שוויון הזדמנויות

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נקודת מבט נייטרלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שוויון הזדמנויות הוא עיקרון הקובע כי כל אדם זכאי להזדמנות שווה למימוש עצמי וכלכלי, ללא תלות ברקע האישי שלו. המושג מתייחס למשמעות המהותית ולהעדפה מתקנת[1]. על פי הגישה המהותית מותר להתחשב בשוני הקיים בין בני אדם, אך רק אם השוני שקיים ביניהם קשור לנושא שעליו מדברים. למעשה, כדי להגיע לשוויון בין הקבוצות השונות צריך לעיתים להתייחס באופן שונה לקבוצות הנמצאות במעמד נמוך יותר או קבוצות שסבלו מהעדר הזדמנויות ולהכיר בהבדלים המחייבים להכיר בשונותם[2].

העדפה מתקנתעריכה

  ערך מורחב – העדפה מתקנת

העדפה מתקנת ככלי של המדינה להשגת שוויון הזדמנויות. לכל בני האדם מגיעה הזדמנות שווה להשיג את מטרותיהם ולהשתלב בחברה. לכן צריך להתייחס באופן מתקן לאנשים אשר תנאים היסטוריים, חברתיים, גאוגרפיים פגעו בהזדמנויות שלהם לאלה שהתנאים הללו אפשרו להם להשיג חיים מלאים.

"העדפה מתקנת" היא דרך על בסיס חוקי ליצירת שוויון בין הקבוצות השונות[3] בקבלה לעבודה (למשל במשרות ציבוריות), בלימודים. דוגמאות לאוכלוסיות שזכו להעדפה מתקנת בעולם הן נשים, אפרו-אמריקאים בארצות הברית, מיעוטים אתניים ודתיים ואנשים עם מוגבלויות[2].

חינוך ככלי ליצירת שוויון הזדמנויותעריכה

מערכת החינוך הציבורית בישראל שואפת לייצר שוויון הזדמנויות בין התלמידים ולפתח את היכולות המקצועיות והאינטלקטואליות שלהם כדי לאפשר להן להשתלב בחברה ובעולם העבודה על בסיס יכולותיהם והרצון שלהם להמשיך ולפתח אותן. גישה זו לחינוך נקראת שוויון זכויות אינסטרומנטלי[4]. אולם בישראל, כמו במדינות מערביות רבות, מערכת החינוך הפורמלי מתקשה להיות מנוף ליצירת שוויון הזדמנויות בין תלמידיה[5]. על אף שחוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שם לעצמו את שוויון ההזדמנויות כאחת המטרות: "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח לפי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו"[6].

דוגמאות של שוויון הזדמנויותעריכה

שוויון בין המיניםעריכה

  ערך מורחב – אפליית נשים
  ערך מורחב – אפליית גברים

שוויון בין המינים משמעותו שנשים וגברים זכאים לאותם זכויות יסוד. לעיתים קרובות, הנפגעות מאי-שוויון הן הנשים. כיום יש בישראל מגמה להשוות את מעמדן לזה של הגברים. מגמה זו מתבטאת בחוקים האוסרים על הפליה ומחייבים גישה שוויונית לנשים.

על פי עקרון זה, אין להפלות לרעה אישה לעומת גבר בשל מינה, וכמו כן, אסור להפלות לרעה גבר לעומת אישה בשל מינו, אסור להפלות בשל המצב המשפחתי כרווק או רווקה ה, כאישה נשואה, גבר נשוי או כאם או אב לילדים. הפליה כזו אסורה על כל רשות ציבורית וגם על מעבידים פרטיים. כמו כן, אישה וגבר נחשבים שווים בכל זכויותיהם.

בישראל, נשים זכאיות לייצוג הולם במוסדות ממשלתיים כולל חברות ממשלתיות. כאשר אישה מתחרה מול גבר על תפקיד או משרה, שבהם ייצוגן של נשים נמוך מזה של גברים, וכישורי השניים דומים, יש להעדיף אותה. כללים אלו נכונים לגבי דירקטוריונים של חברות ממשלתיות ותאגידים ציבוריים ומשרות בשירות המדינה[3].

