שיחות של פליטים

שיחות פליטים (בגרמנית: Flüchlingsgespräche) הוא מחזה מאת ברטולט ברכט. המחזה ראה אור עם הוצאתו לאור של עיזבונו הספרותי של ברכט, בשנת 1961, בהוצאת Suhrkamp הגרמנית.

הרקע למחזה

ברטולט ברכט עזב את גרמניה למחרת 27 בפברואר 1933, היום שבו העלו הנאצים את בניין הרייכסטאג בברלין באש. כשלושה חודשים מאוחר יותר ב-10 במאי 1933, כשהיה בדרכים, שמע על שריפת ספריו בכיכר האופרה הברלינאית. מסע-הנדודים שלו, כפליט, בדרך הסובבת עולם, עבר מברלין דרך פראג, וינה, ציריך, פריז לדנמרק (סוונדבורג) ולפינלנד. כאן ישב במשך כשנה, באחוזת המשוררת הפינית הלה וואוליוקי. כאן, בשנים 1941-1940 כתב את "שיחות של פליטים". במאי 1941, כאשר הנוכחות הגרמנית בפינלנד הלכה וגברה, עלה ברכט על הרכבת הטרנס-סיבירית, ודרך מוסקבה הגיע לוולדיווסטוק. מכאן באוניה לאמריקה. התגורר בסנטה מוניקה הסמוכה להוליווד. גם כאן נרדף, הפעם על ידי סוכניו של מקארתי רדופי הפחד מן הקומוניסטים. באוגוסט 1948 חזר לברלין (לגרמניה המזרחית). שנים אלה של פליט נרדף הם הרקע למחזה.

תוכן המחזה

המחזה "שיחות של פליטים" הוא דיאלוג בין שני גברים הנפגשים באקראי בתחנת הרכבת של הלסינגפורס (שמה הקודם של הלסינקי בירת פינלנד) בימי מלחמת העולם השנייה. המפגש הזה חוזר על עצמו לאורך שבע עשרה תמונות, תמונה למפגש. גיבורי השיחות הם האדונים מר ציפל, פיזיקאי במקצועו, ובעל גוף, ומר קאלה, איש גוץ, ככל הנראה פועל במפעל.

השיחות מבטאות באופן ישיר את קשיי הקיום של שני האנשים האלה, ושל אחרים עליהם הם מדברים, הנרדפים בחפשם חוף מבטחים לעגון בו עד יעבור זעם. השיחות שלהם לא מתקיימות מתוך שלוות נפש, כיוון שהם מסתכלים סביבם בחשדנות. בתחנות רכבת, כידוע, עברו באותם זמנים על-פי רוב חיילים, ציוד מלחמתי, סוכני גסטפו וגם אנשים לגורלם המר.

השיחה הראשונה ביניהם מבהירה היטב את מעמדם הרעוע. מר קאלה קובע מיד עם תחילת המחזה כי "הדרכון הוא האיבר היקר ביותר לאדם. הוא גם לא נוצר בדרך פשוטה כל-כך כמו האדם. אדם יכול להיווצר בכל מקום באופן הפזיז ביותר וללא סיבה הגיונית – אבל דרכון לעולם לא. לכן גם מכירים בו כשהוא טוב – ואילו האדם יכול להיות טוב מאין כמוהו, ובכל זאת לא יכירו בו".

השניים משוחחים על נושאים רבים שעומדים על סדר יומם, ורובם נוגעים למלחמה ולרצון העז לשרוד אותה. הם בוודאי שביקורתיים ביותר נגד הגרמנים ומעשי הזוועה שלהם, ונגד מי שעומד בראשם, אותו הם מכנים נואיכקוראיםלו. הם ביקורתיים לא פחות כלפי המדינות והעמים הסובבות אותם, ובהם שווייצריה ואהבת החופש ששוררת בה (אם אתה תייר בה, אך לא כשאתה פליט), שוודיה ואהבת הזולת השוררת בה, דנמרק וההומור המוזר של אזרחיה, צרפת ואהבת הפטריוטיזם, לפלנד, וכן על הקומוניזם, על גזע האדונים על השלטון בעולם, ומושגים נוספים.

לקריאה נוספת

• ברטולט ברכט, שיחות של פליטים, מגרמנית: רוני רייך, תל אביב: הוצאת שוקן, 1996.