פריון העבודה
פִּריוֹן העבודה - הוא היחס בין מדד כלשהו של פעילות כלכלית לבין מדד כלשהו של תשומות עבודה. בדרך כלל, משתמשים בתוצר המקומי הגולמי או בערך המוסף הגולמי, כשהם באים במחירים קבועים; ומחלקים אותם בכמות השכירים או כמות העובדים לקבלת פריון לעובד או בשעות העבודה במשק לקבלת הפריון לשעת עבודה. זהו אחד ממדדי פריון בהם עושים שימוש בכלכלה.
חשוב להבדיל בין פריון העבודה לבין הפריון הכולל (TFP - Total Factor Productivity), המהווה מדד לערך המוסף של הגורמים, שהם אינם חומרי גלם ועבודה, לתהליך הייצור. כלומר, אחרי שלוקחים בחשבון את התרומה של העובדים ושל ההון, נשאר רכיב נוסף שתורם לייצור, ומסבירים אותו, בדרך כלל, כתפקיד של טכנולוגיה ושיטות ניהול בתהליך הייצור.
מחקרים בכלכלה מצאו מתאם חזק בין צמיחת התמ"ג הריאלי לנפש לבין הגידול בפריון העבודה, והוא גורם משמעותי לצמיחה כלכלית.[1][2]
ב-15 השנים הראשונות של המאה ה-21 יש מגמה עולמית של ירידה בקצב הגידול של הפיריון העולמי, כך שהגידול אמנם נמשך אולם מידת הגידול יורדת. בשנים מסוימות ובמדינות מסוימות אף נרשם גידול שלילי[3].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Hadad, Y. 2011, Work study: Engineering methods & performance assessment, The Open University of Israel, Volume A .
- ניצה (קלינר) קסיר, "פריון העבודה בישראל", נובמבר 2018.
קישורים חיצוניים
עריכה
פריון עבודה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Roubini, Nouriel; Backus, David (1961). "Lectures in Macroeconomics"<Chapter 4. Productivity and Growth>
- ^ Kendrick, John W. (1961). Productivity Trends in the United States (PDF). Princeton University Press for NBER. p. 3.
- ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, דקה 1:16:42
