קניון קוקס

אמן אמריקאי

קניון קוקסאנגלית: Kenyon Cox‏;27 באוקטובר 1856 - 17 במרץ 1919) היה צייר, מאייר, סופר ומורה אמריקאי. קוקס היה מדריך רב השפעה וחשוב בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק. הוא גם עיצב את לוגו הליגה.[1]

קניון קוקס
Kenyon Cox.jpg
לידה 27 באוקטובר 1856
וורן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 1919 (בגיל 62)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קורניש עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 במרץ 1919 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי ז'אן-לאון ז'רום עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Study for Central Frieze - Law Reigns - in New York Appellate Courtroom עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Louise Cox (18921919) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Allyn Cox עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Signature of Kenyon Cox (1856–1919).png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

הוא נולד בוורן, אוהיו, בנם של ג'ייקוב דולסון קוקס והלן פיני קוקס. קוקס הצעיר למד אמנות באקדמיה לאמנות של סינסינטי בסינסינטי. לאחר ביקור בתערוכת המאה בפילדלפיה, החליט קניון כי לאקדמיה לאמנות בפילדלפיה יש הרבה יותר מה להציע לו מאשר לסינסינטי. קניון נרשם לאקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בתקווה לקבל הדרכה טובה יותר ובסופו של דבר להבטיח לעצמו דרך ללמוד באירופה.[2]

פריזעריכה

בשנת 1877 עבר קוקס לפריז כמו אמנים אמריקאים רבים בימיו כדי להיות חלק ממה שהוא האמין שהוא מעין רנסאנס שני באמנות. שם למד בסטודיו של קרולוס-דוראן ולאחר מכן אצל אלכסנדר קבנל וז'אן ליאון ג'רום באקול דה-ביו-ארטס. לאחר אמריקה, פריז נראתה לו גן עדן לאמנים.

בעודו באירופה, קוקס ניצל את ההזדמנות לטייל ברחבי צרפת ואיטליה ולראות את יצירותיהם של מאסטרי הרנסאנס. מאוחר יותר הוא כתב על מסעותיו באירופה שעשו לו יותר להרחבת ההשכלה ולהגדרת תפישות האמנות שלו מכל מה שקרה לו בעבר.

ניו יורקעריכה

בשנת 1882 עזב קוקס את פריז ועבר לניו יורק שם המשיך לצייר. הוא גם התחיל להכין איורים רבים. קניון התבסס היטב כמאייר מגזינים. האיורים שלו הגיעו לקהל רחב יותר מאשר ציוריו.

קוקס גם התחיל לכתוב ביקורת אמנותית (לא חתומה) ב"ניו יורק אוונט פוסט". עבודות כתיבה ועבודות אחרות הרחיקו את זמנו של קניון מציור, אך גם עזרו לו להתפרנס.

קוקס המשיך לחיות ולעבוד בניו יורק במשך רוב חייו. הוא הפך למורה משפיע וחשוב בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק. בשנת 1900 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כעמית, והיה לאקדמאי מלא בשנת 1903.

קוקס היה אחד המייסדים ומזכיר הליגה הלאומית לאמנויות חופשיות, והיה חבר באגודת האמנים האמריקאים, האקדמיה הלאומית לעיצוב ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומכתבים[3] ושימש כנשיא האגודה הלאומית לציירי קיר בין השנים 1915–1919.

הוראהעריכה

קניון השפיע עמוקות על חייהם וקריירותיהם של תלמידיו, שכללו את הציירת מרדנה הינטשמן מפילדלפיה והאמן ג'רום מאיירס, שלמד אצל קוקס במהלך שנות הכשרתו הראשונות בליגת הסטודנטים לאמנות. אף על פי שמאוחר יותר מאיירס עבר דרך שונה מאוד בעבודתו האמנותית, הוא זכר בבירור את קוקס וציין זאת באוטוביוגרפיה שלו משנת 1940, "אמן במנהטן."[4]

האמנות של קוקס הייתה שונה מאוד מסגנונות הקוביסטיים, הניו-אימפרסיוניסטים, הפאוסטיים, האקספרסיוניסטים והמודרניסטים שהופיעו במהלך חייו. הוא דגל ברישום קפדני ובצביעה מדויקת, ולעיתים קרובות השתמש באלגוריה ובסמליות כדי להציג את רעיונותיו. קניון קוקס צייר בצורה ריאליסטית וצבר מוניטין של ציורי נופים, דיוקנאות וז'אנר.

