ויקיפדיה

פיית' רינגולד

אמנית אמריקאית
(הופנה מהדף פיית רינגולד)

פיית' רינגולד (באנגלית: Faith Ringgold;‏ 8 באוקטובר 1930 – 13 באפריל 2024) הייתה ציירת, פסלת, אמנית תקשורת מעורבת, סופרת, מורה ומרצה אמריקאית.[1] מפורסמת בשל יצירת ציורים על שמיכות המבטאים סיפורים שמשקפים את דעותיה הפוליטיות.[2] בשנת 1963 ציירה את The American People series, סדרת ציורים שמציגה את התנועה לזכויות האזרח מנקודת מבט נשית.[3]

פיית' רינגולד
לידה 8 באוקטובר 1930
הארלם, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באפריל 2024 (בגיל 93)
אנגלווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אפרו-אמריקאים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הסיטי קולג' של ניו יורק (1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1963–2009 (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות חזותית, creative and professional writing, אקטיביזם, civil rights, איור, ציור, פיסול, חינוך לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות פמיניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The American People Series #20: Die, Flying Home: Harlem Heroes and Heroines (Downtown and Uptown) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1987)
New York Foundation for the Arts (1988)
טיים 100 (2022)
American Academy of Arts and Letters Gold Medals (2023)
NAACP Image Award for Outstanding Literary Work – Children (2000)
פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1994)
מדליית קולדקוט (1992)
פרס קאנדס (1984)
Coretta Scott King Award עריכת הנתון בוויקינתונים
faithringgold.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פיית׳ רינגולד נולדה ב-8 באוקטובר 1930 בשכונת הארלם שבעיר ניו יורק.[2] היא הילדה הצעירה לאנדרו לואיס ג'ונס ווילי פוזי ג'ונס. בילדותה חלתה באסתמה, מה שאפשר לה לבלות זמן עם אמא שלה, מעצבת אופנה שלימדה אותה לתפור ולעבוד באופן יצירתי עם בדים.[2]

רינגולד פיתחה התעניינות רבה בתחום האמנות ולאחר סיום לימודי התיכון שלה, היא החלה בלימודי האומנות בסיטי קולג' בניו יורק, שם קיבלה תואר באמנות וחינוך ובשנת 1959 סיימה תואר שני באמנות. במהלך שנות ה-60 עסקה רינגולד בעשייה אומנותית ענפה כאשר יצירותיה עלו בתודעה הפוליטית דרך הצגת האמנות אפרו-אמריקאית.[4] אחד מהציורים הידועים ביותר בסדרת The American people series שציירה רינגולד הוא American People #20:Die (1967); ייצוג נועז של גזענות גורפת השוררת באותה התקופה.[3] בשנת 1985 מונתה רינגולד לפרופסור מן המניין בפקולטה לאמנות חזותית באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו עד לפרישתה בשנת 2002.

בשנת 2022 נכללה ברשימת טיים 100.[5]

עבודת אמנות עריכה

ציור עריכה

בשנת 1967, רינגולד ציירה ציור- הקיר הראשון שלה "הדגל מדמם, בול דואר אמריקאי לזכר ההתחלה של הכוח השחור " The Flag Is Bleeding, U.S. Postage Stamp) Commemorating the Advent of Black power).[6] אף שאומנות הציור הוא תחום היצירה העיקרי שלה, בתחילת שנות ה-70, רינגולד החלה לייצר טנקיות (בהשראת צורת אמנות טיבטית של ציורים מעוצבים בבדים עשירים), פסלים רכים ומסכות. מאוחר יותר היא השתמשה בסוגה זו בהופעות המסוות של שנות השבעים והשמונים.[1]

בשנת 1973, רינגולד התפטרה מתפקידה כמורה במערכת החינוך הציבורית בעיר ניו יורק והחליטה להתמקד בייצור אמנות במשרה מלאה.[4] בשנת 1975, רינגולד יצרה את מסכות הדיוקן הראשונות של סדרת הארלם, סדרה שכוללת את אדם קלייטון פאוול ומרטין לותר קינג ג'ניור.[4]

שמיכות עריכה

בשנת 1980 ייצרה רינגולד את השמיכה הראשונה שלה, "Echoes of Harlem", כמחווה לאמה, גברת וילי פוזי (שנפטרה שנה לאחר מכן), אשר הייתה לה השפעה ניכרת על חייה האומנותיים והפכה לאחת היצירות הטובות ביותר. השמיכות הן השלמה לעבודת יצירת הטנקיות הטיבטית של רינגולד משנות השבעים. השמיכות המצוירות לא היו רק ממוסגרות בבד אלא גם בטלאים והיוו עבורה דרך ייחודית לצייר באמצע השמיכה.

