ציפור הנפש הוא ביטוי עברי שמשמעותו: עצם או עניין חשוב ביותר, היקר מאוד ללבו של אדם.

מקור אפשרי לביטוי זה הוא שינוי קל של המושג "ציפר נפשו" המופיע בתלמוד הבבלי, שהוא כינוי לתנוך היושב על מפתן הלב ופגיעה בו גורמת למוות[1], וכן לקנה הנשימה או לגרגרת, שהוא מקום רגיש, שפגיעה בו היא תוצאת מוות. כך נאמר, למשל: "יודעין כמה הכהו ועל מה הכהו, אם על שוקו או ציפר נפשו"[2]. ביטוי דומה מופיע גם בתוספתא למסכת סנהדרין בשני נוסחים: "במה הרגו? בסייף הרגו? במקל הרגו? על שוקיו הכהו או על ציפר נפשו הכהו?",[3] או "ויודעין הדיינין שעל שוקו הכהו ועל ציפר נפשו הכהו".[4]

בעברית הישראלית לא נעשה שימוש במשמעות המקורית של המושג, אלא רק במשמעותו המושאלת.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רש"י מסכת בבא קמא דף צ עמוד ב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ', עמוד ב'
  3. ^ תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ט, הלכה א
  4. ^ תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק יב, הלכה ב
  ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.