פריחות שקד

שמה של סדרת ציורים שנעשתה על ידי האמן ההולנדי וינסנט ואן גוך בשנים 1888 ו-1890

פריחות שקדאנגלית: Almond Blossoms) היא סדרת יצירות שצוירו על ידי וינסנט ואן גוך בשנים 1888 ו-1890 בארל ובסן רמי, אשר בדרום צרפת. היצירות מתארות את פריחות השקד באזור שסימלו אופטימיות והתעוררות עבור ואן גוך. עבודותיו מושפעות מהסגנון האימפרסיוניסטי ומאמנות ההדפס היפנית.

פריחת שקד
פריחת השקד
צייר וינסנט ואן גוך
תאריך יצירה 1890
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 73.5 אורך × 92 רוחב
מיקום מוזיאון ואן גוך
אמסטרדם

הרקע ליצירהעריכה

שנת 1888 היוותה את אחת מהשנים הפוריות ביותר עבור ואן גוך. בהתייחסות לציור חוה בפרובאנס (1888), הגלריה הלאומית לאומנות מציינת,

"ואן גוך חיפש את השמש בפרובנס, האור הבוהק שמטשטש את הפרטים ומפשט צורות, מצמצם את העולם סביבו לתבניות שהכיר מהדפסי עץ יפניים. ארל לדבריו הייתה 'יפן של דרום-צרפת'. כאן, כך העריך, האפקט המשטח של קרני השמש יחזק את קווי המתאר של הקומפוזיציות ויפחית את הניואנסים שבגוונים השונים לכמה ניגודים עזים. זוגות של צבעים משלימים - אדום וירוק בצמחייה, כתום וכחול בגדרות, ורוד וטורקיז בשמיים - כמעט ורוטטים האחד כנגד רעהו."[1]

כשואן גוך הגיע לארל בחודש מרץ של אותה שנה, העצים בגן היו לקראת פריחה. פריחות עצי הפרי באזור, ובכללם פריחת המשמש, השזיף והאפרסק מילאו אותו במוטיבציה, ובתוך כחודש השלים ארבעה עשר ציורי עצי פרי, לפעמים אף סיים יצירה ביום. בסוף אפריל כתב לאחיו "אאלץ לחפש משהו חדש, עכשיו כשהמטעים כמעט וסיימו לפרוח".

הג'פוניזם של ואן גוך - מזרח ומערב
עץ שזיף פורח, הומאז' להירושיגה מאת ואן גוך, 1887, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם (F371)
היצירה המקורית של הירושיגה, גן שזיף בקמיידו (1857)

ואן גוך שאב השראה מיצירות אומנות יפניות ובפרט מיצירתו של הירושיגה "גן השזיף בקמיידו". ואן גוך השתמש בטכניקות דומות לאלו של הירושיגה כמו שימוש בצבעים אחידים והימנעות משימוש בצלליות. למעשה, ואן גוך טבע את המונח ג'פוניזם (Japonaiserie) כדי לתאר יצירות מערביות המושפעות מאמנות יפנית. הוא אסף מאות הדפסים יפנים והשווה ביניהם ובין יצירות של אמנים מערביים כגון רמברנדט, הלס וורמיר. ואן גוך השתמש בטכניקות מהאמנות היפנית בכמה מיצירותיו, דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בהומאז'ים שלו להירושיגה משנת 1887.

הציורים היפניים של ואן גוך מייצגים את החיפוש לשלווה שלו, שתיאר במכתב לאחותו, "להיות כמה שיותר שלו, גם כשאתה יודע מעט - שום דבר - בוודאות, זו אולי תרופה טובה יותר לכל המחלות מכל מה שנמכר בבית המרקחת"." דרום צרפת והעצים הפורחים באביב שיפרו את מצב רוחו העגום של ואן גוך ונתנו לו כיוון חד וברור ליצירה, היפראקטיביות ושמחת חיים. הוא כתב, "אני עמוס עד מעל הראש כי היות שהעצים בפריחה ואני מעוניין לצייר גן פרובינציאלי של עליצות מדהימה." למרות שבעבר תקופות עמוסות שחקו אותו, הפעם העומס דווקא הפיח בו רוח חיים.

