רעיה מורג

רעיה מורג (נולדה ב-15 בדצמבר 1954) היא פרופסורית מן המניין, מרצה וחוקרת קולנוע ותרבות ויזואלית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. הייתה ראש מכון סמארט לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים (2013–2019). מורג כתבה עשרות מאמרים בכתבי עת מובילים בתחומם בעולם ופרסמה מספר ספרים.

פרופ' רעיה מורג

מחקריה עוסקים ביחסים בין קולנוע לבין טראומה ואתיקה בהקשרים של מלחמה, טרור וטבח-עם. היא מייסדת פרדיגמת טראומת הכובש וממכונני השיח המחקרי החדש בלימודי טראומה הממצב במרכז את דמות הכובש/המרצח.

קורות חיים

מורג נולדה וגדלה בירושלים. היא בוגרת האוניברסיטה העברית לתואר ראשון (בהצטיינות), לתואר שני (בהצטיינות יתרה) ולתואר שלישי. את עבודת הדוקטור שלה בנושא "הגבר המובס. דגמים של זהות בקולנוע הפוסט-טראומטי: פרספקטיבה פמיניסטית" סיימה בשנת 2001. לימדה גם בבית הספר "סם שפיגל" בירושלים.

היא זוכת מענקי המחקר של הקרן הישראלית למדע לשנים 2013–2017 ו-2018-2022; וזוכת פרס הרקטור באוניברסיטה העברית לשנת 2014 על מצוינות במחקר ובהוראה ותרומה לחיים האקדמיים.

בשנים 2006–2014 מורג שימשה כחברה בוועדה האמנותית בקרן רבינוביץ' לאמנויות, "פרויקט קולנוע." במסגרת תפקידה, הייתה אחראית על בחירת הסרטים שיזכו במימון הקרן, ועל ליווי הבמאים משלב פיתוח התסריט ועד יציאת הסרט לאקרנים.

משנת 2008, מורג כותבת טור קולנוע במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ".

בשנת 2023 זכתה מורג בפרס המיזם לקולנוע ולטלוויזיה ירושלים, על מחקריה הייחודיים העוסקים בקולנוע ישראלי ובקולנוע בינלאומי ועל היותה קול מרכזי, חלוצי ועיקש, באקדמיה ובתרבות, בכינון השיח הקולנועי העכשווי.

מחקריה

מחקריה של מורג עוסקים ביחסים בין קולנוע לבין טראומה, אתיקה, גבריות ונשיות בהקשרים של מלחמה, טרור וטבח-עם; בקולנוע הדוקומנטרי; בקולנוע המערב גרמני החדש; בקולנוע האמריקאי על מלחמת וייטנאם; בקולנוע הפוסט-טראומטי הישראלי והפלסטיני בתקופת האינתיפאדה; בקולנוע הקמבודי לאחר הג'נוסייד; ובביקורת פמיניסטית-קורפוריאלית של הקולנוע העולמי.

קולנוע פוסט-טראומתי

מהו קולנוע פוסט-טראומטי? כיצד כותב הקולנוע את ההיסטוריה מנקודת המבט של המנוצחים? מחקרה של מורג הוא מחקר ראשון מסוגו אשר עוסק בקולנוע ובטראומה של תבוסה במלחמה. על מנת לעמוד על הקשרים המורכבים בין קולנוע לטראומה, מורג מנתחת את תגובת הקולנוע המערב גרמני החדש לטראומת התבוסה במלחמת העולם השנייה ואת תגובת הקולנוע האמריקאי לטראומת התבוסה במלחמת וייטנאם. בלב הדיון מתוארים האופנים אשר לפיהם הקולנוע הפוסט-טראומטי מתווך בשתי החברות הנדונות תהליכים חברתיים של הדחקה, השכחה, פריצה לאחר תקופת חביון והכרה בוודאות התבוסה. באמצעות חקירה וניתוח של ייצוגי הגוף, הגופניות, והמיניות עולה בשני הקורפוסים דיוקנו של הגבר המובס. בשני הקורפוסים ניתוח הגבריות הוא בעל משמעות פוליטית מרחיקת לכת בשל הקשר ההדוק בין ייצוג גבריות והטרו-נורמטיביות לבין ביטוי ערכים לאומיים וגזעיים. בשני הקורפוסים עולֶה מעשה יצירה אשר מפרק את עולם הערכים שהוביל למלחמה ומציג עולם ערכים תחליפי מובחן. בניגוד למחקר הרווח, מורג טוענת שתהליכי פירוק הגבריות והצגתה כמעוותת, רדופה ובזויה מוכיחים את נוכחותו של ממד מוסרי בשתי התרבויות הנדונות.

