ריצ'רד פארקס בונינגטון

ריצ'רד פארקס בונינגטוןאנגלית: Richard Parkes Bonington‏; 25 באוקטובר 180223 בספטמבר 1828) היה צייר נוף רומנטי אנגלי, שהיגר לצרפת בגיל 14 ויכול להיחשב גם כאמן צרפתי. לאחר מותו המוקדם מאוד, נחשב לאחד האמנים הבריטיים המשפיעים ביותר בזמנו. נופיו היו בעיקר של סצינות חוף, עם אופק נמוך ושמיים גדולים, המראים טיפול מבריק באור ובאווירה.

ריצ'רד פארקס בונינגטון
Richard Parkes Bonington by Margaret Sarah Carpenter (née Geddes).jpg
לידה 25 באוקטובר 1801
ארנולד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1828 (בגיל 26)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קנסאל גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 23 בספטמבר 1828 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אוריינטליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי François Louis Thomas Francia עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייו ועבודתועריכה

ריצ'רד פארקס בונינגטון נולד בעיירה ארנולד, ליד נוטינגהאם. אביו, הידוע גם בשם ריצ'רד, היה צייר ויוצר תחרה, ואמו הייתה מורה. בונינגטון למד ציור בצבעי מים מאביו והציג ציורים באקדמיה של ליברפול בגיל אחת עשרה.[1]

בשנת 1817 עברה משפחתו לקאלה שבצרפת, שם הקים אביו מפעל תחרה. באותה תקופה החל בונינגטון לקחת שיעורים מהצייר פרנסואה לואיס תומאס פרנסיה, שחזר מאנגליה, שם הושפע עמוקות מעבודתו של תומאס גירטין. הוא לימד אותו את טכניקת צבעי המים האנגלית.[2]

בשנת 1818 עברה משפחת בונינגטון לפריז כדי לפתוח חנות תחרה. שם הוא נפגש והתיידד עם אז'ן דלקרואה. הוא עבד זמן מה בהפקת עותקים של נופים הולנדיים ופלמיים במוזיאון הלובר. בשנת 1820 החל להשתתף באקול דה ביו-ארטס בפריז, שם למד אצל אנטואן-ז'אן, הברון גרוס.

בערך בתקופה זו בונינגטון התחיל לצאת לסיורי שרטוט בפרברי פריז ובסביבה הכפרית. ציוריו הראשונים הוצגו בסלון פריז בשנת 1822. הוא החל לעבוד גם בצבעי שמן ובליטוגרפיה. בשנת 1824 הוא זכה במדליית זהב בסלון פריז יחד עם ג'ון קונסטבל ואנתוני וונדייק קופלי פילדינג, ובילה את רוב השנה בציור נופי החוף בדנקרק.

בשנת 1825 פגש את דלקרואה בביקור אצל אלכסנדר-מארי קולין בלונדון. הם ציירו שם יחד, וחלקו סטודיו במשך כמה חודשים לאחר שובם לפריז. דלקרואה השפיע עליו לעבור לציור היסטורי. הוא גם פיתח טכניקה לערבב צבעי מים עם גואש ודבק, כדי להשיג אפקט קרוב לציור שמן. בשנת 1826 ביקר בצפון איטליה ושהה בוונציה במשך חודש.[3]

בסוף 1828 החמירה מחלת השחפת שלו והוריו שלחו אותו חזרה ללונדון לטיפול. הוא נפטר משחפת ב-23 בספטמבר אותה שנה בלונדון, בן 25. הוא נקבר בבית הקברות של קפלת סנט ג'יימס פנטונוויל. בשנת 1837 הועברו שרידיו לבית העלמין של קנסל גרין כדי להיקבר מחדש עם הוריו.

מוניטיןעריכה

אז'ן דלקרואה כתב על בונינגטון בשנת 1861:

"כשפגשתי אותו בפעם הראשונה גם אני הייתי צעיר מאוד ולמדתי בלובר בשנים 1816 או 1817... כבר בז'אנר הזה (של צבעי מים), שהיה חידוש אנגלי באותה תקופה, הייתה לו יכולת מדהימה... לדעתי אפשר למצוא אצל אמנים מודרניים אחרים איכויות ודיוק בעיבוד שהם עדיפים על אלה שבתמונותיו של בונינגטון, אך אף אחד באסכולה המודרנית הזאת, ואולי קודם לכן, לא הצליח ליצור את קלילות המגע המיוחד בצבעי מים, שהופכת את עבודותיו לסוג של יהלום מרהיב את העין, ללא תלות בנושא ובכל חיקוי."[4]

מעבר לצבעי המים שלו, בונינגטון היה ידוע ברישומיו בעפרון גרפיט, במיוחד בנופי העיר המורכבים שלו.

לבונינגטון היו מספר אמנים קרובים, כמו ג'יימס הולנד, ויליאם קאלו וג'ון סקרלט דייוויס באנגליה. בנוסף, היו הרבה עותקים וזיופים של יצירתו בתקופה שלאחר מותו.

פסל לכבודו הוקם מחוץ לבית הספר לאמנות בנוטינגהאם על ידי ווטסון פוטרגיל. תיאטרון ובית ספר יסודי בעיר הולדתו נקראים על שמו.

באוסף וואלאס ישנה קבוצה גדולה במיוחד של 35 מיצירותיו המייצגות את נופיו וציורי ההיסטוריה שלו.[5]

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Arnold" in Chambers's Encyclopædia. London: George Newnes, 1961, Vol. 1, p. 633.
  2. ^ Binyon, Laurence (1933). English Watercolours. London: A&C Black. pp 166-167
  3. ^ Ingamells, John, The Wallace Collection, Catalogue of Pictures, Vol I, British, German, Italian, Spanish, Wallace Collection, 1985 pp 19-20
  4. ^ Noon, Patrick: Richard Parkes Bonington "On the Pleasure of Painting", page 12. Yale University Press, 1991.
  5. ^ Works by Bonington in the Wallace Collection