שיה פייסו

שיה פייסו
夏培肃
לידה	28 ביולי 1923; צ'ונגצ'ינג, הרפובליקה הסינית
פטירה	27 באוגוסט 2014 (בגיל 91); בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
ענף מדעי	הנדסת מחשבים, מדעי המחשב
מקום לימודים	אוניברסיטת אדינבורו (1950); אוניברסיטת נאנג'ינג; אוניברסיטת דרום מזרח; אוניברסיטת ג'יאו טונג שאנגחאי ;
מוסדות	אוניברסיטת טסינגואה
פרסים והוקרה	אקדמאית של האקדמיה הסינית למדעים (1991)
בן או בת זוג	יאנג לימינג
תרומות עיקריות
	יצירת המחשב הסיני הראשון שפותח ללא תמיכה זרה, חלק מיוצרי תוכניות הלימוד הראשונות למחשוב בסין

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא שיה.

שְׂיָה פֵּיסוּ (בסינית: 夏培肃; ‏ 28 ביולי 1923 – 27 באוגוסט 2014) הייתה חלוצת מחשוב סינית, שזכתה לכינוי "האמא של המחשוב הסיני". בסוף שנות החמישים מילאה שיה תפקיד מפתח בפיתוח "מודל 107", המחשב הראשון שפותח בסין ללא תמיכה זרה. בנוסף, שיה הייתה מחנכת, לקחה חלק ביצירת תוכניות הלימוד וספרי הלימוד הסינים הראשונים שעסקו במחשוב, והנחתה כ-60 תלמידים לתואר מתקדם.^[1]^[2]^[3]^[4]

שיה קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת אדינבורו ב־1950. ב־1991 נבחרה להיות חברת האקדמיה הסינית למדעים (אנ'), אות הכבוד האקדמי הגבוה ביותר בסין. זכתה בפרס מפעל חיים מאיחוד המחשוב הסיני (אנ'), שגם יצר את "פרס שיה פייסו" שמוענק למדעניות ומהנדסות בעלות הישגים משמעותיים ב"מדעי המחשב, הנדסה, חינוך ותעשייה".^[2]^[3]

תחילת חייה

הפצצה יפנית על צ'ונגצ'ינג במלחמת סין–יפן השנייה. המלחמה אילצה את שיה לעזוב את העיר.

שיה נולדה ב-28 ביולי 1923 בצ'ונגצ'ינג למשפחה אריסטוקרטית משכילה. אביה, שְׂיָה חונְגְז'וּ (夏鸿儒), היה מלומד שחי בסוף תקופת שושלת צ'ינג, והחזיק בדעות פרוגרסיביות לזמנו. אביה עבר את הבחינות הממשלתיות בדרגת ג'וּ'זֶ'ן (אנ') ("הרמה המחוזית"), עבד כמנהל בית ספר ועסקן. הוא לקח חלק בתנועה להגנת מסילת הרכבת (אנ'), תנועה פוליטית שהתנגדה לניסיון להלאים פרויקט רכבת מקומי, ותרמה לסנטימנט שהתנגד לקיסרות צ'ינג, שלבסוף התלקח למהפכת שינהאי. אמה, חְוָאנְג שְׂיָאויוּנְג, הייתה מנהלת בית ספר יסודי לבנות ומורה בחטיבת ביניים לבנות.^[1]^[4]

הוריה של שיה ראו חשיבות רבה בהשכלתה. שיה החלה ללמוד בבית ספר יסודי בגיל ארבע וחצי, והחל מגיל 8 למדה בהוראה פרטית. שיה הצטיינה בלימודיה האקדמיים, ובמיוחד במתמטיקה. ב-1939, בגלל מלחמת סין–יפן השנייה והשפעתה על צ'ונגצ'ינג, נאלצה שיה לעבור לבית ספר בגְ'יָאנְגְגִ'ין (אנ').^[1]^[4] באתר Women of China, שפועל בחסות המפלגה הקומוניסטית של סין, נטען ש"החיים הקשים במהלך המלחמה והמעשים הברברים של הפולשים היפנים גרמו לשיה לבחור ללמוד קורס בהנדסה, כדי שתוכל לעזור למדינה".^[4]