טראומת הכובש

מאה עשרים ואחת שנה לאחר שפרויד תיאר לראשונה את טראומת הקורבן, מורג מציגה פרדיגמה תאורטית חדשה לדיון במלחמות בעידן הנוכחי – טראומת הכובש. ההבחנה בין טראומת הקורבן, שהיא טראומה פסיכולוגית, לבין טראומת הכובש, שהיא טראומה אתית, מוליכה לניתוח מקיף של גל הסרטים החדש שהולידה האינתיפאדה השנייה. הקולנוע התיעודי הישראלי שנוצר בתקופה זו הוא קולנוע נועז, חתרני, שתובע מקהלו לשבור את קשר השתיקה וההכחשה של עוולות הכיבוש. קולנוע זה ייחודי בכך שהוא שופך אור לא רק על הטרגדיה של הפלסטינים תחת הכיבוש אלא גם על זו של החיילים והחיילות הישראלים הנוטלים חלק בעימות שבו הפרת זכויות אדם של אוכלוסייה אזרחית גורמת להם ל"הלם קרב מוסרי", לטראומה אתית, ללא מרפא. מורג מראה כיצד הייצוג הקולנועי של טראומת הכובש כטראומה אתית משמעו תביעה לאחריות ולהכרה בעוול שנעשה לאחר הפלסטיני – תביעה המופנית הן אל החיילים והן אל החברה ששלחה אותם בשמה לפעולות שיטור בשטחים. בתביעתו לכינון הכרה זו, הקולנוע התיעודי מפרק את עמדת הקורבנות השכיחה בשיח הציבורי הישראלי הפוסט-שואתי, תוך כדי כך שהוא משרטט את המעבר מעידן העד הפוסט-טראומטי לעידן הכובש-מעוול הפוסט-טראומטי. היצירות התיעודיות מראות לנו שעלינו להתגבר על עמדת הקורבנות ולהכיר בעצמנו כמעוולים כדי שנוכל לממש את המחויבות המוסרית העמוקה שלנו ביחס לאחר האתני כמו גם ביחס לעצמנו.

הקולנוע ישראלי והפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה

מורג מגדירה ומנתחת את הזרמים המרכזיים שנוצרו בקולנוע הישראלי והפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה ולאחריה: סרטי קרבן הטרור, סרטי כיבוש, סרטי טראומת הכובש, הגל האנטי-דתי החדש, סרטי דור שני ושלישי לשואה, סרטי ״מחאת הילדים״ ((Children Resistance Films, וסרטי ״קשר דם״ (.(‘Blood Relations’ Films

הקולנוע של רבי-המרצחים

הקולנוע הדוקומנטרי הקמבודי במפנה המאה מכונן שלב חדש בייצוג הקולנועי של ג'נוסייד. קולנוע זה צומח מתוך הריק שנוצר לאחר שהקומוניסטים הקמבודים (החמר רוג') רצחו בשנים 1975–1979 את רוב אנשי תעשיית הקולנוע, השמידו את סרטיהם והרסו את בתי הקולנוע. בעוד הקולנוע העולמי, שתיעד את השואה ומקרים אחרים של טבח-עם, התמקד בעדותם של השורדים ובייצוג הקורבנות, הקולנוע הדוקומנטרי הקמבודי ייחודי בהצגת עימות ישיר בין השורד בן הדור הראשון לבין המרצח. מורג טוענת כי הסרטים ייחודיים גם בקעקוע מסורת הפיוס והסליחה הנתפסת כדרך המלך לצדק מעברי ולשיקום חברתי לאחר זוועות העבר. באמצעות כינון כלים אפיסטמיים חדשים, הקולנוע הקמבודי הדוקומנטרי משרטט את המעבר החברתי-תרבותי-פסיכולוגי מעידן העד/ות (Witnessing Era) למה שמורג מכנה 'עידן המרצחים' (Perpetrator Era).

