שיטת דלפי

שיטת דלפי היא שיטה לקבלת החלטות קבוצתית וחתירה לקונצנוס מהימן בין מומחים או בעלי עניין. השיטה מסתמכת על הצגת מספר שאלונים עוקבים, הנענים בעילום שם על ידי פאנל של משתתפים עם מומחיות רלוונטית. לאחר כל שאלון, תגובת הקבוצה מוזנת חזרה למשתתפים. [1] ^[1] השיטה נוצרה בשנות ה-50 על ידי מכון ראנד, כדי להשיג את קונצנזוס הדעות המהימן ביותר של קבוצת מומחים. ^[1] מאז משתמשים בשיטה במגוון תחומים כמו מחקרי בריאות, חינוך, ניהול ומחקרי סביבה.^[2] כיום קבוצות של מומחים או בעלי עניין יכולים להשתמש בכלים אינטרנטיים כמו ExpertLens כדי לענות בצורה אנונמית על שאלונים, לקבל משוב שמייצג את "תשובת הקבוצה", לבצע דיונים ולשנות את התשובות שלהם כדי לראות אם הם יכולים להגיע לקונצנזוס בין מומחים. ^[2]

שיטת דלפי כוללת הגשת מספר סבבי שאלות למספר מומחים, שמתמקדות כולן בבעיה מרכזית אחת. השאלות מיועדות לחשוף את ההנמקות של המשיב, וכן את הגורמים שהוא חושב שהם רלוונטים לבעיה, את ההערכות שיש לו לגבי הגורמים הללו ואת המידע באשר לסוג הנתונים שהוא חושב שיאפשרו לו להגיע להערכה טובה יותר של גורמים אלה ובכך להגיע לתשובה בטוחה יותר של השאלה המרכזית. ^[1]

דלפי מבוססת על העיקרון לפיו תחזיות (או החלטות) מקבוצה מובנית של פרטים מדויקות יותר מאלה מקבוצות לא מובנות. המומחים עונים על שאלונים בשני סבבים או יותר. לאחר כל סבב, מנחה מספק סיכום אנונימי של תשובות המומחים מהסבב הקודם וכן את הסיבות שסיפקו לשיקוליהם. לפיכך, השיטה מעודדת מומחים לשנות את תשובותיהם הקודמות לאור תשובותיהם של חברים אחרים בפאנל שלהם. מאמינים שבמהלך תהליך זה טווח התשובות יקטן והקבוצה תתכנס לעבר התשובה ה"נכונה". לבסוף, התהליך נעצר לאחר קריטריון עצירה מוגדר מראש (למשל, מספר סבבים, השגת קונצנזוס, יציבות התוצאות), והניקוד הממוצע או החציוני של הסבבים האחרונים קובעים את התוצאות.^[^{דרוש מקור]}

היסטוריה

שיטת דלפי פתוחה בשנות ה-1950 על ידי חוקרים במכון ראנד שפעל בימי המלחמה הקרה, כדי לנסות לחזות את ההשפעות שיהיו לטכנולוגיה על לחימה. ^[2] הדבר בוצע במסגרת ייעוץ לחיל האוויר האמריקאי.

בשנת 1944 הורה הגנרל הנרי ארנולד על יצירת הדו"ח עבור חיל האוויר של צבא ארה"ב על היכולות הטכנולוגיות העתידיות שעשויות לשמש את הצבא. נוסו גישות שונות, אך החסרונות של שיטות חיזוי מסורתיות, כגון גישה תיאורטית, מודלים כמותיים או אקסטרפולציה של מגמות, התגלו במהירות בתחומים שבהם טרם נקבעו חוקים מדעיים מדויקים.

