שיטת עלי-ערבה

מין של צמח

שיטת עלי-ערבה ( השם המדעי: .Acacia salicina Lindl) - היא שיח או עץ קטן ירוק-עד, לא קוצני מסוג שיטה (Acacia) ממשפחת הקטניות. מין זה מוצאו ממרכז אוסטרליה ומזרחה וטיפוס תפוצתו העיקרי הוא מדברי ומקומות צחיחים. הוא ניטע לצורך מספוא ומרעה ושמושים אחרים בתוניסיה בספרד, בישראל, בהודו, בקליפורניה ובדרום מערב מקסיקו[2]. בישראל הוא ניטע בעיקר באזורים הצחיחים למחצה לשם ייצוב גדות נחלים וכנראה גם לייצוב חולות. כיום שיטת עלי-ערבה אינה מוכרת כמין פולש. בישראל היא הוכרזה כמין שלא רצוי לשתול אותו בשל הפוטנציאל הפלישה הגבוה שלה ובגלל שהיא עלולה לשנות את אופי הכיסוי של הצומח המקומי. כמו כן, הומלץ לפעול לצמצום גודל המוקדים שהתבססו לאורך נחלי אכזב[3].

קריאת טבלת מיוןשיטת עלי-ערבה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: מימוסיים
סוג: שיטה
מין: שיטת עלי-ערבה
שם מדעי
Acacia salicina
לינדלי, 1838
תחום תפוצה

מאפיינים עריכה

 
תרמיל פתוח בשתי קשוות, למעלה הזרע

סימני ההיכר העיקריים שלשיטת עלי-ערבה הם: שיח או העץ ירוק-עד, לא קוצני, סבוך, שגובהו בישראל 3 עד 5 מ', ענפיו קירחים, נוטים (משתלשלים) כלפי הקרקע. עליו (הפילודים) ארוכים ובעלי עורק מרכזי אחד, פרחיו ערוכים בקרקפות כדוריות ולבנות, פריו תרמיל המכיל זרע עם עוקץ אדום ומפותל.

שיטת עלי-ערבה יוצרת כיסוי צפוף המשנה לחלוטין את אופי הכיסוי של הצומח המקומי. מתחת לצמרות לא צומח שום מין צמח אחר. בנוסף לדחיקת מינים מקומיים, היא מתחרה איתם גם על ניצול מי הקרקע. הריבוי באמצעות זרעים וגם באמצעות נצרי שורש. היא מתחדשת מגדמים לאחר כריתה ויוצר כיסוי צפוף.

שיטת עלי-ערבה מהירת צמיחה, מאריכה ימים, משך חייה מגיע עד 50 שנה.

הפריחה בישראל מסוף הקיץ ועד תחילת דצמבר.

בית גידול עריכה

בית הגידול המועדף על הצמח הוא קרקעות חרסיתיות עד חוליות בגדות נחלים ובמישורים של האזור הצחיח למחצה, עד שולי האזור הצחיח[3]. שיטת עלי-ערבה היא צמח חצי צל ואור מלא, עמיד בקרה, בשרב, במליחות גבוה ובגיר. גדל בקרקעות מנוקזות. ריבוי באמצעות זרעים בסתיו או באביב[4].

מורפולוגיה עריכה

 
תקריב של תפרחת

השורשים מעמיקים אך גם מתפרשים בצורה אופקית.

העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, וצבעם ירוק חיוור, ירוק-אפרפר או כחלחל. העלים משתלשלים, בעלי שונות צורתית גדולה, ישרים, מוארכים (דמויי סרגל צר) או אזמל מעוקם מעט. אורכם 7 עד 20 ס"מ ורוחבם 0.5 עד 4 ס"מ[5]. העלים חלקים וגלדניים (עבים) עם עורק מרכזי בודד ובולט[4]. בבסיס הפילוד 2 עד 5 בלוטות.

למעשה אין אלה עלים ממש, אלא דמויי עלים – פילודים (phyllode, phyllodium). הפילוד אינו אלא התרחבות הפטוטרת (ציר העלה) שהפך לאיבר הטמעה דמויי טרף במקום הטרף המנוצה פעמים. רק הנבט או הנצר מצמיח עלים מנוצים ובשלב מוקדם של התפתחות הצמח מופעים הפילודים. בשתילים צעירים אפשר שייראו רק עלים מנוצים פעמיים (בעלי שני סעיפים) ובסוף שלושה חודשים השתיל יצמיח עלי פילוד בלבד. השינוי מתרחש במהלך של ארבעה שלבים עיקריים.

התפרחת אשכול באורך 5 עד 6.5 ס"מ, הנושא 2 עד 8 קרקפות כדוריות בצבע לבן-קרם עד צהוב חיוור. לעיתים תפרחת אחת יוצאת מחיק העלה. הקרקפת, שקוטרה כ-8 מ"מ, נושאת 15 עד 25 פרחים זעירים[5].

הפרחים דו-מיניים, נכונים וזעירים מאוד בעלי שחלה עילית. הגביע דמוי פעמון, זעיר בעל 5 עלי גביע. עלי הכותרת 5 זעירים קירחים.

האבקנים רבים ובולטים מן העטיף.

השחלה עילית בת עלה אחד, השליה עוברת לאורך תפר הבטן של שחלה[4].

הפרי תרמיל הנפתח בשתי קשוות, ארוך וצר, ישר או עקום מעט, עבה ומעוצה משני צדי השקע של הזרע (מוצר בין הזרעים) ואורכו 2 עד 7 ס"מ, לעיתים רחוקות 12 ס"מ ורוחבו 7 עד 13 מ"מ[4].

הזרעים מוארכים אליפטיים, אורכם 4.5 עד 6 מ"מ וצבעם שחור מבריק. עוקץ הביצית של הזרע, שמחובר לתרמיל, הוא עבה וצבעו אדום כהה או כתום[6].

תמונות להמחשה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שיטת עלי-ערבה בוויקישיתוף


הערות שוליים עריכה

  1. ^ שיטת עלי-ערבה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ .Acacia salicina Lindl, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏9-2023
  3. ^ 1 2 ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, שיטת עלי-ערבה, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, ‏21-8-2023
  4. ^ 1 2 3 4 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 184
  5. ^ 1 2 ז'אן-מרק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, ירושלים: דן פרי, 2019, עמ' 2012
  6. ^ שיטת עלי-ערבה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏9-2023