ג'נדרסייד, נישואים כפויים ואונס: המקרה של קמבודיה

למרות ההתעלמות הגורפת של המערב ושל המחקר הפמיניסטי במשך עשרות שנים מהג'נדרסייד (gendercide) הקמבודי בזמן שלטון האימים של החמר רוג', שרצח רבע מבני העם הקמבודי, הדוקו-אקטיביזם שנעשה על ידי במאיות הוא פורץ דרך. הקולנוע הנשי מסייע למאות אלפי הנשים שהיו קרבנות של נישואים כפויים ואונס להפוך לעדות במשפט הבינלאומי, המתנהל בקמבודיה מאז 2006 נגד רבי-המרצחים של החמר רוג', ומתעד את התהליך.

ספרים ומאמרים

ספרים

• מורג רעיה (2022) סרטים עולמיים: מחשבות על קולנוע בלתי נראה, רסלינג, תל אביב.
• מורג, רעיה (2011) הגבר המובס: קולנוע, טראומה, מלחמה. מכון קבנר, ירושלים ורסלינג, תל אביב.
• מורג, רעיה (2017) טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה. תרגום: מריאנה בר. רסלינג, תל אביב.
• Morag, Raya (2009) Defeated Masculinity: Post-Traumatic Cinema in the Aftermath of War (Brussels, Peter Lang).
• Morag, Raya (2013) Waltzing with Bashir: Perpetrator Trauma and Cinema (London & New York: I.B. Tauris).
• Morag, Raya (2020) Perpetrator Cinema: Confronting Genocide in Cambodian Documentary (New York: Columbia University Press).
• Morag is a Guest Editor for Studies in Documentary Film’s special issue on Israeli Documentary Cinema (Volume 6, Issue 3, April 2012).

מאמרים

• מורג רעיה (2008) קול, דימוי וזיכרון הטרור: הקולנוע הישראלי העלילתי בתקופת האינתיפאדה השנייה ישראל 14: 71-88.
• מורג, רעיה (2011) "המיניות והכיבוש: הקולנוע הפוסט טראומטי הפלסטיני והישראלי בתקופת האינתיפאדה השנייה", תיאוריה וביקורת 38-39: 211-234.
• Morag, Raya. 2012. “Editorial: Radical Contextuality: Major Trends in Israeli Documentary Second Intifada Cinema.” Studies in Documentary Film 6 (3 April): 253 - 272.
• Morag, Raya. 2012. “Perpetrator Trauma and Current Israeli Documentary Cinema.” Camera Obscura 80 (27.2): 93 - 133.
• מורג, רעיה (2013) "בְּזוּת ואתיקה של אחרוּת: הקולנוע התיעודי הישראלי והקולנוע הפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה" מכאן י"ג: 5-30.
• Morag, Raya. 2013. “'Roadblock' Films, 'Children's Resistance' Films and 'Blood Relations' Films: Israeli and Palestinian Documentary Post-Intifada II.” In The Documentary Film Book, London: BFI, p. 237-246.
• Morag, Raya. 2013. “Queering Terror: Trauma, Race, and Nationalism in Palestinian and Israeli Gay Cinema during the Second Intifada.” In Deeper Than Oblivion: Trauma and Memory in Israeli Cinema, Bloomsbury Academic p. 167 - 198.
• Morag, Raya. 2014. “The Trauma of the Female Perpetrator and New War Cinema”. In: The Horrors of Trauma in Film: Violence, Void, Visualization, ed. Michael Elm, Kobi Kabalek, and Julia B. Köhne. Cambridge: Scholars Publishing, p. 293-313.
• Morag, Raya. 2015. “The New Religious Wave in Israeli Documentary Cinema: Negotiating Jewish Fundamentalism during the Second Intifada”. In A Companion to Contemporary Documentary Film, ed. Alexandra Juhasz and Alisa Lebow. New York: Wiley Blackwell: p. 366-383.
• Morag, Raya. 2016. “Israeli Film”. In Oxford Bibliographies in Jewish Studies, ed. Naomi Seidman. New York: Oxford University Press.
• מורג רעיה (2018) "טראומת הכובש, המלחמה 'החדשה' והקולנוע הישראלי" בתוך: מגדר בבסיס נשים וגברים בשירות הצבאי בעריכת עדנה לומסקי-פדר ואורנה ששון-לוי, מכון ון-ליר ירושלים והקיבוץ המאוחד: 319-345.
• Morag, Raya. 2018. “Blood Relations and Nonconsensual Ethics: Israeli Intifada Documentaries.” Post Script 36.2-3: 75-85.

