רנה גריאו
רנה גריאו (צרפתית: René Gruau: 4 בפברואר 1909 - 31 במרץ 2004) [1] היה מאייר אופנה שהייתה לו השפעה מתמשכת על תעשיית האופנה. בגלל הכישורים והיצירתיות המיוחדים שלו, הוא תרם לשינוי בתעשיית האופנה כולה באמצעות הפצת איוריו שייצגו את העיצובים הפופולריים שכבר יצרו מעצבים בתעשייה. השפעתו ניכרת עוד בשנות האלפיים על דרך הצגת האופנה ופרסומה. גריאו הפך לאחד האמנים המוכרים והאהובים ביותר במהלך שנות ה -40 וה -50 שעבד עם פמינה, מארי קלייר, ומבחר מגזינים מפורסמים. יצירות האמנות של גריאו זוכות להוקרה ולשבחים בינלאומיים בכמה ממוזיאוני האמנות היוקרתיים ביותר בפריז ובאיטליה, כולל הלובר בפריז. [2]
 | |
| לידה |
4 בפברואר 1909 רימיני, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 2004 (בגיל 95) רומא, איטליה |
| שם לידה |
Renato Zavagli Ricciardelli delle Caminate |
| מקום קבורה |
Monumental Cemetery |
| תקופת הפעילות |
1900–1999 (כ־99 שנים) |
| תחום יצירה |
איור אופנה |
| חתימה |
 |
|
www | |
  | |
חיים אישיים עריכה
גריאו נולד בשם הרוזן רנטו דל קמינאטה ברימיני, באיטליה, ב -4 בפברואר 1909. הוא היה בנו של רוזן איטלקי אך במקום ללכת בעקבות אביו ולאמץ קריירה צבאית, תשוקתו והנטייה שלו לאמנות הובילו אותו לכיוון האמנויות.[3] כשאמו של רנה, מריה גריאו, אריסטוקרטית צרפתייה, ואביו נפרדו כשהיה בן שלוש, הוא עבר איתה לפריז. לאחר מכן קיבל גריאו את שם המשפחה של אמו, שהוא השם שבו הוא התפרסם, בניגוד לשם המשפחה של אביו ולקשר האצילי שלו.
בגיל ארבע עשרה החל גריאו לתמוך באמו על ידי מכירת רישומים לכתב העת האופנתי "מילאנו לידל" .[4] הוא קיבל השראה ליצור ולהמחיש אופנה על ידי יחסיו הקרובים עם אמו האלגנטית. [5] הוא הפגין כישרון ציור לאורך חלק ניכר מחייו ועבד כמאייר במגזיני אופנה כמו פמינה, מארי קלייר ווג בפריז בשנות העשרה ובתחילת שנות העשרים לחייו. גריאו התקשה למצוא עבודה במהלך מלחמת העולם השנייה ובסופו של דבר מצא מעט עבודה עבור מעצבים קטנים או לא מבוססים כמו כריסטיאן דיור לפני שהפך לפופולרי בתקופה זו. הוא פעל ככל יכולתו ותרם להסתרת פליטים יהודים.
קריירה עריכה
כישרונו האמנותי של גריאו באיור אופנה זיכה אותו בפרסום בגיל 14 ועד שהגיע לגיל 18 הוא התפרסם בארצות הברית, איטליה וצרפת. במהלך חייו עבד גריאו במגזינים רבים ביניהם אל, ווג, הארפר'ס בזאר, פלייר, מאדאם פיגארו. גריאו נשכר על ידי מעצבים גדולים כמו פייר בלמיין, כריסטיאן דיור, ז'אק פאת', אלזה שיאפרלי, אליזבת ארדן ואחרים. הוא נתן חיים לבגדי המעצבים והרחיב את הפופולריות שלהם בעזרת האיורים הכובשים שלו.
גריאו, שכרזותיו הושפעו לעיתים קרובות מרישומים יפניים קלאסיים ומרישומי חיי הלילה של טולוז-לאוטרק, היה אולי ידוע בעיקר בזכות יצירת הפרסום של הבושם של מיס דיור והשפתון של רוז' בייזר. לדברי אלן ריידינג מהניו יורק טיימס, "בכל מה שעשה, הוא עורר את הזוהר והסגנון של עולם האופנה".
תפקידו הראשון של גריאו כמנהל אמנותי בפרסום היה בשנת 1947 עם כריסטיאן דיור. השניים יצרו יחד את "המראה החדש" של אותה תקופה, בחלקו תוצאה של העיצובים של דיור, וחלקו תוצאה של הפרשנות המשולבת של גריאו ושדרוג האיור הגרפי בסגנון ישן. [6] גריאו היה בידידות רבה עם דיור שתרמה לשיתוף הפעולה המוצלח שלהם ולהגדלה נוספת של פרסומת האופנה.
גריאו עבר לארצות הברית בשנת 1948 כדי לעבוד במגזינים ווג והרפר בז'אר. הוא נשאר שם במשך שנתיים, ולאחר מכן יצא לעבוד כמאייר היחיד של המגזין פלייר. היו לו מספר תערוכות במוזיאון התלבושות בפריז בשנת 1989 ובמוזיאון דה לה פובליסיטי בשנת 1999. המוזאון בעיר הולדתו של גריאו, רימיני, איטליה, מחזיק אוסף קבוע שלו. יצירותיו של גריאו נמצאות באוספים הקבועים של מוסדות אמנות רבים, כולל הלובר בפריז.
מסעות הפרסום שלו עבור מולן רוז' ולידו דה פריז השתמשו באסתטיקה נוסטלגית, שהעצימה את הציור המסורתי של אמנות טולוז-לאוטרק, בונאר והאמנים הפריזאים שלפני המאה העשרים .[3] הוא המשיך לעבוד בפרסום בעיצוב כרזות קולנוע. המפורסמת ביותר הייתה של "לה דולצ'ה ויטה" של פליני בשנת 1959 ועבד על קמפיינים כמו שעוני דיור, אייר פראנס, מרטיני ואומגה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רנה גריאו
הערות שוליים עריכה
- ^ "René Gruau"
- ^ renegruau.com, www.renegruau.com
- ^ 1 2 Riding, Alan (2004-04-10). "René Gruau, 95; Drew Elegant Fashion Ads". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-10-01.
- ^ Amy Fine Collins, The Hand of Fashion | Vanity Fair | December 2004, Vanity Fair | The Complete Archive (באנגלית אמריקאית)
- ^ Rene Gruau: Bridging Classic Poster Design & Modern Advertising, The Ross Art Group (באנגלית)
- ^ Obituary: René Gruau, the Guardian, 2004-04-15 (באנגלית)