שיה סיימה בית ספר תיכון ב-1940, ובאותה שנה החלה ללמוד במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת נאנג'ינג (שבאותה עת הועברה לצ'ונגצ'ינג בגלל המלחמה). לאחר שסיימה את התואר הראשון ב-1945, המשיכה ללימודי תואר שני במכון למחקר טלקומוניקציה באוניברסיטת ג'יאו טונג שאנגחאי, אותם סיימה ב-1947. לאחר מכן עברה לממלכה המאוחדת, ללימודי דוקטורט באוניברסיטת אדינבורו, אותם סיימה אותם ב-1950, ונשארה באוניברסיטה ללימודי פוסט-דוקטורט.^[1]^[2]^[4] שיה חזרה לסין ב-1951, והחלה לעבוד כאסיסטנט פרופסור (ובהמשך פרופסור חבר) במעבדה לרשתות טלקומניקציה באוניברסיטת צ'ינגחווה.^[2]

במהלך לימודיה הכירה את בעלה לעתיד, יאנג לימינג (אנ'), שלימים הפך לפיזיקאי תאורטי מוערך.^[3]

קריירה

רקע: מחשבים בסין בשנות החמישים

בתחילת שנות החמישים, טכנולוגיות המחשוב בסין היו בפיגור ניכר לעומת המערב וברית המועצות. האקדמיה והממשל בסין זיהו את המצב, והבינו שכדי להחזיק בצבא וכלכלה שיכולים להתחרות במדינות אחרות, יש להתעצם ביכולות המחשוב של המדינה. לאורך שנות החמישים, הוקמו מספר ארגונים וקבוצות מחקר שעסקו במחשוב. בימים הראשונים של התחום, החוקרים הסינים הסתמכו לחלוטין על שיתוף פעולה עם ברית המועצות: במהלך שנות החמישים חוקרים סיניים נשלחו לברית המועצות כדי ללמוד כיצד הסובייטים בונים מחשבים (שיה הייתה חלק ממשלחות אלו), והמחשבים הראשונים שהחוקרים הסיניים בנו היו העתקים של מחשבים סובייטים, כגון ה־BESM (אנ').

עם זאת, הסינים שאפו להשיג יכולת עצמאית להכשיר כח אדם בתחום (מספר תקני הסטודנט שהסובייטים הסכימו להקצות לסינים לא הספיק לשאיפות של הממשל הסיני), ולהיות מסוגלים לעצב, לפתח ולייצר מחשבים סיניים באופן עצמאי. הצורך בעצמאות גבר בעקבות התדרדרות היחסית בין הסינים לסובייטים במהלך סוף שנות החמישים, וב-1959 הסובייטים הפסיקו לחלוטין את תמיכתם (ראו הפיצול הסיני-סובייטי).^[3]^[5]^[6]

הצטרפותה של שיה למאמץ המחשוב הסיני

שיה החלה את מחקרה במחשבים דיגיטליים ב-1952. ב-1956 הוקם המכון לטכנולוגיות מחשוב באקדמיה הסינית למדעים (אנ'), ושייה הצטרפה אליו.^[3] שיה עבדה במכון לטכנולוגיות מחשוב מהקמתו ב-1956 ועד לפרישתה.^[7]

מודל 107: "המחשב הסיני הראשון" (1960)

שיה הייתה חלק מהצוות שפיתח את "מודל 107", המחשב האלקטרוני הראשון שתוכנן, פותח ויוצר באופן עצמאי בסין. שיה לקחה חלק משמעותי בעיצוב וההנדסה של המחשב. לאחר פרישתם של שניים מהחוקרים המנוסים האחרים בצוות, שיה הפכה לראש הצוות. המחשב רץ "מבצעית" לראשונה באפריל 1960, ועבד ללא בעיות במשך 20.5 שעות.^[3]^[7]

המודל 107 הותקן באוניברסיטה של האקדמיה הסינית למדעים (אנ') בבייג'ינג. המחשב שימש בעיקר למטרות חינוך, הן לתלמידים שהתמחו במחשבים והן לתלמידים ממחלקות אחרות, כגון המחלקה לגאופיזיקה. מעל ל-600 סטודנטים השתמשו במודל 107. בנוסף לחינוך, היו למחשב שימושים נוספים, כגון חיזוי גאות ושפל, חישובים הקשורים לכורים אטומיים וחישובי ערך עצמי ווקטור עצמי לטובת תיאוריה של פיזיקה גרעינית.^[7] למרות זאת, היסטוריונים מודרניים כתבו ש"בהשוואה למודל 107, למחשבים סיניים אחרים מאותה תקופה היה תפקיד יותר משמעותי בתעשייה ובביטחון הלאומי".^[5]