 
קניון קוקס, דיוקן אשתו, 1892

ציורי העירום האידיאליים והטיפול המסורתי שלו בנושאים קלאסיים יש להם מעט במשותף עם אמנות האוונגרד הפופולרית של ימינו. מאוחר יותר, בשנת 1912, כתב קוקס מאמר למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בשם "שתי דרכים לציור". במאמר זה הוא מתאר את ההבדל בין האמנות הפיגורטיבית שעשה לבין האמנות המופשטת האופנתית יותר או האמנות הייצוגית. במאמר הוא כתב על הדעות הקדומות שחש כאמן פיגורטיבי מסורתי יותר. הוא כתב כי הדבקות בשמרנות אינה מבורות או גמחה מכוונת, אלא מידיעה כי אלה הדרכים היחידות שיובילו אותם - את האמנים הפיגורטיביים - ליעד שלהם.[5]

קוקס ניסה לשכנע את עולם האמנות ואת הציבור להעריך שוב את האמנות המסורתית והייצוגית. כתביו בנושא הפכו פופולריים מאוד; אולם אמנותו לא עשתה זאת.

ציורי קירעריכה

קניון קוקס החל להתמקד יותר בציורי קיר לאחר התערוכה הקולומביאנית העולמית בשנת 1893 בשיקגו. קוקס צייר ציורי קיר בבנייני הקפיטול הממלכתיים של דה מוין, סנט פול ומדיסון וכן בבתי משפט, ספריות ובנייני מכללות.[6] בשנים 97–1896 קוקס צייר ציורי קיר בספריית הקונגרס בוושינגטון הבירה. קוקס גם יצר פסיפסים רבים למקומות כמו בניין הקפיטול של מדינת ויסקונסין.

בשנת 1910 הוענק לקניון קוקס אות הכבוד על ציורי קיר. הוא כיהן גם כנשיא החברה הלאומית לציירי קיר בין השנים 1915–1919.

נישואיםעריכה

כשעבד בניו יורק, התחיל קוקס ללמד בליגת הסטודנטים לאמנות. אחת התלמידות שלו, לואיז האולנד קינג מסן פרנסיסקו, תפסה את עיניו והן החלו להתכתב מחוץ לכיתה.

ב־30 ביוני 1892 התחתן קוקס בן השלושים ושש עם לואיז האולנד קינג בת העשרים ושבע. הזוג ביצע את ציורי הקיר שעיטרו את בניין האומנויות הליברליות בתערוכה הקולומביינית בשנת 1893 בשיקגו.

נולדו להם שלושה ילדים. לאונרד, יליד 1894 היה גיבור מלחמה במלחמת העולם הראשונה ובעל קריירה בתכנון ערים ובארכיטקטורה. הבן אלין, שנולד שנתיים לאחר מכן, הפך לאמן, שזכה לפרסום בציורי הקיר שלו. הבת קרוליין ילידת 1898 הייתה גם אמנית מוכשרת.[7]

קוקס המשיך לצייר, ללמד ולכתוב עד למותו ב-17 במרץ 1919, הוא נפטר בביתו בניו יורק מדלקת ריאות.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קניון קוקס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "MRS. KENYON COX, PORTRAIT PAINTER: Artist's Widow, Recipient of Many Prizes, Dies--Known for Work with Children". The New York Times. December 12, 1945. p. 26.
  2. ^ Cox, Kenyon. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox,1883-1919. Ed. Wayne H. Morgan. Kent, Ohio: Kent State UP, 1995.
  3. ^ Smithsonian Archive of American Art. Vers. Series 1: Kenyon and Louise Cox Papers, 1876-1977. Smithsonian Institution. Winter 2008.
  4. ^ Jerome Myers, Artist in Manhattan, New York: American Artists Group, Inc. 1940.
  5. ^ Cox, Kenyon. "Two Ways of Painting." The Metropolitan Museum of Art Bulletin 7 (1912): 205-207.
  6. ^ Moore, Sarah J. "In Search of an American Iconography: Critical Reaction to the Murals At the Library of Congress." Winterthur Portfolio 25 (1990): 231-239.
  7. ^ Kenyon Cox, An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919, Kent State University Press, 1995, ISBN 978-0-87338-517-6. (באנגלית)