פורטל:דואר ובולאות/בול עם סיפור/5

מלך אנגלי בכחול פרוסי

הנפקת הבול בסוף שנת 1934 החליט הדואר הבריטי להנפיק סדרת בולים לציון מלאת עשרים וחמש שנים לשלטונו של ג'ורג' החמישי. המלך נתן את הסכמתו להנפקת הסדרה, ובית הדפוס הריסון ובניו התבקש לעצב ולהדפיס את הבולים. על פי הצעת בית הדפוס הוחלט להדפיס את ארבעת הבולים של הסדרה בצבעי ירוק, אדום, חום, וכחול, אולם לגבי הגוון המדויק של הבול הכחול לא הייתה הסכמה בין המעצבים. בית הדפוס החליט להעביר את השאלה להכרעתו של המלך, והגיש לו שתי הצעות נפרדות. הצעה אחת כללה בול בצבע כחול בהיר ("אולטרמרין") וההצעה השנייה כללה בול בצבע כחול עמוק ("כחול פרוסי"). המלך ג'ורג' החמישי העדיף את ההצעה הראשונה, ומנהלי הדואר העבירו את החלטת המלך לידיעת בית הדפוס. על פי אחת השמועות פסל המלך את הצבע הכהה יותר בגלל שמו הגרמני. בשנת 1706 הצליח כימאי גרמני תושב ברלין בשם היינריך דיסבאך להרכיב את הנוסחה של חומר הצבע המלאכותי הראשון. בשנת 1709 זכה הצבע לכינוי "כחול ברלין", או "כחול פרוסי", על שמה של ממלכת פרוסיה בה שכנה העיר ברלין. בחודש מרץ 1935 החלה הדפסת הבולים, אולם כעבור מספר ימים גילה אחד ממנהלי הדואר כי הבולים הכחולים הודפסו בצבע הכהה, זה שנפסל. חברת "הריסון ובניו" הודתה בטעותה, העבירה את הבולים השגויים להשמדה, והדפיסה מחדש את הבולים הכחולים בגוון שאושר על ידי המלך.

אחד מהבולים בצבע כחול פרוסי שלא הושמדו

ב-6 במאי 1935 הונפקו בולי היובל בבתי הדואר בכל רחבי בריטניה, והתקבלו בהתלהבות על ידי אספני הבולים ועל ידי הציבור הרחב. בוליו של המלך האהוב נמכרו במספרים גדולים מאוד, וגם כיום ערכם הקטלוגי של בולים אלו נמוך למדי.

גילוי השגיאה
כחודשיים לאחר יום ההנפקה שלח איש עסקים לונדוני בשם סטברידי את מזכירתו לבית הדואר הסמוך על מנת שתרכוש מספר בולים בערך נקוב של שניים וחצי פנים. למזלו היה סטברידי אספן בולים, וכשחזרה המזכירה מבית הדואר עם הבולים שרכשה, הוא הבחין שהצבע הכחול שלהם כהה יותר מזה של בולים אחרים שהיו ברשותו. הוא התקשר לחנות הבולים של חברת "סטנלי גיבונס" על מנת לברר מה ערכם של הבולים השגויים, וכאשר הסתבר לו שבחנות לא ידעו כלל על קיומם של בולים בצבע כחול פרוסי, החליט למהר אל בית הדואר ולברר אם יש ברשותם בולים כהים נוספים. סטברידי ניגש ביום 4 ביולי אל בית הדואר, וביקש מן הפקיד לבדוק את מלאי הבולים הכחולים שברשותו. הבדיקה העלתה שבית הדואר קיבל שלושה גיליונות של בולים כהים (כל גיליון הכיל 120 בולים), מהן הספיק למכור 41 בולים לאנשים שונים. סטברידי רכש את יתרת המלאי, וכך היו בידו 319 בולים בצבע כחול פרוסי. כאשר נודע לרשויות הדואר על קיומם של הבולים השגויים, הם מיהרו לחברת "הריסון ובניו" וביקשו לברר כיצד אירעה התקלה. ממצאי הבדיקה העלו כי אחד מעובדי החברה התבלבל במיון הגיליונות השגויים שהוכנו להשמדה, והעביר שישה גיליונות לערימת הבולים התקינים. התברר ששלושה מן הגיליונות מצאו את דרכם לסניף בו רכש אותם סטברידי, גיליון נוסף נשלח לסניף לא ידוע, וככל הנראה נמכר ללקוחות תמימים שעשו בבולים שימוש, ושני הגיליונות האחרונים התגלו במחסני בית הדפוס והועברו להשמדה. לאור הבדיקה, שהעלתה כי קיימים לכל היותר 480 בולים בצבע כחול פרוסי, הפכו בולים אלו למבוקשים מאוד על ידי האספנים. מחירם האמיר עם השנים והם נמכרים כיום בסכומים של אלפי לירות שטרלינג.