החל משנות החמישים המוקדמות החל עניין גדול ביכולות חיזוי של העתיד. סימן מוקדם לתופעה זו התגלה במכון ראנד בסנטה מוניקה, קליפורניה. באותם ימים ראנד היה צוות חשיבה של חיל האוויר. בהנחייתו של ג'ון וויליאמס,[2] חטיבת המתמטיקה של המכון משכה מספר פילוסופים, ושלושה מהם הקימו קבוצה פעילה של עתידנים שעסקה בבעיות חיזוי. השלושה היו - הלוגיקן אולף הלמר (Olaf Helmer), המתמטיקאי ופילוסוף נורמן דאלקי (Norman Crolee Dalkey), והמתמטקאי והפילוסוף ניקולס רשר (אנ').^[3]

כדי להתגבר על החסרונות של שיטות חיזוי מסורתיות, פיתחו השלושה את שיטת דלפי. ^[4]. השיטה פותחה במסגרת "פרויקט דלפי" בתוך תאגיד ראנד, ומטרתה היתה למצוא את הקונצנוס האמין ביותר בקרב קבוצת מומחים.^[1] השיטה שאבה השראה ממחקרם של אברהם קפלן, א.ל. סקוגסטד ומ.א. גירשיק, "החיזוי של אירועים חברתיים וטכנולוגים" שפורסם ב-1950.^[4] ^[5]

הלמר ודלאקי ותארו את שיטת דלפי במאמר משנת 1962. המאמר התפרסם בשנית בשנת 1963 בירחון Management Science. (אנ') מסיבות בטחוניות השיטה פורסמה בפומבי כעשור לאחר פיתוחה הראשוני בראנד. המחקר המקורי נועד להבין מקבוצת מומחים מהי כמות החימוש של פצצות אטומיות המיטבית שארה"ב צריכה לייצר כדי להתמודד עם האיום מצד ברית המועצות.{^[1]

מומחים התבקשו לחוות את דעתם על ההסתברות, התדירות והעוצמה של התקפות אויב אפשריות. מומחים אחרים יכולו לתת משוב בעילום שם. תהליך זה חזר על עצמו מספר פעמים עד שנוצר קונצנזוס.^[^{דרוש מקור]}

פרוטוקול מחקר המסביר את הגישה הקפדנית ליישום שיטת דלפי פורסם במקור ב- BMJ Open בשנת 2015. פרוטוקול מחקר זה משמש ומצוטט בדרך כלל כעת על ידי כל מחקר המיישם את שיטת דלפי מכיוון שזו הפעם הראשונה שתואר פרוטוקול ברור ליישום המתודולוגיה בפועל.^[^{דרוש מקור]}

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Norman Dalkey, Olaf Helmer, (1963) An Experimental Application of the DELPHI Method to the Use of Experts. Management Science 9(3):458-467. https://doi.org/10.1287/mnsc.9.3.458
^ ¹ ² ³ Delphi Method
^ ניקולס רשר,Predicting the future : an introduction to the theory of forecasting, עמ' 28
^ ¹ ² ניקולס רשר,Predicting the future : an introduction to the theory of forecasting, עמ' 262
^ Kaplan, A., A. L. Skogstad, and M. A. Girshick. “The Prediction of Social and Technological Events.” The Public Opinion Quarterly 14, no. 1 (1950): 93–110. http://www.jstor.org/stable/2745902.

קישורים חיצוניים

The Delphi Method: Techniques and Applications, ספר בעריכת Harold A. Linstone , Murray Turoff, יצא לאור ב 1975.
מחקרים ומאמרים על שיטת דלפי, מכון ראנד.

[דאלקי-הלמר-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Norman Dalkey, Olaf Helmer, (1963) An Experimental Application of the DELPHI Method to the Use of Experts. Management Science 9(3):458-467. https://doi.org/10.1287/mnsc.9.3.458

[ראנד1-2] ¹ ² ³ Delphi Method

[3] ניקולס רשר,Predicting the future : an introduction to the theory of forecasting, עמ' 28

[רשר2-4] ¹ ² ניקולס רשר,Predicting the future : an introduction to the theory of forecasting, עמ' 262

[5] Kaplan, A., A. L. Skogstad, and M. A. Girshick. “The Prediction of Social and Technological Events.” The Public Opinion Quarterly 14, no. 1 (1950): 93–110. http://www.jstor.org/stable/2745902.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]