אולטימייט

משחק וספורט המבוסס על פריזבי
(הופנה מהדף פריזבי אולטימטיבי)

אולטימייט (מכונה גם אולטימייט פריזבי) הוא משחק תחרותי, ללא מגע בין שחקנים, ובו משתמשים בפריזבי במקום בכדור. מטרת המשחק היא להעביר את הפריזבי משחקן לשחקן עד לסוף המגרש, באופן שמזכיר שילוב של כדורסל ופוטבול. המשחק פופולרי מאוד בארצות הברית ובאירופה. אליפויות עולם ותחרויות אזוריות מתקיימות באופן סדיר.

זורק ושומר בטורניר בספורטק בתל אביב

בישראל קיימות מספר קבוצות תחרותיות ומספר קבוצות עממיות, מתקיימים משחקי ליגה סדירים, וטורניר שנתי על גביע המדינה. כמו כן, ישראל שולחת נבחרות לאומיות בגילאים שונים לתחרויות בינלאומיות.

כללי המשחקעריכה

 
מידות מגרש דשא לפי החוקים האמריקאים

המשחק מתנהל על מגרש דשא (לרוב) בגודל דומה למגרש כדורגל, בו שני שטחי הבקעה הסמוכים לצלעותיו הצרות, בדומה למגרש פוטבול. מטרת כל צד במשחק היא להעביר את הפריזבי אל תוך שטח ההבקעה הנגדי.

החוקים הבסיסייםעריכה

  1. אין תנועה עם הפריזבי (רגל ציר נטועה במקומה ללא תנועה, אבל הרגל השנייה ושאר הגוף יכולים לנוע לכל כיוון, כל עוד רגל הציר לא זזה ממקומה).
  2. מרגע תפיסת הפריזבי, יש לשחקן עשר שניות בהם עליו להעבירו בזריקה לשחקן מקבוצתו. (היוצא מהכלל הוא כשאין לידו שחקן הגנה. הספירה מתחילה בידי המגן כאשר הוא קרוב למחזיק הצלחת)
  3. אין מגע בין שחקנים.
  4. מטרת המשחק היא אל שטח ההבקעה כששחקן מהקבוצה תופס את הפריזבי בשטח ההבקעה (end zone).
  5. שחקני ההגנה מקשים על הנ"ל, ללא מגע. על ידי חסימת חלקים מהמגרש וכיווני זריקה וכו'.
  6. כאשר הפריזבי נופלת לקרקע, מופל על ידי שחקן הגנה או נתפס על ידו, הוא שייך לקבוצה היריבה. גם נפילה מחוץ למגרש (גם אם נקלטה שם בידי שחקן מהקבוצה), מעבירה את הזכות לקבוצה היריבה.
  7. כשהפריזבי עובר צד, המגינים בלבד יכולים להרים אותו והם הופכים לתוקפים ושואפים להגיע לכיוון ההפוך מזה שהתקיפה אליו ההתקפה קודם לכן.

הקבוצותעריכה

במשחק משתתפות שתי קבוצות של 7 שחקנים כל אחת + מחליפים. אפשר לשחק עם קבוצות קטנות יותר. במשחקי חוף או אולמות סגורים, הסטנדרד הוא 5 לקבוצה. החלפת שחקנים אפשרית רק בין נקודות (אחרי שקבוצה הבקיעה), או במקרי פציעה.

מטרת המשחקעריכה

 
שחקן התקפה קופץ לגובה מעל שחקן הגנה ותופס את הפריזבי

כדי להבקיע, על השחקן התוקף לתפוס את הפריזבי באזור סוף המגרש ("שטח ההבקעה" או end zone).

מהלך המשחקעריכה

בתחילת המשחק כל קבוצה עומדת בשורה על הקו הקרוב למרכז של שטח ההבקעה שלה (end-zone). שחקן מתוך הקבוצה המגנה נבחר לזרוק את זריקת הפתיחה (ה-"Pull"). הקבוצה המתקיפה מרימה את הפריזבי, והמשחק מתחיל.

