צפורה דוד
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
צפורה דוד ( 1882 וויז'ניץ, בוקובינה, 1936 עין חרוד) חלוצה, צלמת, פמיניסטית, מורדת במוסכמות.
ילדותה ונעוריה עריכה
צפורה דוד נולדה למשפחה אדוקה מאד. מילדותה הייתה מיועדת לבנו של רב חשוב בעיירה. היא בלטה כילדה חכמה ועצמאית. סקרנותה הייתה זרה לסביבתה. כנערה, קראה "ספרים אסורים", של גתה, שילר ואחרים. אביה העניש אותה אך היא המשיכה "לחטוא". דוד נמשכה גם לאמנות. כבר מילדותה היתה רגישה לכל עוול. נענשה פעם כשלקחה לחם מהבית, וחילקה לפועלים הרעבים. [1] [2]
עוד לפני החתונה עברה, בהתאם לנוהג באותם ימים, לחסות הרב, חמיה לעתיד. הרב בתחילה דווקא התפעל מחוכמתה של כלתו לעתיד, והושיבה לידו בעת מתן פסקי הלכה. הרב נהנה לשחק עמה שחמט, אולם נרתע מחקירתה, ומהשאלות ששאלה, שלא אמורות להישאל. [3] כשהתקרבה דוד לגיל תשע עשרה התקיימה החתונה עם החתן המיועד, שאול פרידמן. בגיל עשרים ילדה דוד את בתה.
אם חד הורית וצלמת עריכה
ציפורה דוד חשה שהיא לא יכלה להמשיך בחיים אלו. אחרי כשנה היא עזבה את בית בעלה, כאשר רק ילדתה וכסותה עליה. את התינוקת השאירה בתחילה בבית הוריה, ונסעה ללמוד מקצוע, שיאפשר את עצמאותה. היא בחרה באמנות הצילום. תחילה למדה צפורה דוד בבית הספר לאמנות בעיר טשרנוביץ, בירת בוקובינה. לאחר מכן הועסקה בסטודיו "רמברנד" לצילום שבעיר סירט. באופן "טבעי" הצטרפה למפלגה הסוציאל דמוקרטית ונהייתה פעילה בה. צפורה התקדמה מאד במקצוע. היא קיבלה תואר "אמנית" מהרשויות, והייתה נדרשת בקרב סדנאות הצילום בעיר. [4] שתים עשרה שנים מאז שעזבה את בעלה, ניסתה משפחתו להחזירה, ורק אז הופיע בעלה לתת לה גט. זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה ששינדל ראתה את אביה. ציפורה לקחה את בתה – שיינדל, ועברה לווינה. גם כאן סבלה רעב למחצה עד שקיבלה הכרה בסטודיו לצילום אמנותי. כאן נתקלה באנטישמיות האוסטרית. מה שהיה בעוכריה הייתה הנטייה שלה לשמירה על זכויות העובד. אחרי שהטיחה בבוס את יחסו לעובדיו, פוטרה מייד מהעבודה. זה קרה לה שוב ושוב במספר בתי צילום בוינה. [3] מפרוץ מלחמת העולם הראשונה צפורה חוותה סבל ועוני. בכל זאת היא דואגת להשכלה לבתה, בגימנסיה בה מצטיינת שיינדל. האנטישמיות דחפה את צפורה לתנועת העבודה הציונית. היא קראה את ה"וועלט" של ההסתדרות הציונית בעריכת הרצל-נורדוי , ואת ה"ארבייטאר צייטונג" של ברל לוקר. ציפורה קיבלה את משרת אם-הבית בבית החלוץ בווינה. הבית שימש תחנת מעבר לחלוצים, בעיקר ממזרח אירופה, שחיכו לסרטיפיקט המיוחל לעליה לארץ. תקופה זאת היא תקופת פריחה עבורה. מצד אחד קשה היה לבת התרבות הגרמנית "הייקית" להסתגל לחלוצים "הבלגניסטים". מצד אחר, תרבות הקומונה של הצעירים תאמה לאידיאולוגיה שלה. היא הוציאה את שיינדל מהגימנסיה ושלחה אותה ללמוד גננות, כדי שיהיה לה מקצוע בעלייתה ארצה. בבית החלוץ פגשה שיינדל חלוץ צעיר נאה בשם יצחק וולוז'ינסקי, עמו היא עתידה להתחתן. [5] [3]
ציפורה דוד בארץ ישראל עריכה
הבת שיינדל עלתה לארץ בשנת 1923 ישר לעין חרוד. מיד אחריה הגיע יצחק, ובהמשך השנה הצטרפה צפורה. היא עולה לארץ עם המצלמה הגדולה, ועם שני אקדחים שהבריחה. [5] בתחילה לא היתה שלמה לגמרי עם הציונות, שנראתה לה כובשת שטחים של האוכלוסייה הערבית. אולם בהמשך, נוכח עליית הנאציזם והפשיזם, קבעה צפורה נחרצות שאין לנו, היהודים, מקום אחר- אלא בארץ ישראל. [3]
