רטקו ינקוביץ'
רטקו ינקוביץ' (בסרבית: Ratko Janković; 29 באוגוסט 1914 - 19 בפברואר 1996) היה מהנדס רכבות יוגוסלבי, מחסידי אומות העולם, אשר פעל להצלת יהודים בשואה וקשר את גורלו עם מדינת ישראל.
 | |
| לידה |
29 באוגוסט 1914  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1996 (בגיל 81) |
| מדינה |
סרביה, יוגוסלביה |
| מקצוע |
railwayman |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (7 במרץ 1990) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | רטקו ינקוביץ' |
  | |
חייו עריכה
רטקו היה בן למשפחת סוחרים מהעיר סרייבו שעבד ברכבת והיה בעל תואר מהנדס בטיחות בעבודה. היה בקשר קרוב עם הקהילה היהודית של סרייבו. בשנת 1939 נשא רטקו לאישה את בתו של הרב אלקלעי, גרציאלה גורדנה אלקלעי והיו להם שתי בנות.
פעילות במהלך השואה להצלת יהודים עריכה
באפריל 1941 פלש צבא גרמניה ליוגוסלביה ובתחילת ספטמבר החל גירושם ההמוני של יהודי סרייבו למחנות ריכוז. עם תחילת הגירושים, העביר רטקו את הורי אשתו, אלברט וברטה אלקלעי, ואת אחיה איזידור אל ביתו, והזהיר את שכניו שלא יעזו להלשין עליהם. בסוף קיץ 1941, עם התגברות השילוחים, איזידור כבר לא יכול היה להמשיך להתגורר בביתו של רטקו, ולכן רטקו החליט להבריחו מסרייבו. הוא ניצל את מעמדו כפקיד בכיר ברכבת ואת קשריו האישיים כדי לצייד את איזידור בתעודת זהות קרואטית מזויפת ובכתובת של ידידיו בעיר מוסטאר, שהייתה תחת שליטה איטלקית.[1]
כאשר הורי אשתו נעצרו, ניסה רטקו להצילם על ידי התחזות לעובד ברכבת. רטקו עלה לקרון שבו ישבו והצליח לחלץ את חמותו ברטה שהעמידה פני אישה חולה מאוד. בדרך זו קיבל אישור ללוות אותה לרופא התחנה, שהיה חבר קרוב שלו. הרופא הודיע שמחלתה של ברטה דורשת את השגחתו וכך ניצלה. אלברט נשאר ברכבת, אך רטקו סיכם עם הכרטיסן, שהיה חברו, להורידו בתחנת מוסטאר, שם כבר היה בנו איזידור.[1]
רטקו דאג להצלתה של היהודיה הגר קאיון שמשפחתה גורשה. הוא סיפק לה מסמכים מזויפים המעידים על היותה מוסלמית, עלה איתה על הרכבת ודאג שתרד בשלום באזור הכיבוש האיטלקי, שם הצטרפה לפרטיזנים של טיטו. כך גם העביר ברכבת למוסטאר את זלטה בארטפלד, מורה יהודיה בבית ספר תיכון בסרייבו. בזמן הנסיעה ברכבת עלתה קבוצת צעירים לבושים במדי אוסטאשה, ואחד מהם זיהה אותה כמורתו לשעבר. רטקו מנע את הסגרתה על ידי מתן כסף וסיגריות לבחורים הצעירים. זלטה הגיעה למוסטאר ושרדה את השואה.[2] רטקו ביקש גם להציל את דודתה של זלטה, אך זאת סירבה כי בעלה כבר היה בגטו.[3]
לאחר המלחמה עריכה
עם תום המלחמה עלתה משפחת אלקלעי לישראל, רטקו ואשתו נשארו ביוגוסלביה, שם נולדו להם שני ילדים. רטקו עבד כמפקח בטיחות עד שפרש לגמלאות.[4]
בשנת 1991 עלו נכדיו של רטקו לישראל. שנה לאחר מכן, על רקע התפרקות יוגוסלביה ומלחמת בוסניה, עלו ארצה גם רטקו, אשתו גורדנה ובתם עם שני ילדיה. רטקו וגורדנה התגוררו ברמת גן. ב-19 בפברואר 1996 הלך רטקו ינקוביץ' לעולמו, בגיל 81. הוא הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול.[2]
הכרה והנצחה עריכה
ב-7 במרץ 1990 הכיר יד ושם ברטקו ינקוביץ' כחסיד אומות העולם. ביד ושם ניטע עץ לכבודו של רטקו, בגן חסידי אומות העולם בטקס שנערך ב-25 במאי 1990, ורטקו קיבל גם תעודה ומדליה. רטקו סיכן את חייו להצלת יהודים ממניעים הומניטריים, על בסיס אידאולוגי וללא קבלת תמורה.[1]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ליד ושם ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברו של רטקו ינקוביץ' בחלקת חסידי אומות העולם, בית העלמין קריית שאול, תל אביב.[4]
לקריאה נוספת עריכה
פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 111.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 רטקו ינקוביץ' | Ratko Jankovic, באתר yadvashem.org
- ^ 1 2 Janković Ratko, collections.yadvashem.org
- ^ עדותה של הניצולה זלטה ברטפלד ליד ושם, 3 בפברואר 1990, תיק 4624 M31, ארכיון יד ושם
- ^ 1 2 גרשון פינצ'בסקי, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בארץ ישראל, ירושלים, ישראל: יד ושם, 2023, עמ' 111
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רטקו ינקוביץ'".