המודל 107 היה מחשב קטן לשימוש כללי (בניגוד למחשבים מסוימים שיוצרו בסין באותה תקופה שנועדו לבצע חישובים מסוג מסוים בלבד), שמבוסס על שפופרת ריק (Vacuum-tube computer).^[3]^[5] המחשב נבנה בארכיטקטורת פון נוימן, היה בעל זיכרון של 1024 בתים, ועשה שימוש במילים בגודל 32 ביטים וייצוג מספרים באמצעות נקודה קבועה (fixed point). המחשב מסוגל לבצע 16 פעולות, שעוסקות בעיקר בקריאה וכתיבה מהזיכרון, ארבע פעולות חשבון, תנאים והדפסה. תדר השעון הוא 62.5 קילוהרץ.^[7]

מודל 107

חינוך

[בשנות החמישים] מה שסין הייתה צריכה יותר מכל זה תכנית הכשרה [לתחום המחשוב]. שיה בנתה אותה.

— כתבה של ה-BBC על שיה^[3]

עם עליית שאיפות המחשוב הסיניות בשנות החמישים, התגבשה ההבנה שכדי להגשימן יהיה צורך בהגדלה משמעותית של כח האדם שמוכשר למחקר ופיתוח בתחום. החוקרים הסינים הראשונים טסו לברית המועצות כדי ללמוד את התחום, אך גם כדי ללמוד כיצד ללמדו. הסובייטים פתחו בפני הסינים מספר מוגבל של תקנים, וממילא הסינים היו מעוניינים בעצמאות. המכון לטכנולוגיות מחשוב, בו עבדה שיה, שיתף פעולה עם מספר אוניברסיטאות כדי להציע בהם את קורסים במחשוב. בקורסים אלה השתתפו כ-700 תלמידים מהאקדמיה והתעשייה.

אחד מהקורסים האלה היה הקורס הראשון בתיאוריה של הנדסת מחשבים, "עקרונות של מחשבים דיגיטליים אלקטרוניים", שאותו העבירה שיה. נאמר שהיא יצרה את ספר הלימוד הסיני הראשון שעסק בתיאוריה של בניית מחשבים. הספר התבסס על תרגום של חומרי לימוד ברוסית, עם תוספות ושינויים. כחלק ממלאכת התרגום, שיה נתקלה במושגים שלא היה להם מקביל סיני, וקבעה להם תרגום שבמקרים מסוימים נשאר בשימוש עד היום. פרט לקורס זה, לשיה היו תרומות נוספות ליצירת תוכניות הלימוד הראשונות שעסקו במחשוב בסין.^[2]^[3]^[7]

שיה המשיכה לשים דגש על חינוך גם בהמשך הקריירה שלה. היו לה מעל ל-60 תלמידים לתואר מתקדם, שחלקם הפכו להיות מובילים באקדמיה ובתעשייה.^[7]

מחקר מאוחר

גם לאחר שיסודות תחום המחשוב בסין הונחו, שיה המשיכה את מחקרה. היא עסקה בארכיקטורות מעבדים חדשות ובדרכים לייעל מחשבים. מחקריה כללו מחשבי-על, מעבדים וקטוריים (אנ') וייעול מעבדים בעלי צינור עיבוד נתונים (אנ').^[2]^[7]

מורשת

ב-1991 נבחרה להיות חברת האקדמיה הסינית למדעים (אנ'), אות הכבוד האקדמי הגבוה ביותר בסין. באותה שנה נבחר לאקדמיה גם בעלה, הפיזיקאי יאנג לימינג.^[2]^[3]

זכתה בפרס מפעל חיים מאיחוד המחשוב הסיני (אנ'), שגם יצר את "פרס שיה פייסו" שמוענק למדעניות ומהנדסות בעלות הישגים משמעותיים ב"מדעי המחשב, הנדסה, חינוך ותעשייה".^[2]^[3]

אחד מתלמידיה נהפך לארכיטקט הראשי של תוכנית המעבדים הסינית Loongson (אנ'). ב-2002 הוא קרא לצ'יפ Xia-50, על שם המורה שלו.^[3]

לקריאה נוספת

רקע: מחשוב סיני מוקדם

Zhang Jiuchun, Zhang Baichun, Founding of the Chinese Academy of Sciences' Institute of Computing Technology, IEEE Annals of the History of Computing 29, 2007-01, עמ' 16–33 doi: 10.1109/MAHC.2007.6 (כולל התייחסות ספציפית לשיה)
John H. Maier, Thirty Years of Computer Science Developments in the People's Republic of China: 1956-1985, IEEE Annals of the History of Computing 10, 1988-01, עמ' 19–34 doi: 10.1109/MAHC.1988.10003

