קרפדה ירוקה
קרפדה ירוקה (שם מדעי: Bufotes viridis) היא מין של קרפדה החיה במספר אזורי אקלים ברחבי אירופה ואסיה וזוהי הקרפדה היחידה החיה בישראל.
 קרפדה ירוקה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | דו-חיים |
| סדרה: | חסרי זנב |
| תת־סדרה: | ניאובטרכיה |
| משפחה: | קרפדיים |
| סוג: | קרפדה |
| מין: | קרפדה ירוקה |
| שם מדעי | |
 Bufo viridisלאורנטי, 1768 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מראה
עריכהאורך הקרפדה מגיע ל-7 ס"מ ומשקלה ל-25 גרם בקירוב.
קיימים הבדלי צבעים בין הזכר לנקבה: לנקבות כתמים ירוקים ברורים ובולטים על רקע אפור בהיר ולזכר צבע אחיד כמעט - אפור-ירוק או חום-ירוק. נוסף להבדלי הצבעים בין הזכר לנקבה, קיימים גם הבדלים בגודל: הנקבה גדולה מהזכר ובעונת הרבייה היא עשויה אף להיות גדולה ממנו עד פי שניים.
העור בגב מכוסה גבשושיות.
באצבעות הרגליים האחוריות קיים קרום שחיה. ליד האצבע הראשונה יש יבלת חפירה. הגפיים האחוריות גדולות וחזקות יותר מהגפיים הקדמיות.
הקרפדה פחות זריזה מהצפרדע ומתקדמת בהליכה או בניתורים קטנים. פיה חסר שיניים, והיא בולעת את מזונה בשלמותו. לצורכי הגנה, היא מפרישה ריר רעיל מבלוטות על העור ומשתי בלוטות מרכזיות באזור האזניים.
אקולוגיה
עריכההקרפדה הירוקה ניזונה בעיקר מפרוקי-רגליים יבשתיים, אותם היא תופסת בלשונה. הראשנים ניזונים גם מצמחייה ומחרקי מים.
אויביהן העיקריים של הקרפדות הירוקות הם הנחשים. האויב העיקרי בישראל הוא נחש מים משובץ. קרפדות צעירות עם הפרשה מעטה של רעל נאכלות גם על ידי אנפיות בקר וקרפדות בוגרות קניבליות. הקרפדות מתגוננות מפני איומים אלו באמצעות הפרשת נוזל חלבי רעיל שנקרא בופינין שמדיף ריח חריף מכל שטח העור ומבלוטות בעורף וכן באמצעות הפרשת שתן פתאומית.
בתקופות יובש מתחפרת בקרקע, בחורים ובמחילות. בעונת הגשמים אוגרת הקרפדה מים בשלפוחית השתן, המשמשים אותה בתקופות היובש. מסיבה זו, בארצות בהן היא נפוצה ניצלו אותן הילידים על ידי הוצאת המים מהן.
רבייה
עריכההקרפדה הירוקה היא בעל חיים סוליטרי (מתבודד) והיא יוצרת קשרים חברתיים רק בעונת הרבייה.
עונת רבייה היא לרוב בחורף, בעיקר במקומות חיות מדבריים. בתקופת הרבייה, הנקבות נמשכות לקרקורי הזכרים, אותם הם משמיעים כאשר הם על גדת מקווה המים או בתוכו, טבולים חצי גוף כשראשם מורם מעל המים. כשהנקבה מגיעה למקווה המים, הזכר מתקרב אליה, עולה על גבה ונאחז בה בבית השחי. מנהג רבייה זה נקרא חיבוק כלולות. באצבעותיו מתפתחות יבלות אחיזה סמוך לעונת הרבייה.
הנקבה מטילה שרוכי ביצים והזכר שעליה מפריש את זרעו ומפרה את הביצים. אורך השרוכים עד 12 מטרים. מספר הביצים עד 7000. כעבור 5 ימים יש בקיעה של ראשנים שחורים. התפתחותם ובקיעתם תלויה בטמפרטורה ובכמות מזון זמין. קרפדות צעירות מתפתחות במהירות ומגיעות תוך שנה לגודל כמעט סופי ולבגרות מינית.
גלריה
עריכה-
נקבה צעירה -
זכר מקרקר -
קרפדה ירוקה במועצה אזורית ברנר -
קרפדה ירוקה קטנה הנכנסת בכף היד בישוב יד בנימין
לקריאה נוספת
עריכה- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 251-254
- פנחס אמיתי ועמוס בוסקילה, מדריך לזוחלים ודו-חיים בישראל
- אנציקלופדיה החי והצומח בישראל, כרך 5, זוחלים ודוחיים
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרפדה ירוקה, באתר ITIS (באנגלית)
- קרפדה ירוקה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קרפדה ירוקה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קרפדה ירוקה, באתר GBIF (באנגלית)
- לאן נעלמה הקרפדה הירוקה: ירידה באוכלוסייה או אזעקת שווא