שטפן הגדול
שְׁטֶפׇן "השלישי" ממולדובה,ידוע בעיקר כ"שטפן הגדול" (Ştefan cel Mare) וכ"שטפן הגדול והקדוש" (Ştefan cel Mare şi Sfânt, לאחר שעבר קנוניזציה); 1438 או 1439, בבּוֹרְזֶשְט – 2 ביולי 1504, בסוצ'אבה) היה שליט (ברומנית: domn או voievod) מולדובה מ-1457 עד 1504. במהלך תקופת שלטונו הפך את מולדובה למדינה עצמאית יחסית ובעלת השפעה, בתקופה בה היו להונגרים, לפולנים ולאימפריה העות'מאנית שאיפות התפשטות באזור. אחרי עימותים צבאיים עם העות'מאנים הגיע איתם לפשרה. מכל שליטי הנסיכות מולדובה, תקופת שלטונו של שטפן הגדול (47 שנים) הייתה הארוכה ביותר.
 | |||||
| לידה |
1433 בורזשט, נסיכות מולדובה, כיום במחוז בקאו, ברומניה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1504 (בגיל 71 בערך) סוצ'אבה, נסיכות מולדובה, כיום ברומניה | ||||
| מדינה |
מולדביה | ||||
| מקום קבורה |
מנזר פוטנה | ||||
| בן או בת זוג |
אבדוקיה מקייב (5 ביוני 1464–?) מריה ווייקיצה מריה ממנגופ מריה רארש | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהשטפן היה בנו של בוגדאן השני ממולדובה, ובחלק מהזמן גם שותפו לשלטון. בוגדאן השני נרצח בשנת 1451 על ידי אחיו, פטרו (השלישי) ארון, שעלה, בעקבות הרצח, על כס המלוכה. בעקבות רצח אביו, נמלט שטפן להונגריה, ומאוחר יותר עבר לנסיכות ולאכיה השכנה. בקיץ 1457 חזר שטפן למולדובה, ובעזרתו של ולאד המשפד, שליט ולאכיה, הדיח את פטרו ארון, שנאלץ לחפש מקלט בפולין. תיאוקטיסט הראשון, המיטרופוליט של מולדובה, משח את שטפן לנסיך. שטפן תקף את פולין ומנע מקז'ימייז הרביעי יגיילו, מלך פולין, לתמוך בפטרו ארון. בשנת 1459, שנתיים לאחר שעלה לשלטון במולדובה, הכיר שטפן בחוקיות שלטונו של קז'ימייז הרביעי.
שטפן הגדול נחשב לדמות מובילה ובולטת בהיסטוריה הרומנית. הוא ניחן בתכונות של מדינאי, דיפלומט ומנהיג צבאי. תכונות אלה אפשרו לו להתמודד עם משברים גדולים, בעקבות עימותים צבאיים עם גורמים עוינים מבחוץ ומבפנים, שניסו להדיח אותו מכסאו. במהלך שלטונו הגיעה נסיכות מולדובה לשיאים בהתפתחותה, וידעה תקופה ארוכה של יציבות פנימית, שגשוג כלכלי חברתי ושלום.
מבחינה פנימית התבסס שלטונו של שטפן הגדול על מעמד חברתי חדש המורכב בעיקר מבני שכבת האצולה הנמוכה (הבויארים הכפריים), שקודמו לתפקידים בכירים בהתבסס על כישוריהם הצבאיים ונאמנותם לשליט, או שהיו קרובי משפחתו. שטפן התבסס גם על שכבה של אזרחים עצמאיים שלחמו לצדו, מכוח אמונתם הדתית, והקים עבורם קהילות כפריות קולקטיביות. בצעד זה הבטיח לעצמו את נאמנותם, שלום חברתי בארץ וכן את כוח האדם הנדרש להחזקת צבא המונים, שכונה "הצבא הגדול", שסייע לו במימוש תוכניותיו הפוליטיות.
