פורטל:מדעי החברה/הידעת?/214
מדע המדינה:
.jpg)
סר ג'ון הרינגטון היה סופר ומשורר אנגלי, שידוע כיום כממציא שיטת הדחת המים בשירותים. הוא נמנה עם הבולטים באנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, שהייתה הסנדקית שלו. ב-1596 כתב ספר בשם "בחינה מחדש של נושא מצחין: שינוי הצורה של השירותים", על המצאתו - בית השימוש הראשון בבריטניה שהשתמש בשיטת הדחת המים, שהותקן בביתו. הספר, שאותו כתב בשם בדוי, כלל בין היתר מתקפה מוסווית נגד ה"צואה" שמרעילה את החברה, ונגד ההתעמרות בחסות הממשל כנגד כמה מקרוביו. בעקבות זעמה של המלכה על העבודה, גורש הרינגטון מחצר המלכות (לאחר שגורש ממנה כבר פעם אחת בעבר). הרגשות המעורבים של המלכה כלפיו היו ככל הנראה הסיבה היחידה שהוא לא הועמד למשפט. העבודה עצמה, שהתפרסמה ב-1596, זכתה לפופולריות רבה, וההמצאה שתוארה בה מהווה את האבטיפוס לשירותים המודרניים.
_-_TypOrn.jpg)
פמיניזם:
הסופרת נתיבה בן-יהודה, שבצעירותה הייתה קצינה לוחמת מוערכת בפלמ"ח, אמרה "אני לא יכולה להיות חלק מהתאגדות כזו של נשים, יחד, נגד קיפוח. אני מימשתי כל החיים את הפמיניזם שלי. אני, כשאני מרגישה קיפוח, אני צועקת. כשלא קיבלתי את הדרגה שהגיעה לי... צעקתי על המנהל שלי: 'מה יש, לא מוצאים חן בעיניך אברי המין שלי?'" בן-יהודה אכן הוכיחה כי יש לה ״לשון חדה״. היא, למשל, אמרה בראיון עיתונאי, "שכבתי עם חצי מהפלמ"ח, ואם לא הייתי כל כך מכוערת, הייתי שוכבת גם עם החצי השני". אולם הטענה, לפיה תכונה זו פטרה את בן-יהודה מכל אפליה מגדרית, מופרכת בעליל. כשפורק הפלמ״ח, וכל הגברים שבלוחמיו המשיכו בתפקידם בצה"ל, אף לוחמת לא הורשתה להמשיך בתפקידה כמותם. ספק גדול אם בן-יהודה הייתה מוחרגת מנוהל זה, אילו דיברה בחוצפה אל מפקדה, יגאל אלון.