שיה

Xia Peisu, ‘‘The First Electronic Computer Research Group in Our Country,’’ The Historical Materials of Chinese Science and Technology, 1985, vol. 6, no. 1. (בסינית)

ראו גם

היסטוריה של המחשוב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיה פייסו בוויקישיתוף

The computer pioneer who built modern China, מאת ליילה מקניל, באתר ה-BBC (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ Wang Bing (2003). "Xia Peisu". In Lee, Lily Xiao Hong; Stefanowska, A. D. (eds.). Biographical Dictionary of Chinese Women. New York: M.E. Sharpe. pp. 572–573. ISBN 9780765607980.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ועדת ההלוויה של ד"ר שיה, הספד לד"ר שיה פיסו (1923-2014), באתר איחוד המחשוב הסיני (אנ') של האקדמיה הסינית למדעים (אנ'), ‏27-08-2014 (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² Leila McNeill, The computer pioneer who built modern China, BBC, ‏20-02-2020 (באנגלית בריטית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Nie Sijie (ed. Amanda Wu), Xia Peisu: The Mother of Computer Science in China, Women of China - All China Women's Federation, ‏16-10-2014 (באנגלית) (ארכיון)
^ ¹ ² ³ Zhang Jiuchun, Zhang Baichun, Founding of the Chinese Academy of Sciences' Institute of Computing Technology, IEEE Annals of the History of Computing 29, 2007-01, עמ' 16–33 doi: 10.1109/MAHC.2007.6
^ John H. Maier, Thirty Years of Computer Science Developments in the People's Republic of China: 1956-1985, IEEE Annals of the History of Computing 10, 1988-01, עמ' 19–34 doi: 10.1109/MAHC.1988.10003
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ 中国计算机事业奠基人之一夏培肃：恬淡人生—新闻—科学网, ScienceNet.cn, ‏2015-04-17 (בסינית)

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "שיה פייסו".

[:12-1] ¹ ² ³ ⁴ Wang Bing (2003). "Xia Peisu". In Lee, Lily Xiao Hong; Stefanowska, A. D. (eds.). Biographical Dictionary of Chinese Women. New York: M.E. Sharpe. pp. 572–573. ISBN 9780765607980.

[:22-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ועדת ההלוויה של ד"ר שיה, הספד לד"ר שיה פיסו (1923-2014), באתר איחוד המחשוב הסיני (אנ') של האקדמיה הסינית למדעים (אנ'), ‏27-08-2014 (באנגלית)

[:0-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² Leila McNeill, The computer pioneer who built modern China, BBC, ‏20-02-2020 (באנגלית בריטית)

[:1-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Nie Sijie (ed. Amanda Wu), Xia Peisu: The Mother of Computer Science in China, Women of China - All China Women's Federation, ‏16-10-2014 (באנגלית) (ארכיון)

[:2-5] ¹ ² ³ Zhang Jiuchun, Zhang Baichun, Founding of the Chinese Academy of Sciences' Institute of Computing Technology, IEEE Annals of the History of Computing 29, 2007-01, עמ' 16–33 doi: 10.1109/MAHC.2007.6

[6] John H. Maier, Thirty Years of Computer Science Developments in the People's Republic of China: 1956-1985, IEEE Annals of the History of Computing 10, 1988-01, עמ' 19–34 doi: 10.1109/MAHC.1988.10003

[:3-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ 中国计算机事业奠基人之一夏培肃：恬淡人生—新闻—科学网, ScienceNet.cn, ‏2015-04-17 (בסינית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

תרומות עיקריות

לידה	28 ביולי 1923 צ'ונגצ'ינג, הרפובליקה הסינית
פטירה	27 באוגוסט 2014 (בגיל 91) בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
ענף מדעי	הנדסת מחשבים, מדעי המחשב
מקום לימודים	אוניברסיטת אדינבורו (1950) אוניברסיטת נאנג'ינג אוניברסיטת דרום מזרח אוניברסיטת ג'יאו טונג שאנגחאי
מוסדות	אוניברסיטת טסינגואה
פרסים והוקרה	אקדמאית של האקדמיה הסינית למדעים (1991)
בן או בת זוג	יאנג לימינג
יצירת המחשב הסיני הראשון שפותח ללא תמיכה זרה, חלק מיוצרי תוכניות הלימוד הראשונות למחשוב בסין