פתיחת התפריט הראשי

פריץ אלברט אוטו שליפרגרמנית: Fritz Albert Otto Schlieper; נולד ב-4 באוגוסט 1892 בפוזן, הקיסרות הגרמנית (כיום בפולין) - מת ב-4 ביוני 1977 בנירנברג, גרמניה המערבית) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה

פריץ שליפר
Fritz Schlieper
Fritz Schlieper.jpg
פריץ שליפר
לידה 4 באוגוסט 1892
פוזן, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 4 ביוני 1977 (בגיל 84)
נירנברג, גרמניה המערבית גרמניהגרמניה
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
War Ensign of Germany (1921-1933).svg רייכסווהר
ורמאכטורמאכט ורמאכט
תקופת שירות 19111945
דרגה גנרל-לוטננט (ורמאכט) גנרל-לוטננט
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-45
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

תחילת דרכועריכה

שליפר נולד בשנת 1892, בעיר פוזן שבקיסרות הגרמנית (כיום האזור נמצא בתחומי פולין). היה לו אח צעיר בשם פרנץ שליפר ששרת גם הוא בוורמאכט בדרגת גנרל מיור. בשנת 1911 התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ולחם במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה המשיך שליפר לשרת בצבא הגרמני החדש הרייכסווהר. לאחר שהרייכסווהר פורק, הצטרף לוורמאכט. בין השנים 1935-1938 פיקד על רגימנט הארטילריה ה-17.

מלחמת העולם השנייהעריכה

בשנת 1939 הועלה לדרגת גנרל מיור, ולקח חלק במערכה בפולין. עד שנת 1940 שימש כראש מחלקת האפסנאות בארמייה ה-18, בתחילת מבצע ברברוסה פיקד על הדיוויזיה ה-45. הוא הצטווה לכבוש את מבצר ברסט, שחיל המצב שבו מנה כ-9,000 חיילים סובייטים תחת פיקודו של פיוטר גבריולי.

ב-22 ביוני 1941 דקות מספר לאחר תחילת מבצע ברברוסה, פקד שליפר להפגיז את המבצר. ההתקפה תפסה את הסובייטים לא מוכנים, החיילים נסוגו במהירות לתוך המבצר ולא ניסו כלל להגן על העמדות שמסביבו. חצי שעה לאחר מכן פקד שליפר על אנשיו לתקוף את המבצר רגלית, כאן התגוננו הסובייטים באומץ, ו-281 גרמנים נהרגו כבר ביום הראשון של ההתקפה. בדו"ח שלו למפקדיו טען שליפר שבשל אש המקלעים הסובייטית, לא ניתן יהיה לקחת את המבצר בהתקפה רגלית, והציע להרעיב את חייליו למוות. הפיקוד העליון לא קיבל את ההצעה, הלופטוואפה הפציץ את המבצר, וכשהחומות התחילו להתפורר המגנים נסוגו. על תפקודו בקרב קיבל שליפר את אות צלב הברזל. לאחר מכן נשלח לסלובקיה ושימש כחלק מכוח הכיבוש הגרמני שם. הוא כיהן בתפקיד זה עד אוגוסט 1944, לאחר מכן הועבר חזרה לחזית. הוא נפל בשבי בעלות הברית בתחילת מאי 1945, ושוחרר ממעצרו בדצמבר 1947.

אחריתועריכה

לאחר שחרורו חי בנירנברג, עד מותו בשנת 1977 והוא בן 84.

קישורים חיצונייםעריכה