פורטל:דואר ובולאות/ציטוט נבחר/119

הוצאתי את מכתבו של הח'ליף ואמרתי למלך: "נאסר עלינו לשבת בשעת קריאת המכתב." המלך, שהיה בעל גוף ועב כרס, קם על רגליו, וכן עשו הנוכחים מנכבדי ממלכתו. התחלתי לקרוא את פתיחת המכתב, וכשהגעתי למילים "שלום עליך, הריני קורא לך לשבח את האל אשר אין אלוה מבלעדיו", אמרתי: "החזר שלום לאמיר המאמינים." הוא עשה כן, וכמוהו עשו כולם עד אחד... כשסיימנו את קריאת המכתב, קראו "אללה אכבר!" כזה שהאדמה רעדה. — אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן, מסע אבן פדלאן ב-21 ביוני 921 שלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר את איש החצר אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן בשליחות דיפלומטית אל מלך בולגריה של הוולגה. אורך הדרך מבגדאד, בירת הח'ליפות העבאסית, אל גדות נהר הוולגה התיכונה היה כ-5,000 ק"מ, וחלפה כשנה עד שהמסע הושלם ואבן פדלאן חזר לבגדאד. כאשר הגיע אבן פדלאן לחצרו של מלך בולגריה של הוולגה, הוא קרא ברוב טקס את מכתבו של הח'ליף באוזני המלך ואנשיו. תיאור זה ממחיש את תפקידו של השליח הדיפלומטי, שלא הסתפק במסירת המכתב לנמען אלא נדרש לארגן את טקס הקריאה תוך מתן דגש לחלקים החשובים שבו.

כתב יד של אבן פדלאן