שולינקה – ילדה קטנה של אמא
"שולינקה – ילדה קטנה של אמא" הוא הספר הראשון בסדרת הספרים "שולינקה", אשר נכתב על ידי הסופרת מנוחה בקרמן. תחילה פורסם הסיפור בהמשכים במוסף "בית נאמן" של יתד נאמן, אך סופו של הסיפור לא פורסם שם.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מנוחה בקרמן |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | בקרמן |
| תאריך הוצאה | ה'תשס"ו, 2006 |
| מספר עמודים | 472 |
| סדרה | |
| הספר הבא | שולינקה – ילדה גדולה של אבא |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002595259 |
הספר יצא לאור בשנת 2006 בהוצאת 'בקרמן'.
עלילה עריכה
גלוריה סטיבנסון היא אם חד-הורית חולת סרטן. בביקור אצל רופא היא לומדת שנותרו לה שישה חודשים לחיות. כיוון שהיא בודדה בישראל היא חוששת מה יהיה לביתה בת השלוש וחצי, שולינקה. היא מבינה שלאחר מותה תעבור ביתה לידי מישהו אחר, ולפיכך היא מחליטה למצוא בעצמה את המשפחה המתאימה.
לאחר שהיא מכינה לעצמה את רשימת הדברים שעליה לטפל בהם לפני שמצבה מתדרדר היא פונה לסניף הבנק שלה ומבקשת לדבר עם המנהל, מר וילהלם, יקה ובעל אופי מאופק, כדי שייעץ לה מה לעשות עם המשכנתא ועם הבת שלה, אף על פי שהיא לא מכירה אותו. מר וילהלם מציע לה שהיא תתקשר אליו מאוחר יותר, ולאחר מכן מזמן אותו לפגישה בבית שלו שם סיכמו את פרטי המשכנתא ותוכנית החיסכון לביתה.
גלוריה חשבה על דרך לשמר את דמותה אצל ביתה: היא קנתה עשרות קלטות בהם דיברה לילדתה, ומסרה אותם לידי משפחת וילהלם שתפקידם יהיה למסור לביתה בכל יום הולדת או מצבים אחרים בחייה קלטת מתאימה. עם זאת, פרסמה בעיתונות החרדית מודעה בה חיפשה משפחה החפצה לגדל ילדה באומנה. לאחר שסיננה משפחות רבות. מי שלבסוף אימץ את הילדה היו אסתר וחנוך בודנר, להם בת אחת בת שנה וחצי, ריקי, הגרים ברמות פולין, שכונה חרדית בירושלים.
באחד הימים בשעה ששתי הבנות ישנו עלתה השמיכה של שולינקה באש. חנוך שהגיע ברגע האחרון חילץ את שולינקה שהפיג'מה שלה עלתה בלהבות, ומיד אחריה את ריקי. אף על פי שהיה נראה לו שהאש לא אחזה כלל בריקי התברר שהיא קיבלה כווייה בפנים. אסתר, שריקי הייתה ביתה הביולוגית היחידה נתקפה רגשות אשמה על הכווייה של ביתה משום שנראה היה לה שהדאגה המופרזת לשולמית שהייתה בת דומיננטית יותר באה על חשבון ביתה, ריקי. הדבר גרם בהמשך למתח מסוים ביניהן.
בקלטת של גיל 12 הודיעה לה אמא שלכשתהיה בת 16 היא תגלה לה משהו משמעותי מאוד לחייה. למרות ניסיונותיה לשכנע את מר וילהלם שירמוז לה במה מדובר, הוא מילא את פיו מים. לאחר 4 שנים, ביום הולדתה ה-16 קיבלה שולינקה סוף סוף את הקלטת.
בקלטת סיפרה לה אמא את קורות חייה: אביה היה מדען בנאס"א, ואימה הייתה אמנית. שניהם התגוררו בארצות הברית. לאחר לידתה יצאה המשפחה לטיול באירופה. כשהגיעו לפריז הודיעה אמה שהיא רוצה להישאר לגור בה. בעת שלמדה בסורבון נהרגו הוריה בתאונת מטוס, והיא נשארה לבדה. לאחר שנה היא פגשה את בעלה לעתיד, אביה של שולינקה, סטודנט לרפואה שהיה מבוגר ממנה ב-5 שנים העונה לשם קלאוד. לאחר שהם יצאו תקופה הגיעה גלוריה לביקור בבית הוריו של קלאוד. במהלך השיחה התברר שקלאוד אינו יהודי וכי אביו מסרב בתוקף לכך שיינשא ליהודיה ואף הציב בפניו אולטימטום שנישואים לגלוריה יגררו התנכרות מבני המשפחה ונישול מהירושה. קלאוד בחר להינשא לגלוריה ועבר להתגורר במעונות הסטודנטים. הזוג נישא בטקס רפורמי, ולאחר שנתיים נולדה שולינקה.
באחד הימים נפלה שולינקה וכשהגיע לבית חולים התברר שיש לה גידול במוח שאם לא ינותח בתוך כמה ימים עלול לעוור אותה. הזוג עמדו בפני שוקת שבורה, משום שהן גלוריה והן שולינקה לא היו מבוטחים בביטוח רפואי, מה שאומר שלא הייתה להם אפשרות לשלם את ההוצאות. קלאוד הולך עם שולינקה לאביו לבקש כסף עבור הניתוח, אך הוא מסורב. קלאוד, על כן, לווה את הכספים מאדם מפוקפק בשם אנטוניו. לאחר שלא החזירו את החוב הודיע לו אנטוניו שהוא מוכן לוותר לו על שטר החוב בתנאי שיצטרף לפריצה מתוכננת לבנק המרכזי של פריז. משימתו של קלאוד הייתה להסתובב בסביבה ולהזהיר מפני נוכחות משטרתית. במהלך הפריצה הגיעה המשטרה. כל הפורצים הצליחו לברוח, להוציא את קלאוד. קלאוד נכלא בבית הכלא ונגזרו עליו 25 שנות מאסר, לאחר שאביו סירב להתערב לטובתו, וביקש מגלוריה שתברח מצרפת עם שולינקה כדי שאנטוניו לא ירע להם. גלוריה ושולינקה הגיעו לישראל, שם חזרה גלוריה בתשובה ולמדה עברית.
בסוף הקלטת הודיעה לה גלוריה שהיא תטוס לצרפת, לפגוש את אביה.