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלותעריכה

  ערך מורחב – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

בחודש מרץ 1998 התקבל בכנסת חוק שוויון זכיות לאנשים עם מוגבלות, אשר מחזק את העיקרון של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואוסר להפלות אותם. הנוסח שהתקבל בכנסת הוא חלקי ואינו כולל, בינתיים, את כל תחומי החיים. לדוגמה, זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לגור בקהילה, לנגישות לשירות ציבורי, לפעילות תרבות ופנאי, ועוד[3]

שוויון הזדמנויות - יהודים וערביםעריכה

בישראל, אזרחי המדינה הערבים זכאים, ככל אזרח, למלוא הזכויות, לרבות הזכות לבחור להיבחר לכל מוסד ותפקיד במדינה. אזרחי המדינה הערבים זכאים לשוויון מלא בכל תחומי החיים, לרבות בהקצאת משאבים ממשלתיים, בחינוך, בתעסוקה ובשירותי רווחה. מוסדות המדינה חייבים להבטיח ייצוג הולם למיעוט הערבי בקרב העובדים ובקרב מקבלי ההחלטות. המיעוט הערבי בישראל זכאי לשמור על זהותו הלאומית והתרבותית, לעצבה ולפתחה באופן חופשי וכראות עיניו, ולהנחיל את המורשת התרבותית לדור הצעיר. בהקשר זה יודגש כי הלשון הערבית היא שפה בעלת מעמד מיוחד בישראל. אזרחים דוברי השפה הערבית זכאים לקבל מידע בשפתם בפרסומים רשמיים, בשלטים ועוד, מותר להתבטא בערבית באירועים ובמוסדות רשמיים של המדינה. בנוסף, החינוך הוא כלי מרכזי להנחלת ערכים וזהות לאומית-תרבותית לדור הצעיר. תוכני החינוך ודגשיו צריכים לבטא את המורשת התרבותית ואת רצונן של המיעוט הערבי. כמו כן, רשויות השידור חייבות לשדר תוכניות בשפה הערבית, שיש בהן כדי לענות לצורכי האוכלוסייה הערבית ולשקף את מציאות חייה ומגוון הדעות בקרבה, ולסיום, המיעוט הערבי זכאי לתמיכת הרשויות, בין היתר בהקמתם והפעלה של מוסדות תרבות כגון מוזיאונים, תיאטרון וספריות ציבוריות[3].


איסורי אפליהעריכה

כיום קיימים במדינות שונות איסורי אפליה בתעסוקה, במתן שירותים ציבוריים, שאוסרים על אפליה בין בני האדם  על פי גיל, דת, לאום, ארץ מוצא, גזע, מין, מצב משפחתי, נטייה מינית, דעה, השתייכות מפלגתית, או מוגבלות גופנית[3].        

קישורים חיצונייםעריכה

 הערות שולייםעריכה

  1. ^ "אין שוויון הזדמנויות בישראל". TheMarker (בעברית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2017. 
  2. ^ 1 2 אתר עבודה ערבית, http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=2a1269ce-66f0-4a98-a290-98188a4ab66c&lang=HEB
  3. ^ 1 2 3 4 5 האגודה לזכויות האזרח בישראל, המדריך לאזרח: מדריך לזכויות ולחובות של האדם והאזרח בישראל, סיכוי, 1997
  4. ^ יוסי יונהמן, שוויון הזדמנויות: הזדמנות למה?, הסתדרות המורים
  5. ^ נורית דוברין, שוויון הזדמנויות בהשכלה חסמים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אגף המדען הראשי
  6. ^ אתי וייסבלאי, נתונים של שוויון הזדמנויות בחינוך מגיל הגן ועד לאוניברסיטה, הכנסת, מרכז המידע והמחקר