פרוסט/ניקסון

סרט משנת 2008

פרוסט/ניקסון (אנגלית: Frost/Nixon) הוא סרט דרמה היסטורי משנת 2008, שבוים והופק בידי רון הווארד, המבוסס על מחזה באותו שם מ-2006. המחזה עלה בישראל בתיאטרון הקאמרי ב-2013, בבימוי של עודד קוטלר, בכיכובם של עודד תאומי ואקי אבני[1].

פרוסט/ניקסון
Frost/Nixon
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על Frost/Nixon עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי רון הווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי רון הווארד, אריק פלנר, בריאן גרייזר, טים ביבן עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט פיטר מורגן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דניאל פ. היינלי
שחקנים ראשיים פרנק לנגלה
מייקל שין
טובי ג'ונס
קווין בייקון
רבקה הול
אוליבר פלאט
מת'יו מקפדיין
סם רוקוול
פאטי מקורמק
מוזיקה הנס צימר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום סלווטורה טוטינו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Working Title Films, StudioCanal, Imagine Entertainment, רלטיביטי מדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי יוניברסל
הקרנת בכורה 15 באוקטובר 2008 (בריטניה)
25 בדצמבר 2008 (ארצות הברית)
משך הקרנה 122 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 25 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו frostnixon
פרסים פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לאס וגאס
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הפקהעריכה

הסרט הופץ על ידי סרטי יוניברסל וקיבל חמש מועמדויות לפרס אוסקר, שבהן המועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, המועמדות לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר והמועמדות לפרס הבימוי הטוב ביותר.

עלילת הסרט עוסקת בנשיא ארצות הברית לשעבר ריצ'רד ניקסון, בראיונותיו עם העיתונאי הבריטי דייוויד פרוסט. הראיונות, שהחלו כניסיון של ניקסון לזכות במחילה והבנה ואולי אף לסלול את דרכו בחזרה לחיים הפוליטיים, הפכו לחשבון נפש נוקב על חלקו בפרשת ווטרגייט.

הסרט הופץ בעותקי DVD ו-Blu-ray בשנת 2009. הסרט זכה בטקס פרסי אגודת מבקרי הקולנוע של לאס וגאס 2008, בפרס התסריט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר והסרט הטוב ביותר.

עלילהעריכה

לאחר שערוריית ווטרגייט בשנת 1972 והתפטרותו הבאה ב-1974, 400 מיליון איש ברחבי העולם צפו בטלוויזיה כאשר ניקסון עזב את הבית הלבן. בין הצופים היה העיתונאי הבריטי דייוויד פרוסט, שהקליט אז תוכנית אירוח באוסטרליה, והחליט באותו יום לראיין את ניקסון.

סוכן הספרות של ניקסון, אירווינג לזר, מאמין שהראיונות יהוו הזדמנות עבור ניקסון להציל את המוניטין שלו ולהרוויח מבחינה כלכלית. לזר דורש 500,000 דולר ובסופו של דבר מבטיח סכום של 600,000 דולר.

לאחר ששכנע את חברו, המפיק ג'ון בירט, שהראיונות עשויים להיות הצלחה, פרוסט נוסע עם בירט לקליפורניה כדי להיפגש עם ניקסון. על המטוס, פרוסט מפלרטט עם צעירה בשם קרוליין קושינג, והזוג מתחיל במערכת יחסים כשהיא מתייגת לנסיעה.

פרוסט מתקשה למכור את הראיונות לרשתות אמריקאיות, ומחליט לממן את הפרויקט בכסף פרטי. הוא מתווך עסקאות משלו עם מפרסמים ותחנות טלוויזיה מקומיות בכדי לארגן את שידור הראיונות. הוא ובירט שוכרים שני חוקרים - בוב זלניק וג'יימס רסטון הבן - כדי לסייע לפרוסט בהכנות. פרוסט לא בטוח מה הוא רוצה מהראיונות; רסטון מעודד אותו לכוון להודאה של ניקסון.

ג'ק ברנן, פרוסט וניקסון יוצאים לשלושת מפגשי ההקלטות הראשונים. פרוסט מוגבל על פי מסגרת זמן מוסכמת, ולחץ על הצוות שלו, מנסה לשאול שאלות קשות. עם זאת, ניקסון שולט בדיון בנוגע למלחמת וייטנאם והישגיו במדיניות החוץ. מאחורי הקלעים, צוות המערכת של פרוסט עצבני לגבי יכולתו של פרוסט כעיתונאי, וכועס על כך שניקסון נראה כפטור את עצמו מחשיפה אמיתית.

ארבעה ימים לפני הראיון האחרון, שיתמקד בווטרגייט, פרוסט מקבל שיחת טלפון מניקסון. בניקס שיכור, ניקסון מצהיר ששניהם יודעים שהראיון האחרון יעשה או ישבור את הקריירה שלהם. הוא משווה את עצמו לפרוסט, ומתעקש ששניהם הגיעו מרקע צנוע ונאלצו להתאמץ כדי להגיע לפסגת שדותיהם, רק כדי להפיל אותם שוב. פרוסט זוכה לתובנה חדשה בנושא שלו, בעוד ניקסון מבטיח לפרוסט שהוא יעשה כל שביכולתו כדי להוציא אותו טוב בריאיון האחרון. השיחה גורמת לפרוסט לפעול. בשלושת הימים הקרובים, הוא עובד ללא הרף להתכונן כאשר רסטון ממשיך להוביל בספריית בית המשפט הפדרלי בוושינגטון.

עם תחילת הריאיון הסופי, פרוסט עורך מארב לניקסון, עם השמעת תמלילי שיחה בין ניקסון לצ'ארלס קולסון בוושינגטון. כשהצוות שלו צופה באימה מחדר סמוך, ניקסון מודה שעשה דברים לא אתיים ומוסיף: "כשהנשיא עושה את זה, זה אומר שזה לא חוקי". פרוסט ההמום נמצא על סף גרימת וידוי, כאשר ברנן פורץ פנימה ועוצר את ההקלטה. לאחר שניקסון וברנן עורכים דיון, הראיון מתחדש. פרוסט רודף באגרסיביות את קו החקירה המקורי שלו; ניקסון מודה כי השתתף בחיפוי הפרשה וכי הוא "איכזב את העם האמריקאי".

זמן מה לאחר ששודרו הראיונות, פרוסט וקושינג מבקרים בפרידה בניקסון בוילה שלו. פרוסט מודה לניקסון על הראיונות וניקסון, מודה בחסד בתבוסה, מודה לפרוסט בתמורה ומאחל לו בהצלחה. פרוסט נותן מתנה לניקסון, זוג נעליים איטלקיות זהות לאלו שפרסט לבש במהלך הראיונות. ברגע פרטי, ניקסון שואל על הלילה בו הוא התקשר בשכרות לפרוסט, מה שמרמז שאין לו זיכרון מהאירוע. בפעם הראשונה ניקסון פונה לפרוסט בשמו הפרטי. ניקסון צופה בפרוסט וקושינג עוזבים ומניחים את הנעליים על מעקה האבן של הווילה. הוא מביט בחגיגיות אל השקיעה כשהמסך דוהה.

טקסט מסכם על המסך קובע כי הראיונות היו מוצלחים במיוחד, וניקסון מעולם לא נמלט ממחלוקת עד מותו משבץ ב-1994.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרוסט/ניקסון בוויקישיתוף

ביקורות

הערות שולייםעריכה