כאשר שחקן אוחז בפריזבי אסור לו לזוז (אלא אם רגל אחת שלו סטטית) אלא רק למסור אותה. כאשר שחקן זורק את הפריזבי והוא פוגע בקרקע, מכל סיבה שהיא, הפריזבי עובר לקבוצה השנייה. שחקנים מגינים יפילו את הפריזבי ואז הוא שייך לקבוצתם, בנוסף הם יכולים לתפוס את הפריזבי ולהתחיל את ההתקפה שלהם מיד.

אסור לחטוף את הפריזבי מידיו של שחקן או ליצור מגע עמו או עם הפריזבי שבידיו.

לאחר כל הבקעה, הצד המבקיע נשאר בצד ההבקעה, הקבוצה השנייה חוזרת לצד השני, הקבוצה המבקיעה מעבירה את הפריזבי לצד השני של המגרש בזריקה אחת ("Pull") והמשחק מתחיל משם על ידי הקבוצה השנייה.

מותר להצר את האפשרויות של השחקן האוחז בפריזבי ללא מגע. על השומר להיות במרחק העולה על קוטר הפריזבי מהשחקן האוחז בו. למגן אחד מותר להיות כמעט צמוד לשחקן אך הגנה על ידי יותר ממגן אחד אסורה אלא אם כן: 1) המגן רחוק ממחזיק הפריזבי כ-3+ מטר (עשרה רגל). או 2) שחקני התקפה אחרים קרובים מאוד למחזיק הפריזבי שאז מגנים נוספים רשאים להגן עליהם.

שיפוט עצמיעריכה

אלמנט ייחודי באולטימייט בכך שהוא מתנהל על ידי שיפוט עצמי של השחקנים על המגרש. דבר זה מתאפשר בזכות רוח המשחק. בליגה המקצועית בארצות הברית (AUDL) השיפוט נעשה בידי שופטים. ויש תחרויות בהם נעזרים ב'משקיפים', ללא סמכויות שיפוט פורמליות, אשר עוזרים להחלטות כאשר קשה לשחקנים להחליט בינם לבין עצמם.

פריזבי חוףעריכה

סוגה של המשחק משוחקת על חול (בחוף בדרך כלל), ללא נעליים ועם חמישה שחקנים. אליפויות ותחרויות בינלאומיות קיימות גם בגרסת החוף.

אולטימייט בישראלעריכה

ענף האולטימייט בישראל התפתח עם השנים וכיום קיימות עשרות קבוצות ברחבי הארץ [1] (אורכב 25.03.2018 בארכיון Wayback Machine). ההתאחדות הישראלית לענפי הפריסבי [2] מנהלת משחקי ליגה סדירים וכן את תחרות גביע המדינה למועדונים [3] (אורכב 25.03.2018 בארכיון Wayback Machine). החל משנת 2011, ישראל שולחת נבחרות המשתתפות באליפויות בין לאומיות באופן סדיר. בשנים האחרונות נשלחות בכל שנה לאליפויות כמה נבחרות: נבחרת של בנים עד גיל 17, נבחרת של בנים עד גיל 20, ונבחרת של בנות עד גיל 20. בנוסף, נבחרת הבוגרים מגיל 20 ומעלה יוצאת לתחרויות מספר פעמים בשנה.

שחקני פריסבי מצטיינים מקבלים מעמד של ספורטאי פעיל בצה"ל כדי שיוכלו להמשיך את אימוניהם הסדירים, ולייצג את המדינה.

הישגי נבחרות ישראל בתחרויות בין לאומיותעריכה

  • בשנת 2020 לא התקיימו תחרויות בין לאומיות בשל מגיפת הקורונה
  • בשנים 2019--2014 נבחרות ישראל השתתפו בתחרויות בין לאומיות, אך לא זכו להישגים יוצאי דופן.
  • בשנת 2013 הנבחרת הצעירה של עד גיל 20 לקחה את המקום השישי באליפות העולם אחרי שהפסידה בבתים לשווייץ (שחזרה בקאמבק במחצית השנייה) ולגרמניה האלופה הבלתי מנוצחת כבר כמה שנים ברציפות.
  • בשנת 2012 נבחרת הנוער שיפרה את מקומה וזכתה במדליית ארד אחרי שניצחה בדרך גם את האלופה המכהנת גרמניה אך פגשה אותה שוב בחצי הגמר והפסידה לה וזכתה בארד במשחק צמוד נגד צרפת.
  • בשנת 2011 נבחרת ישראל עד גיל 17 זכתה במקום 5 באליפות אירופה.

