קארמנו מיפסוד בוניצ'י

פוליטיקאי מלטזי


קארמנו מיפסוד בוניצ'ימלטית: Karmenu Mifsud Bonnici; נולד ב-17 ביולי 1933) הוא פוליטיקאי מלטזי, שכיהן כראש ממשלת מלטה מדצמבר 1984 ועד מאי 1987.[1][2]

קארמנו מיפסוד בוניצ'י
Karmenu Mifsud Bonnici
אין תמונה חופשית
לידה 17 ביולי 1933 (בן 88)
קוספיקואה, מלטה
מדינה מלטהמלטה  מלטה
השכלה אוניברסיטת מלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה של מלטה
דת נצרות
ראש ממשלת מלטה ה־9
דצמבר 1984מאי 1987
(כשנתיים ו־21 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד ללורנצו מיפסוד וקתרין בונצ'י. קארמנו נולד במשפחה המעוגנת מאוד במפלגה הלאומנית. אחיו אנטואן היה חבר פרלמנט לאומי ומזכיר הפרלמנט ואילו בן דודו, אוגו מפסוד בוניצ'י, היה פרלמנט לאומי, שר ונשיא מלטה. לקארמנו שתי אחיות ושלושה אחים, אחד מהם (אנטואן) הוא חבר לאומני בפרלמנט ואחר הוא כומר ארכיון. הוא מעולם לא התחתן.[2]

בוניצ'י למד משפטים באוניברסיטת מלטה בשנת 1954. בהמשך למד גם מיסוי ודיני תעשייה באוניברסיטת קולג' בלונדון בשנים 19671968, ומאז היה מרצה למשפטים תעשייתיים ופיסקאליים באוניברסיטת מלטה.[2]

בשנות ה-60, בשיא הסכסוך בין הכנסייה המלטזית ומפלגת העבודה, היה בוניצ'י פקיד של מספר ארגוני שכבות הקשורים לכנסייה, כולל הגילדה החברתית הקתולית ותנועת העובדים הצעירים הנוצרים. חבר הנהלה בעיתון "איל-הדדיעם", ותמך ב"חונטת ה"ביושנות" של ארגוני הכנסייה המתנגדים לדום מינטוף ומפלגתו. מאוחר יותר הוא טען שהוא "לאומני מלידה, אבל לייבור באמצעות בחירה חופשית ושכנוע".

בשנת 1969 בוניצ'י קיבל עבודה כיועץ מקומי של התאחדות העובדים הכללית של מלטה, ושיחק תפקיד במאבקם של האיגוד המקצועי ומפלגת העבודה נגד הצעת החוק ליחסי תעשייה שהציעה הממשלה הלאומנית. הוא המשיך בהתקשרותו עם מפלגת העבודה לאורך כל שנות ה-70.[1]

מנהיג מפלגת העבודה וראש הממשלהעריכה

במאי 1980 מינה דום מינטוף את בוניצ'י כסגן מנהיג מפלגת העבודה, שאושר על ידי ועידת המפלגה. בוניצ'י ניהל את הקמפיין המפלגתי לבחירות 1981 – הניצחון השלישי והאחרון של העבודה של מינטוף.

באוקטובר 1981 מינטוף מינה את בוניצ'י כמחליפו, שאושר שוב על ידי ועידת המפלגה. בוניצ'י נבחר אפוא לפרלמנט במאי 1982 עם התפטרותו של פול זוירב, ופקד את משרד התעסוקה והשירותים החברתיים, מבלי שהתמודד מעולם לבחירות. זה זיכה אותו בכינוי "דוקטור אפס". כמה פרשנים סבורים כי מינטוף בחר בידיים את בוניצ'י כדי למנוע בחירתם של יריבים פנימיים אחרים, פחות נוחים, בראשות המפלגה.[1]

בספטמבר 1983 מונה בוניצ'י לסגן ראש הממשלה הבכיר וקיבל עליו את משרד החינוך, אחריות שהחזיק עד 1986, ובמהלכה הוא היה אחראי על הכנסת חינוך חינם לכולם, מה שהוביל לסכסוך עמוק בין הממשלה והכנסייה.

ב-22 בדצמבר 1984, לאחר התפטרותו של מינטוף, הושבע בוניצ'י כראש הממשלה, ובכך הפך לראש ממשלת מלטה הראשון מאז העצמאות שהושבע מבלי להתמודד בפועל לבחירות כלליות. הוא גם שמר על התיקים של שר הפנים והחינוך.

כהונתו של בוניצ'י כראש ממשלה נתפסה כהמשך לכהונתו של דום מינטוף (הוא אף שמר על אותו קבינט). האלימות הפוליטית נמשכה, גברה והתעצמה בגלל העובדה שבחירות 1987 התקרבו. היחסים עם הכנסייה הידרדרו עוד בשתי חזיתות: חקיקת הצעת חוק לתפיסת רכוש הכנסייה ללא תמורה, וניסיונות הממשלה להשתלט על בתי הספר לכנסיות. בשנת 1984, שיא הפגנתם של כמה מעובדי הדרוידוק במלטה, בה נכח בוניצ'י.

בשנת 1985 היה בוניצ'י נושא המשא ומתן הראשי בחטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר בה נהרגו 60 מתוך 92 הנוסעים.[3][4]

בוניצ'י הפסיד במעט בבחירות ב-1987 והיה אמור לשאת ברוב האשמה בתבוסה – שאולי היה לה תפקיד בהתקף הלב שעבר זמן קצר לאחר מכן.[5] הוא נשאר לכהן כמנהיג האופוזיציה עד שנת 1992, לאחר תבוסה שנייה של הבחירות התפטר מתפקידו, וירד אחריו אלפרד סנט. הוא החזיק בכיסאו עד הבחירות הבאות בשנת 1996. מאז לא התמודד בבחירות כלליות.

שנותיו המאוחרותעריכה

בשנת 2003, במהלך מסע משאל העם למען הצטרפותה של מלטה לאיחוד האירופי, החל בוניצ'י יחד עם עובדי עבודה אחרים את הקמפיין לעצמאות לאומית (CNI) ומאוחר יותר הצטרף לחזית מלטין אינקומו (חזית עליית מלטה) כדי להתנגד לאיחוד האירופי של מלטה. במקום זאת הם הציעו הסכם אסוציאציה חלופי, או "שותפות", להחיות חזון מינטוף מוקדם יותר של מלטה כ"שווייץ של הים התיכון".

שנתיים לאחר מכן התנגד גם לאשרור החוקה האירופית, אך הצעתו בוועידה הכללית של מפלגת העבודה בשנת 2005 נדחתה. מאז שמר על פרופיל נמוך במפלגה תוך שמירה על תפקיד בCNI.[1]

הצטיינות וכבודעריכה

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Uwe Jens Rudolf, Historical Dictionary of Malta, Rowman & Littlefield, 2018-11-10, ISBN 978-1-5381-1918-1. (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 Dr Carmelo Mifsud Bonnici (1984–1987), www.gov.mt
  3. ^ Anniversary of a massacre - The EgyptAir hijack in Malta, Times of Malta (באנגלית)
  4. ^ Criminal Justice Degrees Guide | 10 Most Terrifying Airplane Hijackings of All Time, web.archive.org, ‏30 באפריל 2011
  5. ^ Star-News – Google News Archive Search, news.google.com