רינגולד המשיכה לייצר שמיכות רבות שבתוכן השתדלה להוסיף כיתוב בנוסף לעשייה האומנותית. הוספת טקסט או כיתוב על השמיכות שלה שידרג את עבודתה למיוחדת וייצר סגנון משלה, כדרך להביע את דבריה ודעותיה.[2] יצירותיה כאמור היוו דרך לביטוי השקפת עולמה מקום שכל ניסיונותיה לפרסם את האוטוביוגרפיה שלה לא צלחו. יצירות השמיכות של רינגולד "מי מפחד מדודה ג'מימה?" (Who's Afraid of Aunt Jemima?) שיצרה בשנת 1983, "Who's Bad" משנת 1983 ,אשר יצרה כמחווה למייקל ג׳קסון ויצירתה המפורסמת ביותר Tar Beach (Part 1 from the Woman on the Bridge series (1988)) נמנות כיום כקולקציה קבועה של מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים.

פרסומים עריכה

בשנת 1991 פורסם ספרה הראשון של רינגולד "חוף טאר" (Tar Beach) שזכה מעבר ל-20 פרסים כולל פרס ה Coretta Scott King על ספר הילדים המצויר הטוב ביותר ב 1991. היא הייתה בין המועמדות המובילות לזכייה במדליית קולדקוט. ציור סיפור "חוף טאר" (Tar Beach) המקורי נמצא כאוסף קבוע של מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים בניו יורק.[1] ספרה השני הוא ספר הילדים "Underground Railroad in the Sky" פורסם בשנת 1992 על ידי הוצאת Crown. בשנת 1993, Hyperon Books פרסמו את ספרה "ארוחת ערב אצל דודה קוני". ספרה השלישי המבוסס על השמיכה "The Dinner" שיצרה בשנת 1986.

האוטוביוגרפיה והספר הראשון של קהל מבוגר "טסנו מעל הגשר: זיכרונות פיית רינגולד (Bullfinch 1995; שוחרר בכריכה רכה על ידי הוצאת אוניברסיטת דיוק) (We Flew Over The Bridge: The Memoirs of Faith Ringgold) כמו כן ספר הילדים "החלום שלי על מרטן לותר קינג" (My Dream of Martin Luther King) פורסמו בשנת 1995.[4]

עד למותה כתבה רינגולד ואיירה 17 ספרי ילדים. שני ספריה האחרונים שהתפרסמו הם "מסיבת הרנסאנס של הארלם (הרפר קולינס 2015)" (Harlem Renaissance Party) ו "הגענו לאמריקה" ((We Came to America (Alfred A knopf 2016).[1]

רשימת פרסומים עריכה

  • Tar Beach. (1991). New York: Crown Publishers
  • Aunt Harriet’s Underground Railroad in the Sky. (1992). New York: Crown Publishers
  • Dinner at Aunt Connie’s House. (1993). New York: Hyperion Books
  • We Flew Over the Bridge: The Memoirs of Faith Ringgold. (1995). New York: Little, Brown and Company
  • My Dream of Martin Luther King. (1995). New York: Crown Publishers
  • Talking to Faith Ringgold. (1995). New York: Crown Publishers
  • 7 Passages to Flight. (1995). San Diego, California: Brighton Press
  • Bonjour Lonnie. (1996). New York: Hyperion Books
  • The Invisible Princess. (1998). New York: Crown Books for Young Readers
  • If a Bus Could Talk: The Story of Rosa Parks. (1999). New York: Simon & Schuster
  • Cassie’s Colorful Day. (1999). New York: Crown Books for Young Readers
  • Counting to Tar Beach. (1999). New York: Crown Books for Young Readers
  • Cassie’s Word Quilt. (2001. New York: Crown Books for Young Readers
  • Oh Holy Night. (2004). New York: HarperCollins[4]

עבודות בולטות במוזיאונים עריכה

  •  American People Series #20: Die (1967). Museum of Modern Art, New York
  •  Echoes of Harlem (1980). The Studio Museum in Harlem, New York
  •  Street Story Quilt (1985). Metropolitan Museum of Art, New York
  •  Tar Beach (Part I from the Woman on a Bridge series) (1988). Solomon R. Guggenheim Museum, New York
  •  Freedom of Speech, 1990, The Metropolitan Museum of Art, New York, New York
  •  From the Coming to Jones Road Series: Under a Blood Red Sky (2000). Pasadena City College, Pasadena, CA, California[7]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיית' רינגולד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 About Faith Ringgold, https://www.faithringgold.com/
  2. ^ 1 2 3 4 Faith Ringgold, Biography.com
  3. ^ 1 2 .Biography of Faith Ringgold, Britannica
  4. ^ 1 2 3 4 5 Faith Ringgold.com, (Ringgold, Faith. "Faith Ringgold Chronology" (PDF). Faith Ringgold. Archived from the original (FaithRinggold.com) (PDF) on February 22, 2016. Retrieved September 12,2015.
  5. ^ Simu Liu: The 100 Most Influential People of 2022, Time (באנגלית)
  6. ^ Donnette Hatch Atiyah, Faith Ringgold, Black Past,
  7. ^ Faith Ringgold, The Art Story
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פיית%27_רינגולד&oldid=38463728"