס (מצד שמאל) וכיצד לרדת ממנו, כיצד לזנק מעל גבי הסוס עם ציוד מלא ובלעדיו, וכיצד לבצע את צורות הדהירה השונות של הסוס, קרי הליכה, טפיפה, דהירה קלה ודהירה מהירה. לאחר מכן, התקדמו הלוחמים ללמוד כיצד לרכב על סוס עם אוכף. בהכשרה המתקדמת יותר נלמדו עקרונות השימוש באוכף, ברסן ובארכופים, וכן גם בפניות עם הסוס. במהלך ההכשרה בפרשות אמור היה הלוחם ללמוד גם כיצד לטפל בסוס חולה.

קשתותעריכה

לוחמת רומחעריכה

סיףעריכה

לוחמת אלהעריכה

אמנויות לחימה לא חמושותעריכה

צידעריכה

פולועריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד איילון, "דעתו של אבן ח'לדון על הממלוכים," בתוך ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך ז' (תשכ"ד) [ספר ל. א. מאיר], עמ' 142–143.
  • דוד איילון, "הערות בדבר בתי הספר הצבאיים במדינה הממלוכית," ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, כרך י"ב (תש"ן), עמ' 132–140.
  • דוד איילון, אבק שריפה ונשק חם בסולטנות הממלוכית: אתגר לחברה צבאית מוסלמית בימי הביניים, משה זינגר (מתרגם), ירושלים: מאגנס, תשנ"ד.
  • אמיר מזור, המנצוריה בסולטנות הממלוכית (1310-1290): סוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכת ראובן עמיתי, האוניברסיטה העברית, תשע"ב.
  • Muhammad M. Ahsan, Social Life under the Abbasids, 170-289 AH, 786-902 AD, London: Longman, 1979
  • Reuven Amitai, Mongols and Mamluks: The Mamluk-Īlkhānid War, 1260-1281, Cambridge: Cambridge University Press, 2004
  • David Ayalon, "Notes on the Furûsiyya Exercises and Games in the Mamluk Sultanate," Scripta Hierosolymitana, Vol. 9 (1961), pp. 31-62
  • Ulrich Haarmann, "The Late Triumph of the Persian Bow: Critical Voices on the Mamluk Monopoly on Weaponry," in Thomas Philipp and Ulrich Haarmann (eds.), The Mamluks in Egyptian Politics and Society, Cambridge: Cambrdige University Press, 1988, pp. 174-187.
  • Carole Hillenbrand, The Crusades: Islamic Perspectives, New York, NY: Routledge, 2000
  • Hassanein Rabie, "The Training of the Mamluk Faris," in Vernon J. Parry and Malcolm E. Yapp (eds.), War, Technology and Society in the Middle East, London: Oxford University Press, 1975, pp. 153-163
  • John M. Smith Jr., "'Ayn Jalut: Mamluk Success or Mongol failure," Harvard Journal of Asiatic Studies, Vol. 44 (1984), pp. 307-345
  • John M. Smith Jr., "Nomads on Ponies vs. Slaves on Horses," Journal of the American Oriental Society, Vol. 118 (1998), pp. 154-162

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ David Ayalon, "Notes on the Furûsiyya Exercises and Games in the Mamluk Sultanate," Scripta Hierosolymitana, Vol. 9 (1961), p. 34