צו מילאנו

צו המדליוני או האדיקט של מילאנו (בלטינית: Edictum Mediolanensium), המכונה "צו הסובלנות של גלריוס וקונסטנטינוס", הוא כתב הכרזת סובלנות דתית שפורסם באימפריה הרומית בשנת 313 תחת שמם של הקיסר המערבי קונסטנטינוס והקיסר המזרחי ליקיניוס, בעת שהותם במילאנו.

הצו, קובע כי הדת הנוצרית הפכה מדת אסורה (Religio Illicita) לדת מותרת (Religio licita) באימפריה, וכי יש לאפשר לנוצרים, ולבני כל הדתות אחרות, חופש לקיים את דתם בגלוי, מבלי שהדבר יוביל להתנכלות מצד מוסדותיה הרשמיים של האימפריה, ובכך אסר על רדיפות על רקע דת.

"חשבנו, בין שאר הנושאים שלדעתנו יהיו לטובת הכלל, כי יש לערוך תחילה את התקנות הנוגעות לעבודת האל, כדי שנוכל להעניק לנוצרים ולאחרים סמכות מלאה להאמין בדת שכל אחד מהם מעדיף; וכך כל אל שהוא היושב בשמיים יהיה נוח וטוב כלפינו וכל הנמצאים תחת שלטוננו, ולפיכך חשבנו לקבוע כי מאיש לא תישלל ההזדמנות להתמסר לאמונה בדת הנוצרית, באותה הדת שהוא חושב לטובה ביותר לעצמו. כדי שהאל העליון, שלעבודתו אנו נותנים את לבנו באופן מלא, יעניק את טובתו בכל דבר. לפיכן, על הוד קדושתך לדעת כי ראינו לנכון לבטל את כל התנאים, שהיו בצווים שנמסרו לך באופן רשמי בעבר, בנוגע לנוצרים, וכעת כל הרוצה להאמין בדת הנוצרית יכול לעשות זאת באופן חופשי ובגלוי, בלא שיתעמרו בו... הוד קדושתך יודע שהענקנו גם לדתות אחרות את הזכות לאמונה גלויה וחופשית בדתם, למען השלום בזמננו, כך שלכל אחד תהיה ההזדמנות להאמין כרצונו; תקנה זו נערכת על מנת שלא להפחית מכבודה של כל דת."

— צו מילנו

בנוסף לכך קבע הצו המופנה אל האפיפיור מילטיאדס כי יוחזרו לכנסייה הנוצרית כל רכוש או מקום התכנסות אשר הוחרם ממנה על ידי האימפריה.

יתרה מזאת. במקרה של הנוצרים במיוחד, חשבנו לנכון לצוות כי אם יקרה שאדם כלשהו קנה עד כה מקופת האוצר שלנו. מאדם כלשהו, את המקומות שבהם היו רגילים להתכנס בעבר, שבנוגע להם ניתן צו מסוים ונשלח אליך מכתב באופן רשמי. מקום זה יוחזר לנוצרים ללא תשלום או כ תביעה לפיצוי וללא כל הונאה או מרמה. יתרה מזאת, גם מי שקיבל אותם במתנה, להחזיר אותם מיד לנוצרים. פרט לכן, הן מי שרכש והן מי שקיבל במתנה, יפנה אל הכומר אם הוא מבקש פיצוי כלשהו מנדיבות לבנו, כדי שיטופל באמצעות הרחמים שלנו, יש להעביר את כל הרכוש הזה מיד לקהילת הנוצרים באמצעות התערבותך, וללא דיחוי, וכיוון שידוע כי בבעלותם של נוצרים אלו היו לא רק המקומות שבהם היו רגילים להתכנם, אלא גם רכוש נוסף, כלומר הכנסיות השייכות להם כתאגיד ולא כפרטים, כל הדברים האלו שכללנו תחת החוק הנ"ל, תצווה כי יוחזרו ללא כל היסוס או מחלוקת כלל, לנוצרים אלו, כלומר לתאגידים ולאסיפות החשאיות: בתנאי, במובן, שמי שיחזר אותם ללא תשלום, כפי שאמרנו. יוכל לקוות לפיצוי מנדיבות לבנו, בכל הנסיבות האלו, עליך להתערב באופן היעיל ביותר למען קהילה הנוצרים. כדי שפקודתנו תוצא לפועל במהירות האפשרית, ושע"י כן. ניתן יהיה להבטיח את הסדר הציבורי, שהדבר ייעשה כדי שכפי שאמרנו לעיל, טובת האל כלפינו, שבנסיבות החשובות ביותר כבר חווינו אותה, תשמור על הצלחותינו בכל עת, יחד עם טובת המדינה. יתרה זאת. כדי שפקודתנו זו יובא לידיעת הכלל, צו זה, שיפורסם ע"פ הוראתן, יוכרז בכל מקום ויובא לידיעת הכל. כדי שלא ניחן יהיה להסתיר את פקודתנו זו.

— צו מילנו

צו דומה, צו הסובלנות של גלריוס, שיצא שנתיים קודם לכן על ידי קיסר המזרח גלריוס, הבטיח גם כן הגנה מפני רדיפות לנוצרים, אם כי הוא היה פחות מובהק ברוח הסובלנות הדתית שבו, והתייחס לדת הנוצרית כאל איוולת שניתן למחול עליה, ולא כאל דת שוות־מעמד.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.