לקריאה נוספת

• ויניצקי-סרוסי, ורד (2018). על טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה. מגמות נ"ג 2: 300-303.

קישורים חיצוניים

• דף הבית של רעיה מורג, כולל קישורים למאמריה.
• מורג, רעיה ודובדבני, שמואל (עורכים) (2016). ספר הקולנוע הישראלי. (ספר אלקטרוני).
• מורג רעיה, אחווה של סוררות, ארץ אחרת, 20 בינואר 2010

מבחר הרצאות מצולמות

• 2012, הגל הדתי החדש בקולנוע הישראלי העכשווי
• 2012, לרקוד עם באשיר - ואלס המוות והקולנוע הישראלי
• 2012, הקורס: מבוא לאסתטיקה של הקולנוע
• 2013, העברת זיכרון ובדיון, הגוף הזוכר: הקולנוע המערב גרמני החדש כמעשה אנטי-נאצי
• 2017, ראיון בתוכנית ״לונדון וקירשנבאום״, ערוץ 10, על ספרה טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה.
• 2019, הרצאה מבואית על סרטי מלחמה בקולנוע הישראלי, במסגרת הסמסטר על "מלחמה ושלום" של האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל.
• 2019, ראיון בתוכנית "העולם היום" ב"כאן "11(הקישור אינו פעיל) "קצין ובוגד", סרטו החדש של רומן פולנסקי על פרשת דרייפוס עלה בארץ בסופ"ש. מתוך הסרט "קצין ומרגל".

כתבות נבחרות שהתפרסמו ב"הארץ תרבות וספרות"

• רעיה מורג, "קצין ומרגל" של רומן פולנסקי: מה אכפת לך מיהודי אחד שתקוע על אי?, באתר הארץ, 14 בינואר 2020
• רעיה מורג, קולנוע | סובייקט ללא סובייקטיביות, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2019
• רעיה מורג, חזרה היידיש הביתה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
• רעיה מורג, בעולם שהלבָניוּת מתנה בו את כל המתרחש, באתר הארץ, 3 במאי 2017
• רעיה מורג, הפרסונה של רונית אלקבץ, באתר הארץ, 25 באפריל 2016
• רעיה מורג, המבט של הקולנוע האירופי העכשווי על השואה, באתר הארץ, 16 באפריל 2015
• רעיה מורג, המציאות הבלתי אפשרית של המשת"פ, באתר הארץ, 2 בפברואר 2014
• רעיה מורג, כשהגוף הנשי הוא כלי בשירותם של אחרים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2013
• רעיה מורג, הכלוב מייצג את האדם, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
• רעיה מורג, מהרומנטי לטרגי, בן רגע, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2011
• רעיה מורג, הניקיון של הרוע, באתר הארץ, 16 באפריל 2010
• רעיה מורג, האפור הרבה יותר דומיננטי מהירוק, באתר הארץ, 16 בינואר 2009
• רעיה מורג, אימה וחמלה, על "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", באתר הארץ, 13 בפברואר 2008