רבקה סולומון

אמנית יהודיה בריטית

רבקה סולומוןאנגלית: Rebecca Solomon‏; 26 בספטמבר 183220 בנובמבר 1886) הייתה ציירת, מאיירת, חרטת וציירת חברתית יהודייה-בריטית. היא השנייה מבין שלושה ילדים שהפכו כולם לאמנים, במשפחה יהודית מכובדת.[1]

רבקה סולומון
Rebecca Solomon
לידה 26 בספטמבר 1832
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בנובמבר 1886 (בגיל 54)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1852–1869 (כ־17 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רבקה סולומון נולדה ב-26 בספטמבר 1832, הצעירה מבין שלוש הבנות, והיא הייתה אחת משמונה ילדים שנולדו למשפחת סוחרים יהודית בעלת נטייה אמנותית בבישופגייט במזרח לונדון. אביה היה מיכאל (מאייר) סולומון, אמה הייתה קתרין (קייט) לוי. סולומון הייתה האמנית הפחות מוכרת לעומת אחיה הציירים סיימון סולומון (1840–1905) ואברהם סולומון (1824–1862). [2] היו עוד חמישה ילדים במשפחה: אהרון, בטסי, אייזק, אלן וסילבסטר.

בתחילה לימד את רבקה אחיה הבכור אברהם והיא עבדה בסטודיו שלו כשוליה ומעתיקה. היא גם לקחה שיעורים בבית הספר לעיצוב בספיטפילד. סולומון הציגה באקדמיה המלכותית לאמנויות בין 1852 ל-1868, וגם בגלריה דאדלי ובגלריה הצרפתית של גמברט. [3]

סולומון עבדה בסטודיו של ג'ון אוורט מיליי, אחד ממייסדי האחווה הפרה-רפאליטית. היא גם עבדה עם האמן הפרה-רפאליטי מהגל השני, אדוארד ברן-ג'ונס.[4] סולומון לימדה את אחיה הצעיר, סיימון, הרבה ממה שלמדה ממיליי. [5] סולומון הייתה פעילה גם בתנועות רפורמות חברתיות ובשנת 1859 היא הצטרפה לקבוצה של שלושים ושמונה נשים אמניות שפנו לאקדמיה המלכותית לפתוח את בית הספר שלה לנשים, מה שהוביל לקבלת האישה הראשונה, לורה הרפורד לאקדמיה. בשנת 1860.

לאחר מותו של אחיה הבכור, אברהם ב-1862, היא דאגה למצוא עבודה מחוץ לסטודיו שלו. כתוצאה מכך, הרחיבה סולומון את פיתוח יצירות אמנות חדשות. המדיומים החדשים שלה כללו: איור וצבעי מים.

התערוכה האחרונה שלה הייתה ב-1874.

בשנת 1886, סולומון מתה בגיל 54, מפציעות שנגרמו לאחר שנדרסה על ידי מונית ברחוב יוסטון במרכז לונדון.

יצירתה עריכה

הסגנון האמנותי של רבקה היה אופייני לציור הפופולרי של המאה ה-19 באותה תקופה ונכלל בקטגוריה של ציור ז'אנר. היא השתמשה בדימויים הוויזואליים שלה כדי לבקר דעות קדומות אתניות, מגדריות ומעמדיות באנגליה הוויקטוריאנית. ציוריה של סולומון משקפים שילוב של עניין בתיאטרון ומחויבות לתודעה חברתית שלא קיימת בציורים של אמנים אחרים במאה התשע-עשרה. [6]

מבקרת אחת העירה על הגישה המוסרית ולעיתים ההומאנית באמנותה, שהייתה מרכיב נדיר בציור הוויקטוריאני. [7] עם זאת, הרקע היהודי של רבקה היה כנראה מכריע בפיתוח התודעה הביקורתית שלה לגבי השונות ודעות קדומות. במהלך עשר עד חמש עשרה השנים יצירות האמנות שלה הנציחו את מצוקתן של נשים ומיעוטים, ואת הדומיננטיות של האפליה המעמדית בחברה האנגלית. היא נחשבת בין הנשים הראשונות מרקע יהודי שעשו קריירה בולטת כציירת בבריטניה. [8]

בסוף שנות ה-50 עשתה סולומון מעבר מוצלח לציור הקלאסי וההיסטורי, הז'אנר המוערך ביותר של האמנות באקדמיות האמנות המרכזיות באותה תקופה. נאמנה לחזונה, היא המשיכה לכלול תמונות ששיקפו את היסודות ההיסטוריים של העוול החברתי של המאה התשע-עשרה.

״האומנת״ (1854), משווה את חייהן של שתי נשים בתוך בית ויקטוריאני. האחת היא אישה מבודדת ממעמד הפועלים והשנייה, נשואה ובעלת מעמד גבוה יותר. עבודה זו של סולומון מדגישה את הבדידות של האומנת.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא רבקה סולומון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Nunn, Pamela Gerrish (1999). Pre-Raphaelite Women Artists. Manchester: Thames and Hudson. pp. 118–119.
  2. ^ Figes, Lydia (22 September 2020). "Ten women artists of Jewish heritage represented in UK collections".
  3. ^ Gerrish-Nunn, P. 'Rebecca Solomon', in Geffrye Museum. Solomon, a Family of Painters: Abraham Solomon (1823–1862), Rebecca Solomon (1832–1886), Simeon Solomon (1840–1905) (London, 1985), 19–23.
  4. ^ Ferrari, Roberto C. "Rebecca Solomon, Pre-Raphaelite Sister." The Review of the Pre-Raphaelite Society, 12:2 (Summer 2004): 23–36
  5. ^ Harris, Elree I. (1997). A Gallery of Her Own: An Annotated Bibliography of Women in Victorian Painting. United Kingdom: Routledge. p. 110
  6. ^ Elree Harris & Shirley R. Scott. (2015). A Gallery of Her Own: an Annotated Bibliography of Women in Victorian Painting. Routledge.
  7. ^ Rebecca Solomon, Jewish Women's Archive (באנגלית)
  8. ^ Samantha Baskind & Larry Silver (2011). Jewish Art A Modern History. Reaktion Books