פנלי בויד
תיאודור פנלי בויד (באנגלית: Theodore Penleigh Boyd; 15 באוגוסט 1890 – 27 בנובמבר 1923) היה אמן אוסטרלי יליד בריטניה. פנלי בויד ידוע בעיקר כצייר נוף.[1]
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1890 וסטברי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1923 (בגיל 33) |
| מקום קבורה |
Brighton Cemetery |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות של הגלריה הלאומית של ויקטוריה |
| תחום יצירה |
ציור |
| פרסים והוקרה |
פרס ויין |
| בן או בת זוג |
אדית' סוזן ג'רארד אנדרסון (אוקטובר 1912–?) |
| צאצאים |
רובין בויג |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד באנגליה למשפחה אוסטרלית של אמנים. הוריו ארתור מריק בויד (1862–1940) ואמה מיני בויד (לבית בקט) היו אמנים ידועים ואחיו כללו את הקרמיקאי מריק בויד (1888– 1959) והסופר מרטין בויד (1893–1972). בנו רובין בויד (1919–1971) הפך לאדריכל, מחנך ופרשן חברתי מפורסם ומשפיע, ואחייניו ארתור בויד, גיא בויד ודייוויד בויד הפכו לאמנים בולטים.[2]
בויד קיבל את הכשרתו האמנותית מהוריו ובבית הספר לאמנות של הגלריה הלאומית. הוא הציג את התערוכה הראשונה שלו באגודת האמנים הוויקטוריאנית בגיל 18, והציג באקדמיה המלכותית בלונדון בגיל 21. הוא זכה בפרס השני בתחרות של הממשלה הפדרלית האוסטרלית על ציור של אתר הבירה הלאומית החדשה קנברה. הוא זכה בפרס וויין בשנת 1914 עם ציור נוף.
אשתו ילידת קווינסלנד, אדית סוזן ג'רארד אנדרסון, הייתה בעצמה ציירת מיומנת והגיעה גם ממשפחה עמידה. אביה היה מנהל מחלקת ההדרכה הציבורית בקווינסלנד, אחיה ארתור היה רופא בולט, ואחותה הבכורה מוד הייתה אחת הנשים הראשונות שסיימו לימודי תואר B.A. באוניברסיטת סידני.
פנלי בויד נסע לאירופה בשנת 1911. הוא פגש את אדית, דוגמנית, בפריז בשנת 1912 הם נישאו ב -15 באוקטובר. בני הזוג חזרו לאוסטרליה בשנת 1913 והתיישבו במלבורן. ילדתם הראשונה, פמלה, נולדה באביב 1913, אך היא נפטרה כעבור שבועיים.
בשנת 1914, כשקריירת הציור שלו פורחת, רכש פנלי חלקת אדמה בוורנדיט ובנה בית משפחתי וסטודיו, "הרובינס". ילדו השני ג'ון בקט בויד נולד בשנת 1915. זמן קצר לאחר מכן התגייס פנלי כמו אחיו מרטין ומריק, הוא שירת בצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך הוא הועבר לאחר שנפגע מגז בשנת 1917 (מה שהותיר אותו עם בעיות פיזיות מתמשכות) כנכה חזר לאנגליה והוחזר לאוסטרליה במרץ 1918.[3]
בנו השני של בויד רובין נולד בינואר 1919. פנלי המשיך לצייר כל חייו, אם כי שירות המלחמה שלו הותיר גם צלקות פסיכולוגיות מתמשכות. בשנת 1922 הוא מכר את ביתו "הרובינס" ועבר עם המשפחה לסידני, וקבל על עצמו לארגן תערוכה גדולה. לכן פנלי לקח את משפחתו לאנגליה בסוף אותה שנה כדי לבחור ציורים לתערוכה, אך חזר לאוסטרליה בלעדיהם ביוני 1923 כדי להקים את התערוכה, שהועלתה בסידני ובמלבורן ביולי –אוגוסט 1923.
אולי כתוצאה ממעורבותו בתערוכה, הפך פנלי מאוכזב מיצירתו האחרונה, והשמיד רבים מציוריו הפחות טובים ומכר כמה מציוריו הטובים יותר, והרוויח 2500 פאונד. במהלך היעדרותה של אשתו הוא ניהל רומן גלוי עם מיננה שולר. זמן קצר לפני שאדית והילדים חזרו הוא קנה בחזרה את ביתו "הרובינס" וכן רכש מכונית חדשה. הוא פגש את משפחתו בנמל מלבורן כשחזרו ב־24 בנובמבר, אך הוא ואדית הסתכסכו כמעט מיד.[3]
ב־28 בנובמבר, מסיבות לא ידועות, הוא לקח את מכוניתו לנסוע לסידני. אף שהיה נהג מיומן, הוא איבד שליטה בעיקול חד והמכונית התהפכה. הנוסע שלידו שרד, אך פנלי סבל מפציעות קשות ומת במקום.
לאשתו, השילוב של הכסף מעיזבונו (כולל הכנסות ממכירת הבית "הרובינס", המכונית המתוקנת וכ־40 ציורים) בתוספת ירושה קטנה מאביה וקצבה שנתית מאביו של פנלי אפשרו לה לפרנס את בניהם פט ורובין מבלי להזדקק לעבודה, אפילו בזמן השפל הגדול.[3]
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פנלי בויד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)