צ'ארלס קנהאם
מייג'ור גנרל צ'ארלס דרייפר ויליאם קנהאם (באנגלית: Charles Draper William Canham; 26 בינואר 1901 – 21 באוגוסט 1963) היה מפקד רגימנט הרגלים ה-116 של דיוויזיית הרגלים ה-29, שנחת בחוף אומהה בנורמנדי, צרפת, ביום ה-D, 6 ביוני 1944.
 | |
| לידה |
26 בינואר 1901 קולה, מיסיסיפי, ארצות הברית   |
|---|---|
| פטירה |
21 באוגוסט 1963 (בגיל 62) וושינגטון די סי, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1919–1960 (כ־41 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-82 מפקד הדיוויזיה ה-3 מפקד הקורפוס ה-11 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין  אות השירות המצוין  כוכב הכסף  כוכב הארד  לב הארגמן | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
_at_West_Point_in_1926.png)
צ'ארלס קנהאם נולד בקולה, מיסיסיפי, ב-26 בינואר 1901.[1] [2] הוא הצטרף לצבא ב-23 במאי 1919. בשנת 1921, כסמל, קנהאם עבר קורס במכינה הראשונה של הצבא כדי לאפשר לחיילים מקרב השורות ללמוד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית. הוא נבחר, וסיים את לימודיו בווסט פוינט ב-1926.[1]
לפני מלחמת העולם השנייה שירת בפיליפינים ובשאנגחאי והיה אחד מרוכשי הקערה של שאנגחאי. במהלך השנים הללו רכש לעצמו מוניטין של משמעת קפדנית ומנהיג מעולה של כוחות.
מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-1942, כקולונל, הוא קיבל את הפיקוד על רגימנט הרגלים ה-116 זמן קצר לפני שהפליג לאנגליה. רגימנט הרגלים ה-116 של קנהאם, לצד רגימנט החי"ר ה-16 של דיוויזיית הרגלים ה-1, נבחר כראשון לנחות בחוף אומהה ביום ה-D. סצנת הפתיחה של הסרט להציל את טוראי ריאן מתארת את התנאים שבהם נחת הרגימנט של קנהאם על גזרות דוג גרין (פלוגה A)/וייט (פלוגה G)/רד (פלוגה F) [3] של חוף אומהה יחד עם פלוגה אחת של הריינג'רים. זמן קצר לאחר שפגע בחוף, קנהאם נורה דרך פרק כף היד, סירב להתפנות, הוא הזיז את אנשיו מאומהה פנימה. סמל בוב סלוטר (פלוגה D, 116) זוכר את קנהאם צורח על חיילים לזוז מהחוף וללכת להרוג גרמנים. סלוטר זוכר אותו צועק על לוטננט אחד שהסתתר בפילבוקס ממטח מרגמות גרמני, "תוציא את התחת שלך משם ותראה קצת מנהיגות!". דון מקארתי (פלוגת המפקדה, 116) זוכר שראה את קנהאם צועד זקוף לאורך החוף מול אש האויב, "יצאתי משם לעזאזל והתקדמתי. פחדתי מקולונל קנהאם יותר מאשר מהגרמנים".
על מעשיו בחוף אומהה, והלחימה כדי לכבוש את סן-לו, הוא קיבל את העיטור השני בחשיבותו של ארצות הברית על גבורה בלחימה, צלב השירות המצוין.
זמן קצר לאחר מכן הועלה קנהאם לדרגת בריגדיר גנרל ומונה כעוזר מפקד הדיוויזיה של דיוויזיית הרגלים ה-8. בתפקיד זה במהלך כניעת חיל המצב הגרמני בנמל ברסט (ראה הקרב על ברסט) אמר קנהאם את המילים שיהפכו למוטו של דיוויזיית הרגלים ה-8. עם כניסתו למפקדה של גנרל חיל הצנחנים (דרגת שלושה כוכבים) הרמן-ברנהרד ראמקה, מפקד הצנחנים הגרמניים, דרש ראמקה לדעת את תעודותיו של קנהאם כתנאי לכניעה. ללא חשש, הצביע קאנהם על החיילים האמריקאים המלוכלכים והעייפים שהביא עמו כדי לחזות בכניעה ואמר: "אלה האישורים שלי". התיאור של אירוע זה, שדווח ב"ניו יורק טיימס", ראה בהצהרה ספונטנית זו של מנהיג קרבי את המחווה הגדולה ביותר שחולקה אי פעם לכוחו האמיתי של הצבא האמריקאי, החייל האינדיבידואלי.
עד סוף מלחמת העולם השנייה, קנהאם זכה בכל עיטור על גבורה מלבד מדליית הכבוד מארצות הברית. הוענק לו אות השירות המצוין על ידי הגנרל ברנרד ל. מונטגומרי מהצבא הבריטי ומספר עיטורים על גבורה מצרפת.
לאחר המלחמה, קנהאם היה עוזר מפקד הדיוויזיה של הדיוויזיה המוטסת ה-82 ולאחר מכן הפך למפקד הדיוויזיה המוטסת ה-82. הוא גם היה המפקד של דיוויזיית הרגלים השלישית והמפקד של הקורפוס ה-11.
אחרית חייו עריכה
קנהאם פרש מהצבא ב-1960 לאחר 41 שנות שירות. הוא מת ב-21 באוגוסט 1963 בבית החולים הכללי וולטר ריד בגיל 62, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Cullum, George Washington (1930). Donaldson, William H. (ed.). Biographical Register of the Officers and Graduates of the U.S. Military Academy at West Point, N.Y. From Its Establishment, in 1802, to 1890. Vol. VII: 1920–1930. Association of Graduates, United States Military Academy. p. 2025. נבדק ב-2023-01-01 – via Internet Archive.
- ^ Who was who in American history, the military. Marquis Who's Who. 1975. p. 83. ISBN 0837932017. נבדק ב-2023-01-01 – via Internet Archive.
- ^ The First Wave by Alex Kershaw (2019)
- ^ Assembly. Vol. 22–23. United States Military Academy Association of Graduates. 1963. pp. 113–114. נבדק ב-2023-01-01 – via Google Books.