מבחינה חיצונית הצליח שטפן לנקוט במדיניות פרגמטית, שהקווים המנחים העיקריים שלה היו: יחסים טובים ככל האפשר עם שליטיהם של מדינות קטנות סמוכות למולדובה, כמו, למשל, עם שליטיה של "הארץ הרומנית" (Țara Românească) (שמה הרומני של נסיכות ולאכיה), ועם החאן של קרים. מטרתה של מדיניות הבריתות של שטפאן הגדול הייתה שלא לאפשר לשכנים הגדולים של מולדובה - האימפריה העות'מאנית, ממלכת פולין וממלכת הונגריה, להשתלט על מולדובה. הוא גם ניסה, אך ללא הצלחה, ליצור מערכת של בריתות בינלאומיות נגד הטורקים העות'מאנים. שלח במטרה זו שליחים אל האפיפיור, אל ונציה, אל הונגריה, אל פולין, אל צ'כיה ואל פרס.
בתקופת שלטונו ניהל שטפן מעל 40 קרבות ובמרביתם יצא כמנצח. הקרבות העיקריים היו הניצחון בבאיה (Baia), ב-1467, על מתיאש הוניאדי ההונגרי, ב-1469 בליפניק (Lipnic) נגד הטטרים והניצחון ב-1497 על המלך הפולני יאן אולברכט בקרב קוסמין. ניצחונו הצבאי הגדול ביותר היה בקרב וסלוי (Vaslui), שנערך ב-10 בינואר 1475 נגד הצבא העות'מאני בראשות האדים סולימאן פאשה. לאחר שהפסיד בקרב וסלוי, יצא הסולטן מהמט השני בראש הצבא שהנחיל תבוסה לצבאו של שטפן בקרב העמק הלבן (Valea Albă).
שטפן נאלץ להכיר בחסות האימפריה העות'מאנית על נסיכות מולדובה, אך הצליח לקבל תנאי חסות טובים. בתמורה למס חסות שנתי צנוע, שמרה מולדובה על מוסדותיה וזכתה לאוטונומיה פוליטית פנימית.
שטפאן הגדול היה אחד התומכים הגדולים של התרבות המולדבית ושל הכנסייה האורתודוקסית המקומית וייסד מספר מנזרים וכנסיות במולדובה, בארץ הרומנית (ולאכיה), בטרנסילבניה ובהר אתוס. בעקבות תרומותיו לכנסייה והילתו כמגן הנצרות בפני איום האסלאם הוכרז שטפן לקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, וכונה שטפן הגדול והקדוש, ב-20 ביוני 1992.
שטפן נשא שלוש נשים: יבדוקיה (Evdochia) בתו של נסיך רוסי, מריה ממנגופ (Mangop), שהשתייכה למשפחה הקיסרית הביזנטית ומריה ווֹייקיצה (Voichiţa), בתו של ראדו היפה (Radu cel Frumos). מנישואיו נולדו לשטפאן שבעה ילדים. החל משנת 1497 הפך בנו, בוגדאן השלישי, לנסיך-שותף.
שטפן הגדול גילה יחס טוב כלפי יהודי ארצו ואף קידם אחד מהם, יצחק בן בנימין שור מיאשי, לתפקיד לוגופט.
שטפאן הגדול נפטר ב-2 ביולי 1504 בסוצ'אבה, ונקבר במנזר פוטנה (Putna). הוא נחשב לאחד הגיבורים הלאומיים הגדולים של מולדובה בפרט, ושל רומניה בכלל, ודמותו מופיעה על שטרות כסף.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'ונתן איגלס - מלוכתו, תרבותו ומורשתו של שטפאן הגדול, שליט מולדובה: הצגת מקרה של אתנוסימבוליזם בחברות הרומניות, במסגרת עבודת דוקטור במכון לארכאולוגיה, יוניברסיטי קולג' לונדון,2011 (באנגלית) Jonathan Eagles - The reign, culture and legacy of Ştefan cel Mare, voivode of Moldova: a case study of ethnosymbolism in the Romanian societies, Institute of archeology, University College London, 2011
- גדולי הרומנים של כל הזמנים
- biography/Stefan-III שטפן הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)