קרון הכבל של סן פרנסיסקו
מערכת קרונות-הכבל של סן פרנסיסקו (באנגלית: San Francisco Cable Car) היא מערכת תחבורה ציבורית, בעיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה שהפכה עם השנים לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר. ככל הידוע זו המערכת האחרונה בעולם של קרונות-כבל על-קרקעיים, שעדיין פועלת.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| עיר |
סן פרנסיסקו  |
| מפעיל |
רשות הרכבות העירונית של סן פרנסיסקו |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו |
1878 |
| מידע על הקו | |
| אורך הקו |
17.16 ק"מ |
| רוחב המסילה |
1067 מ"מ |
| מתח חשמלי |
500 V DC railway electrification |
| מספר נוסעים בשנה |
7,409,400 |
|
www | |
| תרשים הקו | |
 | |
  | |
המערכת מורכבת מקרונות בודדים, לא ממונעים, שנעים על פסי ברזל ומחוברים לכבל הנע מתחת לפסים. לכל קרון נהג-מפעיל משלו שתפקידו לחבר את הקרון לכבל. הרכבת מותאמת במיוחד לרחובותיה התלולים של העיר, ותחנותיה נמצאות בצומתי רחובות שבהם הקרקע מישורית. נוסעי הקרון יושבים בתוכו או נתלים מבחוץ משני צדדיו.
בשנת 1964 הוכרזו קרונות-הכבל כאתר היסטורי לאומי (NHL) של ארצות הברית.
היסטוריה עריכה
הקו הראשון של המערכת, קו קליי סטריט היל (Clay Street Hill Railroad), הוקם בשנת 1873, על ידי אנדרו סמית הולידי (Andrew Smith Hallidie), שנחשב לממציא השיטה, והצלחתו הייתה כה גדולה עד כי אומץ על ידי חברות אחרות בסן פרנסיסקו ומחוצה לה.
קווים רבים הוקמו והופעלו בעיר. חברת קלכייבל (CalCable -California Street Cable Railway) שהוקמה בשנת 1878, פתחה ב-1890 את קו O'Farrell, Jones and Hyde line שפעל עד 1951.
ב-1892 החלו לפעול בעיר חשמליות, שהקמתן והפעלתן הייתה זולה הרבה יותר. החשמליות החלו לדחוק אט-אט את קרונות הכבל, וב-18 באפריל 1906 אירעה רעידת האדמה הגדולה של סן פרנסיסקו שחיסלה למעשה את מערכת הקרונות. 117 קרונות נהרסו כליל, ומרכזי הפעלה קרסו.
ב-1912 נותרו פועלים אך ורק קווים שפעלו ברחובות תלולים במיוחד, בהם לא יכלו החשמליות לפעול. עם כניסת אוטובוסים לרחובות העיר בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, נסגרו כמעט כל הקווים, למעט שניים בבעלות העירייה ושלושה קווים פרטיים.
ב-1947 הציע ראש העיר דאז, רוג'ר לפהאם, לסגור את הקווים העירוניים. הצעתו נתקלה בהתנגדות עזה, שהובלה על ידי פרידל קלוסמן, פעילה חברתית בעיר. היא ייסדה את הוועדה האזרחית להצלת קרונות-הכבל והצליחה לכפות על ראש העיר לקיים משאל בין תושבי העיר. התוצאה הייתה: 166,989 בעד המשך הפעלת הקרונות ורק 51,457 נגד.[1]
ב-1951 נסגרו שלושת הקווים הפרטיים של חברת קלכייבל מחוסר רווחיות. בהתערבותה של פרידל קלוסמן ולאחר שהקווים נרכשו על ידי עירית סן פרנסיסקו, אורגנה מחדש המערכת, וכיום פועלים בעיר שלושה קווים: פאוול-הייד (Powell-Hyde), פאוול- מייסון (Powell-Mason) וקליפורניה (California Street). מפעילת הקווים היא מוני (Muni), חברת הרכבת המוניציפלית של העיר.
אטרקציה תיירותית עריכה
הפתרון שמצאה העירייה להמשך תפעול הקרונות הוא העלאה דרסטית של תעריף הנסיעה. התעריף, שהיה 7 סנט ב-1947, קפץ עד 1997 ל-2 דולר, וכיום (2016) הוא עומד על 7 דולר לנסיעה, לעומת 1.5 דולר באמצעי תחבורה אחרים.
לפי נתוני מוני, החברה העירונית המתפעלת את הקרונות, נסעו בשנת 2002 בשלושת הקווים כ-21,500 נוסעים ביום. לפחות שניים מקווי קרונות-הכבל משמשים בעיקר תיירים: אלה הם קווי פאוול-הייד ופאוול-מייסון. מחיר הנסיעה, שהוא יקר יחסית, משקף עובדה זו. בדיקה שערכה העירייה העלתה כי כ-40% מהנוסעים כלל אינם משלמים.
למרות הביקורת הנמתחת על המערכת הניזונה מכספי ציבור, הרי שקרונות הכבל הם אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות בעיר, ואחד מסמליה המוכרים ביותר.
תפעול המערכת עריכה
מערכת קרונות-כבל מאופיינת בכבל תת-קרקעי שנע ללא הפסק ובמהירות קבועה. כשהקרונות נעים הם מחוברים לכבל, ובעת עצירה הם מנותקים ממנו. בכך שונה המערכת מפוניקולר, שבו הקרונות מחוברים אל הכבל באופן קבוע.
המפעילים עריכה
ההתחברות לכבל נעשית על ידי מפעיל-נהג, שתפקידו לחבר או לנתק את הקרון לכבל לפי הצורך, וכן לבלום את הקרון. ההפעלה היא מכנית ודורשת הפעלת כוח גופני רב. על פי נתוני "מוני", מעטים הם העוברים בהצלחה את קורס ההסמכה למפעילים. כ-80% ממשתתפי הקורס נכשלים. כפועל יוצא מכך יש רק אישה אחת בצוות המפעילים, פאני מיי ברנס, שהיא האישה היחידה שהצליחה לסיים את הקורס. המפעילים נדרשים למיומנות רבה בהפעלת המערכת, לעבודה פיזית קשה, וכן עליהם לעמוד במשך כל זמן הנסיעה.
הקרונות עריכה
אורכו של הקרון הוא 8.6 מטר, רוחבו 2.4 מטר, משקלו 7 טון, והוא יכול להסיע עד 68 נוסעים, מחציתם בישיבה. חלק מהקרונות הם חד-כיווניים, ובהגיעם לתחנה הסופית על המפעיל לסובב אותם ידנית על גבי פלטפורמה עגולה מיוחדת, לעיתים בסיוע הנוסעים, כדי להכינם לנסיעה בכיוון ההפוך.
הפעלת הכבלים עריכה
הכבלים מופעלים ממרכז תפעול הנמצא ליד מוזיאון קרונות-הכבל, בצומת הרחובות וושינגטון ומייסון. קיימים ארבעה כבלים, אחד לכל אחד משלושת הקווים, וכבל נוסף לקטע המשותף של שני קווי פאוול. עובי הכבלים הוא 2.5 ס"מ, והם נעים במהירות קבועה של כ-15 קמ"ש. מנוע בהספק של 510 כוחות סוס מספק את הכוח להנעתם.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קרון הכבל של סן פרנסיסקו (באנגלית)