ענפי השקדעריכה

כחלק מסדרת פריחת השקד ואן גוך צייר שני ציורי טבע דומם של ענפי השקד. ואן גוך הגיע לארל בציפייה לפריחת האביב, אך למעשה הגיע מיד לאחר שירד שלג. היות שלא יכול היה לצייר בחוץ, במהלך השבוע הראשון שלו הוא התמקד במספר ציורים של טבע דומם. וינסנט כתב לאחיו, "הנה כאן הכפור כבד, ומחוץ לעיר הכול מושלג - יש לי ציור של הנוף המולבן על רקע העיר. וגם שתי עבודות קטנות של ענף של עץ שקד שכבר פורח למרות הכל." שתי העבודות שצייר הן ענף שקד פורח בכוס וענף שקד פורח בכוס עם ספר. כדי להדגיש את סימני בוא האביב, הצייר השתמש במשיכות מכחול עדינות ובגווני פסטל. לאחר מכן עם התחממות מזג האוויר ותחילת עונת הפריחה, ואן גוך עבר לעבוד על סדרה ענפה של ציורי מטעים פורחים: שקדים, אפרסקים, שזיפים ואגסים.

ענפי השקד של ואן גוך
ענף שקד פורח בכוס, 1888, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם (F392)
ענף שקד פורח בכוס עם ספר, 1888, אוסף פרטי (F393)

פריחת השקדעריכה

 
פריחת שקד, 1890, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם

לקראת אמצע חודש מרץ של שנת 1888 ואן גוך תיאר במכתביו את מזג האוויר האביבי ואת עצי השקד שמגיעים לשיא פריחתם, "מזג האוויר כאן הפכפך, לעיתים קרובות יש רוח חזקה ושמיים סוערים, אבל בכל זאת עצי השקד מתחילים לפרוח בכל מקום." חוקרת האומנות דברה מנקוף תיארה בספרה את ציורי הפריחות של ואן גוך,[2]

"באמצעות העצים הפורחים, וינסנט נהפך ספונטני ושחרר את עצמו מהגישה הנוקשה והאנליטית בה נקט בפאריז. בעבודתו עץ שקד בפריחה, וינסנט עושה שימוש בתאורת אור השמש, משיכות שבורות של אימפרסיוניזם ונגיעות צבע של דיויז'וניזם לקבלת אפקט של משטח נוצץ. הקונטור הייחודי של העץ והמיקום שלו בחזית היצירה לוקחים השראה מבנית מהדפסים יפניים."

נקודת המבט של הצופה ביצירה קרובה ונגישה, נראה שהענפים ממשיכים מעבר למסגרת הציור. תאו כתב לוינסנט אחיו ב-31 בינואר 1890, כדי להודיע לו על הולדת בנו שנקרא על שם וינסנט. לציון המאורע החגיגי, וינסנט התחיל לעבוד על הציור כמתנה עבור תיאו ואשתו, אליהם היה לו קשר קרוב. ביצירה ואן גוך השתמש משתמש בפרחי עץ השקד כסימבול לחיים חדשים ולהולדתו של וינסנט התינוק. הוא תיאר את המאורע במכתב לאמו,

כמה מאושר הייתי למשמע החדשות... הייתי מעדיף שיקרא לילד על שם אבא, עליו אני חושב כל כך הרבה בזמן האחרון, במקום על שמי. אבל היות שהדבר נעשה, התחלתי מיד להכין עבורו ציור, שיוכלו לתלות בחדר השינה שלהם, ענפים גדולים של פריחת שקד לבנה כנגד שמיים כחולים."

הקומפוזיציה ביצירה זו היא ייחודית ואינה דומה לאף ציור אחר של ואן גוך. ענפי עץ השקד נדמים כצפים מול השמיים הכחולים וממלאים את מישור התמונה. התקריב המציג את הענפים בפירוט מתכתב עם אמירתו של דלקרואה "גם חלק של השלם הוא מעין ישות שלמה בפני עצמה". קווי מתאר כהים סביב הענפים מזכירים את קווי המתאר הנפוצים בהדפסים יפנים, למשל בדמות ענף במבוק כנגד רקע חלק. הצבע הבוהק מתכתב עם יתר הציורים של ואן גוך מאותה התקופה בארל, והטרנספורמציה שעבר שם.

עבודות רלוונטיותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Effects of the Sun in Provence". National Gallery of Art Picturing France (1830—1900). Washington, D.C.: National Gallery of Art. עמ' 12. אורכב מ-המקור ב-2011-05-12. 
  2. ^ Vincent van Gogh to Theo van Gogh : c. 14 March 1888, www.webexhibits.org