פתיחת התפריט הראשי

קונטקט אימפרוביזציה

ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קונטקט-אימפרוביזציהאנגלית: Contact improvisation, מילולית: אלתור במגע) הוא צורת מחול מודרנית שהתפתחה בארצות הברית בתחילת שנות השבעים, המשלבת עקרונות אלטרנטיביים כנפילה, העברת משקל ואלתור גופני. הריקוד מתבצע בדרך כלל בזוגות, והוא מבוסס על אלתור תוך התמקדות ביצירת קשר גופני בין הרוקדים המתמזגים יחד בתנועה משותפת.

היסטוריהעריכה

שורשיו של האלתור במגע נטועים בתנועות החברתיות והפוליטיות של תרבות הנגד בשנות השישים בארצות הברית. בין מקורותיו אפשר לזהות גם את ניסויי המחול של הדור החדש של הרקדנים, כדוגמת חברי קבוצת ג’דסון בתחילת שנות השישים וקולקטיב גרנד–יוניון, שהביקורות שלהם על פרקטיקות המחול השגורות הושפעו מהאידיאלים של התנועות הפוליטיות החדשות ומהתפתחויות בתיאטרון ובאמנות.

לידתו הרשמית של האלתור במגע הייתה בארצות הברית בשנת 1972 במופע שיצר סטיב פקסטון. התפתחותה של הטכניקה התבצעה כחלק מתהליך שיתופי שכלל קבוצת רקדנים בראשותו של פקסטון בקולג' האמנותי בארצות הברית. חברי הקבוצה העלו מופע שהיה בנוי בעיקרו מרקדנים הבוחנים אינסטינקטים של הישרדות ותגובה דרך אלמנט ההפתעה[1]. הרקדנים ערכו ניסויים ב”תפיסה הדדית ונפילה משותפת”: הצורה התפתחה לפרקטיקה של תנועה בזמן מגע מתמיד באדם אחר, הישענות עליו, הרמה שלו, התאזנות באמצעותו או תמיכה בו. מארצות הברית התנועה התבססה והתפתחה באמצעות תפוצתם של מורים, של תלמידים ושל קבוצות מחול בכל רחבי ארצות הברית, והיא עברה גם לקנדה, לאירופה ולישראל[2][3].

עקרונות הקונטקט-אימפרוביזציהעריכה

האלתור במגע הוא צורה הכוללת חקירה של משקל הגוף ביחס לגופים אחרים בשטף התנועה והמגע, המשקל והתנופה דומיננטיים בו יותר מהאסתטיקה החזותית. הוא מבוצע לרוב בדואט, אולם בשונה מריקוד הסלסה או מריקודי זוגות אחרים, שכמעט תמיד מבוצעים בידי גבר ואישה, בני הזוג באלתור במגע יכולים להיות גם בני אותו המין. העבודה בזוגות באלתור במגע אינה מוגדרת כפעולה מגדרית והיא מתכחשת לחובת ההטרוסקסואליות ששולטת ביתר צורות המחול.

באלתור במגע קיימת תחושה משותפת של הדדיות בתנועה ובגופים, המומחשת בלקיחה ובנתינה של המשקל בידי בני הזוג ובנפילה ובגלגול של הגופים הנוגעים והשלובים זה בזה. ההתמקדות של הרקדנים פונה פנימה, בניגוד לבלט שבו הכוונה ותשומת הלב של הרקדנים פונות החוצה. בשעה שהבלט כמעט תמיד מבוצע למוזיקה, האלתור במגע מבוצע לרוב בדממה. ההפרדה בין המבצעים לקהל בצורות מחול במה מסורתיות יותר מבוטלת באלתור במגע, כמו גם ההבחנה הקשיחה בין המורה לתלמיד.

האלתור במגע הוא טכניקה ממוקדת-גוף, המכונה גם ספורט-אומנות. עיקר תשומת הלב מופנה לתחושות הפיזיות ולמודעותו של הרקדן. הריקוד מסתמך על פרקטיקות תנועה אחרות: ריקוד חברתי, ספורט ואמנויות לחימה כדוגמת אייקידו. אלתור במגע אינו דורש גוף אידיאלי מוגדר, רקדנים נכים לדוגמה יכולים לבצע אלתור במגע ולהשתמש בכיסאות הגלגלים שלהם כעין הרחבות של גופיהם.

לקריאה נוספתעריכה

  • הלן תומאס, הגוף, מחול ותאוריית תרבות, אסיה, 2014.
  • סאלי ביינס, טרפסיכורה בסניקרס: מחול פוסט-מודרני, אסיה, 2010.
  • קובי חיינה, "ההיבטים האסתטיים של אלתור מגע", מחול עכשיו 29, 25-20, 2016 (פורסם גם באתר פסטיבל הקונטקט הישראלי)
  • אריה בורשטיין, "מה אנו מלמדים כשאנו מלמדים מחול – ומה עם קונטקט אימפרוביזציה?", מחול עכשיו 21 עמ' 34–37, 2011

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טל שיבי, ממחול מקצועי לריקוד קהילתי, פסטיבל הקונטקט הישראלי
  2. ^ הגוף, מחול ותיאוריית תרבות, אסיה, 2014
  3. ^ טרפסיכורה בסניקרס, אסיה, 2010