בת 41 הייתה, עם נטיות קומוניסטיות. דוברת עברית רהוטה. היא הזדהתה עם חזון הקיבוץ, והרגישה עצמה ראויה לחברות בקיבוץ, אולם רוב החברים היו צעירים בשנות העשרים שלהם, ואילו צפורה היתה "זקנה". ההנהלה אישרה לה להיות בעין-חרוד על תקן של אם, אך לא להיות חברה. צפורה דוד עזבה את עין חרוד ועברה לתל אביב. שם עסקה בצילום בסטודיו של חברתה, הצלמת הלה רייכמן, אך ב־1928 הכריעו אותה געגועיה למשפחתה, ובייחוד לנכדה זיר, בנם הבכור של שיינדלה ויצחק, שתועד בחיבה במצלמה של סבתו, והיא חזרה לעין-חרוד במעמד של "הורי חברים". [5] [6]
חברי עין חרוד העריכו מאד את צפורה, כאם, שהיא גם חברה, וגם לוחמת פמניסטית, כפי שמעיד ההספד שנשא בלוויה ליובה לויטה "בי נחרת בואה אלינו כגילוי ראשון להופעה בתוכנו- האם שבאה אלינו כחברה... זכורני, לא ידענו מה "המעמד" יקבע לה. והיא לא נתנה לנו להרהר רבות- בעקשנות, במלוא הערך העצמי, בהתאמצות כל כוחות הגוף והנפש.... היה בזה מהתגלות התוכן האנושי העמוק של אשה הנלחמת על עצמאותה, הכובשת את החיים בזכותה היא... ולכן היא עוררה תמיד יחס של כבוד אליה לא רק כחברה, אלא גם כלוחם...." [7]
היא עבדה בעין-חרוד בתפירה, עבדה בבית הילדים, והדריכה את האמהות הצעירות. אהבתה לילדים הייתה ללא גבולות. צפורה צילמה את הקיבוץ בעין חרוד בתקופה בה הקיבוץ שכן ליד מעין חרוד, ואחר כך בקומי. היא היתה הצלמת הראשונה בעין-חרוד. היא צילמה בחצר המשק ובשדות, בתנאים קשים ועל תשלילי זכוכית. חדר החושך שלה היה בחדרון קטן בתוך מבנה הרפת, ליד המעיין. פעם אחת היתה שריפה ברפת, ועשרות רבות מצילומיה עלו באש. [3] [8] היא הקפידה שלא לצלם על חשבון שעות העבודה. היא תיעדה בצילומיה את מה שראו עיניה, מתוך היכרות יום יומית. זאת בניגוד לצלמים המקצועיים באותה תקופה, שהיו מגיעים לעין-חרוד "ליום צילום", ומביימים למעשה את החלוצים, כדי להציג את הגשמת החלום הציוני, להעלאת המורל, ולגייס כספים עבור הקרנות הציוניות. [1] על ייחודם וחשיבותם של צילומיה העיד הצלם גיא רז, שבשנת 2016 העמיד בבית שטורמן תערוכה עם צילומיה הנדירים. [9] רבים מתשלילי הזכוכית שלה נהרסו בחלוף השנים, ונותרו רק 5 אלבומי עץ ובהם כ 500 צילומים מתקופות שונות: וינה, תל אביב ועין חרוד. [10]
ארבע שנים לפני מותה התגלה הסרטן בגופה שהלך והתפשט. גם כחולה שמרה על איפוק ונמנעה מתלונה. עד סוף חייה נהנתה משני נכדיה ובאביב 1936 הלכה לעולמה.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יצחק לוז. מילדות לשיבה. עין-חרוד. תשמ"ד
קישורים חיצוניים עריכה
- ציפורה דוד. צלמת וחלוצה. אתר בית שטורמן
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 יריב פלג, הקיבוץ בצלמה ובדמותה, באתר ישראל היום, 25.11.2016
- ^ דוד צפורה 1882-1936, באתר מוזא. הבית לצילום. המרכז לתיעוד ומחקר של צילום מקומי
- ^ 1 2 3 4 5 שיח גלריה- זיר לוז מספר על ציפורה דוד, באתר יוטיוב, 1.5.2021
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [1] - ^ 1 2 3 יצחק לוז, מילדות לשיבה, תשמ"ד, עמ' 52-53, 85-86
- ^ יונתן אסף, צפורה דוד, עבודת חקר בהסטוריה. בי"ס עמק חרוד, 2020
- ^ ליובה לויטה, הספד לצפורה דוד, חוברת זכרון 30 להסתלקותה של צפורה דוד, 1936, עמ' 1-2
- ^ גיא רז, חדר חושך ברפת, באתר אסוף את המעשים, 100 שנים לעין-חרוד. עמ' 346
- ^ גיא רז, צפורה דוד, צלמת וחלוצה, באתר בית חיים שטורמן, 16.9.2016
- ^ צפורה ועליזה. עין חרוד. סתיו 2016, באתר מועצה אזורית גלבוע, 1.1.2018