הישגי מועדוני פריזבי ישראלים בתחרויות בינלאומיותעריכה

בישראל קיימים כמה מועדני פריזבי ותיקים, ביניהם ניו-אייג', אלמנט ו- שדה בוקר. בשנת 2019 מועדון ניו-אייג' השתפו בתחרויות בין-לאומיות באיטליה (בה זכו במקום השני) ובבלגיה.

היסטוריהעריכה

שנות השישיםעריכה

על אף שקיימת אי הסכמה בנוגע למקורותיו האמיתיים של המשחק, סברה מקובלת היא שהמשחק נולד על ידי חבורת בני נוער מתיכון קולומביה שבמייפלווד, ניו ג'רזי. החבורה נהגה לשחק משחק דמוי-אולטימייט בשעות הערב. ג'ואל סילבר הציע להקים קבוצת אולטימייט בסתיו 1968. באביב של אותה חבורת בני נוער התאספה, ושיחקה את המשחק באופן מאורגן לראשונה. סילבר כינה את המשחק "חוויית ספורט אולטימטיבית". המשחק ששיחקו היה מבוסס על גרסה של פוטבול-פריזבי שאותה למד סילבר מג'רד קס, במחנה במסצ'וסטס. קס המציא את השם "אולטימייט", לאחר שתלמיד במחנה שאל אותו מהו הספורט האולטימטיבי לדעתו. קס המציא את הפוטבול-פריזבי עם חבריו בקולג' אמהרסט. הנערים ששיחקו את המשחק בבית הספר ושהגדירו את חוקי האולטימייט היו חבורה מגוונת של תלמידים, בעלי תחומי עניין שונים. על אף שהחוקים בנוגע לתנועה ובנוגע לניקוד לא השתנו במשך השנים, ממדי המגרש של התלמידים מתיכון קולומביה הוגדרו על פי גודלו של מגרש החנייה, ומספר השחקנים בכל קבוצה השתנה בהתאם לביקוש. בחוקים שקבעו, מגע בין שחקנים היה אסור, והשיפוט היה עצמי. גם היום, באורח מפתיע, אין שופטים גם ברמות גבוהות של המשחק.

האולטימייט מגיע לקולג' - 1970עריכה

מועדון האולטימייט במסגרת הקולג' הראשון הוקם ב-1970 על ידי ג'ואל סילבר כשהגיע לקולג' לאפייט.

תחרות האולטימייט הראשונה בין קולג'ים נערכה בקמפוס ניו ברנסויק שבאוניברסיטת ראטגרס. התחרות נערכה ב-6 בנובמבר 1972. באותו יום נערך משחק הפוטבול בין הקולג'ים, זו השנה ה-103.

ב-1975, כבר לעשרות קולג'ים היו קבוצות אולטימייט. באפריל של אותה השנה, ארגנו שחקנים את טורניר האולטימייט הראשון, שבו השתתפו שמונה קבוצות. התחרות התקיימה באוניברסיטת ייל. המנצחת של הטורניר הראשון היא הקבוצה של אוניברסיטת ראטגרס.

ב-1976, הוקמו לראשונה קבוצות שלא בצפון-מזרח ארצות הברית. טורניר של 16 קבוצות נערך באמהרסט, מסצ'וסטס. 13 קבוצות הגיעו מהחוף המזרחי, ו-3 נוספות ממרכז ארצות הברית. ראטגרס שוב זכו, אחרי שניצחו בגמר את קולג' המפשיר. אוניברסיטת מדינת פנסילבניה ואוניברסיטת פרינסטון הגיעו לחצי הגמר. לראשונה הגיעה הבשורה גם אל החוף המערבי, והוקמו קבוצות באזור לוס אנג'לס וסנטה ברברה.

