פתיחת התפריט הראשי

פפירוס האריס 500 הוא פפירוס בכתב היראטי ממצרים העתיקה, מתקופת הממלכה החדשה מימי השושלות ה-19 וה-20. הפפירוס נמצא היום במוזיאון הבריטי ומספרו "British Museum 10060". הוא נתגלה בתוך תיבה ב'רעמסאום' בתבאי. אורכו של הפפירוס הוא 143.5 ס"מ ורוחבו 20.3 ס"מ. הטקסט כתוב בשני צידי הפפירוס, והוא מחולק לשמונה עמודות. בצד אחד מסופרים שני סיפורים, בצד השני שירי אהבה. הפפירוס אינו שלם.

תוכן עניינים

הסיפוריםעריכה

הפפירוס כולל העתקי סיפורים ממצרים העתיקה. את הסיפור כיבוש יפו על ידי צחותי שלדעת מרבית האגיפטולוגים אינו אמיתי וכי הוא נכתב כדי לפאר את כיבושיו של תחותמס השלישי. סיפור נוסף המתוארך לימי השושלת ה-18 הוא סיפורו של הנסיך שגורלו נחרץ המספר על מלך מצרי שלא היו לו ילדים, בעקבות תפילותיו אשתו הרתה, אבל האלה חתחור ניבאה שהוא עתיד למות על ידי קרוקודיל או נחש או כלב. בגלל נזק שנגרם לפפירוס סופו של הסיפור אינו ידוע.

שירי האהבהעריכה

על גב הפפירוס נכתבו שלוש קבוצות של שירים, שנחלקו ליחידות על ידי סימן הפסקה (ציור של זרוע). לכל יחידה יש כותרת בצבע אדום. בפפירוס יש 17-19 שירים בסך הכל. חלקם שירי אהבה וחלקם מהסוגה הספרותית הנקראת שירי נבל.

קבוצה 1+2

הכותרת שנתן הסופר המצרי לקבוצה זו היא "תחילת שירי הבידור". להלן חלק משיר 15 (דברי הנערה)[1]

אל הדלת החיצונה
אני שמה פני
הנה אחי בא אלי
עיני בדרך אתלה
ואוזני קשובות.
את אהבת אחי נתתי
כדאגתי האחת,
מפני ש...אותו
ולבי אינו שותק.
הוא שולח אלי שליח
קל רגליים בבואו ובצאתו
לומר לי כי הוא פגע בי.
ובלשון אחר:
הוא מצא אחרת
והיא בפניו מתבוננת
אך האם (אכפת) לו
שרוע לבה של אחרת
אותי (לזרה)? עושה ?

קבוצה 3

הפפירוס מכיל שירים מהסוגה הספרותית הנקראת שירי נבל. מקור השירים הם מקברו של המלך אנטפ מהשושלת ה-11, מתקופת הממלכה התיכונה. השירים שימשו כתפילות לאחר המוות במסע לוויה. הכותרת שניתנה לשיר על ידי הסופר המצרי היא "השיר מקברו של המלך אנטפ". זהו שיר יחיד עם שלושה בתים, כשכל אחד מהם מתחיל בשם של פרח. זהו שיר פסימי, והמוטיב העיקרי בו: צריך ליהנות מהחיים כעת, כי זה כל מה שיש. לא ניתן לדעת מה יהיה מחר, אחרי המוות, כי אף אחד לא חזר משם כדי לספר על כך. הטענה הזאת של הסופר עומדת בניגוד לאמונה המצרית המקובלת בחיים שלאחר המוות. זמנו של השיר הוא מסוף המאה ה-18 לפני הספירה. זווית ראייה אחרת של השיר טוענת כי זהו שיר אהבה והלל לחיים העכשוויים. להלן חלק מהשיר:[2] 'לך אחרי לבך כל עוד אתה חי, שים בושם מור על ראשך, לבש בגדי פשתן-לבן משובח, משח את גופך בשמן הטוב שבא מהאלים, הרחב את הנאותיך, אל תתן את לבך להיעצב. צריך ליהנות עכשיו, כי איש לא יכול לקחת את עושרו אתו לאחר המוות'.[3] להמחשת דבריו מפנה אותנו הסופר אל הקברים של המצרים הקדמונים (אמנחותפ וג'דפחור, שני חכמים מתקופת הממלכה הקדומה), שהיו מכובדים ומפוארים בזמנם, ועתה (בזמנו של המחבר) הם מתפוררים, כמו אלה שלא היו מעולם.[4]

הפפירוס היה חלק מאוספו של אספן העתיקות הבריטי אנתוני צ'ארלס האריס. הפפירוס נמכר להאריס בעודו שלם והוא נפגע בעת פיצוץ שהתרחש בביתו של האריס באלכסנדריה, הבית נהרס בפיצוץ. בשנת 1872 לאחר מותו, נמכר האוסף על ידי בתו למוזיאון הבריטי ביחד עם פפירוסים נוספים.

הפפירוס תורגם לראשונה בשנת 1883 על ידי האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו.

 
פפירוס האריס 500

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • James Baikie, Egyptian Papyri and Papyrus-Hunting, Kessinger Publishing 2003
  • Gaston C. Maspero, Popular Stories of Ancient Egypt, Kessinger Publishing 2003
  • Miriam Lichtheim, Ancient Egyptian Literature, Vol.1, University of California Press 1973

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "שירי דודים ממצרים העתיקה", פוקס מיכאל, ירושלים, תשמ"ה, 27
  2. ^ בתרגום חופשי מתוך: Fox, M. "The Song of Songs and the Ancient Egyptian Love Songs", Madison, 346-7
  3. ^ השווה לקוהלת, (ה יז-יח: ט ז-י), וגם לעלילות גילגמש - שם אומרת סידורי המוזגת לגילגמש: אכול ושמח, רקוד ושחק, רחץ במים, לבש בגדים לבנים ונקיים, שמח בבנך וברעיתך, כי כזהו משפט האדם. (לוח עשירי, שורות 73ה-73יט, מתוך: "בימים הרחוקים ההם", שפרה, ש., וקליין,י., 1996, 264-265)
  4. ^ והשווה לקהלת ב, יד: "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם".