פרוטו-סלבית
פרוטו-סלאבית (נקראת גם סלאבית נפוצה) היא שפת המקור המשוחזרת של כל השפות הסלאביות. היא מייצגת שפה שדוברה בערך מהאלף השני לפני הספירה ועד המאה ה-6 לספירה והתפתחה מאוחר יותר לשפות הסלאביות שאנו מכירים כיום.[1] כמו ברוב שפות המקור האחרות, לא נמצאו כתבים בשפה הפרוטו סלאבית; החוקרים ששחזרו את השפה עשו זאת באמצעות מודל השוואתי על כל השפות הסלאביות המדוברות כיום ועל ידי בחינת ההבדלים ביניהן לבין שפות הודו-אירופיות אחרות.
התפתחות מהירה של השפה הפרוטו הסלאבית התרחשה במהלך התקופה הפרוטו-סלבית, במקביל להתרחבות המאסיבית של האזור דובר הסלאבית. בידול דיאלקטי התרחש כבר בשלב מוקדם בתקופה זו, אך האחדות הלשונית הכוללת וה מובנות ההדדית נמשכו במשך כמה מאות שנים, לתוך המאה ה-10 וייתכן שאף מאוחר יותר. במהלך תקופה זו, שינויי צלילים רבים התפזרו על פני כל האזור, לעיתים קרובות באופן אחיד. תופעה זו הופכת את הרעיון של שימור ההגדרה המסורתית של שפת פרוטו כלומר האב הקדמון המשותף האחרון שניתן לשחזור של קבוצת שפה ללא בידול דיאלקטי, לשנוי במחלוקת, מפני שהדבר יחייב להתייחס לכל השינויים הפאן-סלאביים לאחר המאה ה-6 כחלק מהיסטוריה נפרדת של שפות הבת השונות.
במקום זאת, חוקרי השפות הסלאביות מעדיפים בדרך כלל להתייחס לכל תקופת האחידות הלשונית המובחנת דיאלקטית כסלאבית רגילה.
ניתן לחלק את הזמן הפרוטו-סלאבי/סלאבית נפוצה לשלוש תקופות:
- תקופה מוקדמת עם וריאציה דיאלקטית מועטה או ללא דיאלקטים כלל
- תקופת ביניים של שונות דיאלקטית קלה עד מתונה
- תקופה מאוחרת של שונות משמעותית
חוקרי השפות הסלאביות חלוקים באשר אילו תקופות יש לכלול בפרוטו-סלבית ואילו בסלאבית רגילה. השפה המתוארת במאמר זה משקפת בדרך כלל את התקופה האמצעית, המכונה בדרך כלל פרוטו-סלבית מאוחרת (לעיתים סלאבית בינונית רגילה [2]) ולעיתים קרובות מתוארכת לסביבות המאות ה-7 עד ה-8. שפה זו כמעט ואין הוכחה לקיומה, אך גרסה מתקופה מאוחרת, המייצגת את הניב של סוף המאה ה-9 המדובר בסביבות סלוניקי (סולון) במקדוניה, מעידה על קיומה בכתבי היד הסלביים של הכנסייה הישנה.
הערות שוליים
עריכה- ^ Savel Kliachko (1968). The sharpness feature in Slavic. Dept. of Slavic Languages and Literatures. p. 57.
Its immediate successors were Proto-East Slavic, Proto-South Slavic, and Proto-West Slavic. The Proto-Slavic era itself is often divided arbitrarily into three periods: (1) early Proto-Slavic, until about 1000 B.C.; (2) middle Proto-Slavic, during the next millennium; (3) late Proto-Slavic, from the 1st to the 6th century A.D., although it was not until the 12th century that Slavic linguistic unity actually ceased to function.
- ^ Lunt 1987.