פסיכולוגיה אנליטית
פסיכולוגיה אנליטית או פסיכולוגיה יונגיאנית הוא זרם בפסיכולוגיה המבוסס על הגותו של קרל גוסטב יונג והורחב על ידי תלמידיו וממשיכי דרכו. מעמדה המדעי של הפסיכולוגיה האנליטית שנוי במחלוקת, כמו זה של התיאוריה הפרוידיאנית.[1]
הבדלים בין יונג לפרויד
עריכהיונג, שהיה תלמידו של זיגמונד פרויד, לא הסכים עם חלק מהתאוריה הפסיכואנליטית של מורו. בשנת 1912 פרסם יונג את "הפסיכולוגיה של הלא מודע", שבו הוא פירש בצורה שונה מזו של פרויד את הפסיכואנליזה. פרסום זה גרם לקרע עם פרויד, ולפיתוח גישה עצמאית למחצה, השואבת עדיין את עקרונותיה מגישתו של פרויד. הפסיכולוגיה האנליטית עושה שימוש נרחב במושגים ארכיטיפ ולא מודע קולקטיבי. יונג קיבל את גישת מודל הנפש הפרוידיאני המדברת על הלא-מודע האישי וטען כי נוסף ללא מודע האישי קיים אצל בני האדם גם לא-מודע קולקטיבי שהוא הרובד הלא-מודע המשותף לכל בני האדם. הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים שהם צורות או סמלים הקיימים, לכאורה, אצל כל בני האדם בכל התרבויות. הלא-מודע הקולקטיבי הוא המבנה בעל ההשפעה הרבה ביותר על האישיות, הוא כולל את כל אוצר החוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו כעקבות זיכרון במוח האדם. עקבות זיכרון אלה מהעבר הקדום עוברים בתורשה, והם מושרשים באדם כנטיות מולדות להגיב או להתנהג בצורה מסוימת, בהתאם לתרבות ולמורשת שבהן נולד.
הבדל בולט משמעותי בין הפסיכולוגיה האנליטית של יונג לבין גישתו של פרויד, מתבטא במשקל שניתן לאנרגיה האנושית – יונג הפחית בחשיבותם של גורמים כגון חלומות ותסביך אדיפוס, לעומת פרויד, וטען כי קיימים גורמים משמעותיים אחרים בלא-מודע של האדם, כגון מיתוסים וארכיטיפים המשותפים לכלל התרבויות האנושיות ושייכים ללא מודע קולקטיבי. הבדל נוסף בין הגישות קשור בתאוריה לגבי ההתפתחות האנושית – יונג ראה את ההתפתחות כתהליך רציף ומתמשך, לעומת פרויד שדיבר על שלבים שמגיעים לסיום עם תום גיל ההתבגרות.
ביקורת
עריכההתיאוריה של יונג סובלת מאותן בעיות של תיאוריות של פסיכואנליטיקאים אחרים כמו פרויד ואדלר. היא מתקשה לעמוד בקריטריון ההפרכה של פופר, מכיוון שהיא מייצרת מעט מאוד ניבויים ברורים.[1] לדוגמה, הטענה של יונג שדיווחים על עצמים בלתי מזוהים (הדומים למנדלות) נובעת מהשאיפה לשלמות ביקום, לא מייצרת ניבויים הניתנים לבדיקה או להפרכה. קיימים גם הסברים חלופיים לטענותיו ביחס לארכיטיפים. יונג טען שהארכיטיפים מועברים אל האדם באופן גנטי מהדורות הקודמים דרך הלא מודע הקולקטיבי.[1] עם זאת, קיים הסבר חלופי ולא פחות סביר לכך שהארכיטיפים נפוצים בתרבויות שונות מכיוון שהם מייצגים אלמנטים חיוניים בסביבה: אמהות, השמש, הירח. מהסיבות האלה, מעמדה המדעי של הפסיכולוגיה האנליטית שנוי במחלוקת, כמו זה של התיאוריה הפרוידיאנית.[1]
לקריאה נוספת
עריכה- ק.ג. יונג, פסיכולוגיה אנליטית וחינוך, הוצאת דביר, 1992, תרגום נטה בלוך
- ק.ג. יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע, הוצאת דביר, תל אביב 1975, תרגום חיים איזק
קישורים חיצוניים
עריכה
- פסיכולוגיה אנליטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פסיכולוגיה יונגינית, דף שער בספרייה הלאומית
