פנסיון לכלבים
פנסיון כלבים הוא מקום המעניק שירותי שמירה וטיפול יומיומי לכלבים (חלקם גם לחתולים) תמורת תשלום. לרוב בעלי הכלבים משתמשים בשירותי הפנסיון כשהם נעדרים מהבית למשך זמן של יותר מיום. בישראל ישנם שלושה סוגי פנסיונים נפוצים: פנסיון פתוח עם כלובים, פנסיון פתוח ללא כלובים, פנסיון ביתי.
בדרך כלל הפנסיון כולל מקום ללינה, אוכל, טיולים פעמיים ביום, מיזוג אוויר ותאורה. יש עוד מגוון שירותים שבעלי פנסיון מציעים לבעלי הכלבים כמו: טיפוח, אילוף, אוכל מיוחד, צעצועים וצילום.
בישראל עריכה
פנסיון הכלבים הראשון בישראל הוקם על ידי אגודת צער בעלי חיים בשנות ה-30 של המאה ה-20. תחילה שימש כמקלט לבעלי חיים שננטשו ובהמשך גם שימש כפנסיון עם 20 מקומות לחיות מחמד. בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה היו מעט מאוד פנסיונים ברחבי הארץ. בשנות ה-90 החלה צמיחה בתחום ופנסיונים רבים נוספו והציעו את שירותיהם, כשהם מתחלקים ל-3 קטגוריות נפוצות: פנסיון כלבים פתוח עם כלובים, פנסיון כלבים פתוח ללא כלובים, פנסיון כלבים ביתי.[1]
סוגים עריכה
בישראל הפנסיונים נחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
- פנסיון פתוח עם כלובים: פנסיון כלבים שנמצא בשטח פתוח, לרוב בחווה או כפר. בפנסיון קיימים כלובים גדולים, בתוכם שוהים הכלבים רוב שעות היממה, בדרך כלל בזוגות. במהלך היום הכלבים יוצאים למספר טיולים; כל פנסיון בהתאם לתנאים שהוא מספק.
- פנסיון פתוח ללא כלובים: פנסיון כלבים שנמצא בשטח פתוח, לרוב בחווה או כפר אך לעיתים גם בווילות עם גינות גדולות. הכלבים שוהים במרחב הפתוח בשעות היום והלילה כשלרשותם פינת מחסה פתוחה.
- פנסיון ביתי: פנסיון כלבים שנמצא בבית פרטי. בדרך כלל מדובר במקומות שמקבלים מספר מצומצם של כלבים או חתולים ומציעים להם יחס ביתי.
חקיקה עריכה
אין היום הסדר חקיקה בכל הנוגע לפנסיונים לכלבים בישראל. כפי שנכתב בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה משנת 2014: "מעמדו של פנסיון לכלבים, אינו מוסדר בחוק. אין מדובר בעיסוק הטעון רישיון (אין הכוונה לרישיון עסק, אלא חוק המגביל, מגדיר או מתווה עיסוק ספציפי), ואין הדברים נזכרים בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"ג 2002), ואין מדובר בעיסוק המצריך הכשרה מסוימת או עמידה בתנאי סף מסוימים. די לו לאדם שיחליט שמעוניין הוא לפתוח כלבייה/פנסיון לכלבים, והוא אף אינו נדרש לעמוד בכל סטנדרט, ידע או בחינת היכולת לעשות כן – די לו שיבקש רישיון עסק".[2] על פי תקדימים חוקתיים, במקרה של התרשלות בשמירה על הכלב, המשפט בישראל מחמיר עם בעלי פנסיון. בעל הפנסיון לא פטור מאחריות, ואם החליט לשמור על הכלב, הוא צריך לעשות את מרב המאמצים לשמור על בריאותו הנפשית והפיזית. בדרך כלל פנסיונים גדולים בשטחים פתוחים דורשים אישורים מיוחדים ממשרדי הממשלה.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
דוגמה לפנסיון כלבים בישראל - https://dogfarmhefer.co.il/
הערות שוליים עריכה
- ^ "היסטוריה - אגודת צער בעלי חיים בישראל". אגודת צער בעלי חיים בישראל. נבדק ב-2018-09-26.
- ^ ת"ק 14159-11-13 : איתם נ' הרצברג, באתר בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, 2014