אוניברסיטת פנסילבניה אירחו את האליפות האזורית הראשונה, במאי 1979. השתתפו בתחרות חמישה אזורים, שיוצגו על ידי שלושה קולג'ים ושני מועדונים. השתתפו באליפות אוניברסיטת קורנל (צפון מזרח), אוניברסיטת רוואן (מזרח), אוניברסיטת מישיגן (מרכז), מועדון אולטימייט מאורלנדו (דרום) ומועדון אולטימייט מסנטה ברברה (מערב). רוואן ניצחו בגמר את סנטה ברברה, וזכו באליפות. הם זכו שנית שנה מאוחר יותר, ב-1980.

התרחבות המשחק למועדונים - 1976עריכה

החלו להיפתח מועדוני אולטימייט בקליפורניה, בעיקר באזור לוס אנג'לס וסנטה ברברה. במזרח, שבו המשחק פותח בעיקר ברמת תיכונים וקולג'ים, בוגרי הקולג'ים החלו להקים מועדוני אולטימייט, בפילדלפיה, וושינגטון, ניו ג'רזי ובוסטון.

באותה השנה, הופיעו מועדוני אולטימייט אף בבריטניה באוניברסיטת ווריק, באוניברסיטת קיימברידג' ובאוניברסיטת לייסטר.

רוח המשחקעריכה

רוח המשחק (אנגלית: Spirit of the Game): אולטימייט מבוסס על רוח ספורטיבית אשר מטילה את האחריות למשחק הוגן על השחקן. רוח המשחק מעודדת תחרותיות, אך לעולם לא על חשבון כבוד הדדי בין המתחרים, דבקות בחוקים המוסכמים וחדוות המשחק. שמירה על מרכיבים חיוניים אלה נועדה למנוע התנהגות בלתי ספורטיבית במגרש האולטימייט. פעולות כגון התגרות בשחקנים יריבים, תוקפנות מסוכנת, התנהלות מאיימת, עבירות מכוונות או התנהגות שמטרתה "לנצח-בכל-מחיר" נוגדות את רוח המשחק ועל כל השחקנים להימנע מהן.[1]

זריקות בסיסיותעריכה

ישנן 3 זריקות בסיסיות לאולטימייט:

  • Backhand - הזריקה הבסיסית ביותר. הצלחת מוחזקת כהמשך טבעי של כף היד, כאשר האצבע המורה מונחת על השוליים, האגודל מונח על הצד העליון ושלוש האצבעות המורות מחזיקות את הצלחת מהצד התחתון. הצלחת נזרקת בתנועה "החוצה" כאשר התנועה באה בעיקר מהיד ולא מהגוף. באופן עקרוני, הצלחת צריכה להיזרק בזווית של 90o מהקרקע.
  • Forehand - זריקה בסיסית אך קשה במעט, למרות שבפועל זריקה זו משמשת לקרוב לחצי מהזריקות. הצלחת מוחזקת כדלהלן: האגודל מונח על הצד העליון של הצלחת, האמה מחזיקה את הצלחת לאורך הדופן הפנימי, האצבע המורה ניצבת אליה בזווית קהה כמה שפחות. שתי האצבעות האחרונות מקופלות. השחקן צריך לזרוק את הצלחת בתנועה "פנימה" בד בבד עם תנועה קדימה של הרגל המקבילה, בזווית של 90o מהקרקע.
  • Hammer - זריקה יחסית נדירה אולם לא נדירה מאוד. אותה האחיזה של הפורהאנד, אבל הזריקה שונה. תנועת הזריקה מתחילה כשהצלחת נמצאת בזווית של 45 מעלות לרצפה - כאשר הצד העליון שלה מופנה אל צד הראש של השחקן. השחקן צריך לזרוק את הצלחת קדימה וגבוה. תנועת ותנוחת הזריקה גורמים לצלחת לעוף גבוה, להתהפך באוויר וליפול הפוכה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה