אינטלקטואליזציה

בפסיכולוגיה, אינטלקטואליזציה (בעברית: שִׂכְלוּן) היא מנגנון הגנה משני שבו נעשה שימוש באינטלקט כדי להימנע מעימות עם רגשות ומתחים נפשיים, על ידי חשיבה עליהם או הבעה שלהם באמצעים מופשטים. מנגנון הגנה זה נחשב כמנגנון הגנה משני/גבוה כיוון שהוא פיתוח של מנגנון ההגנה הראשוני בידוד.

באמצעות מנגנון זה יכול האדם להוציא את עצמיותו מתמונת המצב ובכך לבטל את פעולתם של מנגנונים נפשיים כמו חרדות ודחפים אחרים.

מנגנון האינטלקטואליזציה מודגם היטב במקרה של אדם המקבל בשורה על מחלה קשה של בת זוגו. במקום להתמודד ישירות עם הרגשות הקשים, האדם מגיב בהתמקדות בהיבטים הטכניים של המצב - חוקר את המחלה, בודק אפשרויות טיפול, ומעמיק בידע רפואי רלוונטי. תגובה זו מאפשרת לאדם להתעסק באופן אקטיבי עם המצב, תוך הסטת תשומת הלב מהכאב הרגשי. כתוצאה מכך, המצוקה הרגשית נשארת מחוץ למודעות הישירה, כשהפעילות האינטלקטואלית משמשת כמגן מפני העומס הרגשי הכבד.

מנגנון זה תואר שלא בשמו בידי זיגמונד פרויד, ואנה פרויד הציבה אותו בין מנגנוני ההגנה הבוגרים, והקדישה לו פרק בספרה "האני ומנגנוני ההגנה" (בעברית בהוצאת זמורה-ביתן, 1987).

השפעות האינטלקטואליזציה על האדם

מנגנון הגנה זה עשוי להשפיע על הפרט בכמה רבדים:

בניית אופי של האינדיבידואל: אינטלקטואליזציה הופכת לתכונה יציבה המשולבת באישיותו של הפרט בשלב מוקדם ונשארת עקבית בבגרותו. היציבות האורכית של האינטלקטואליזציה מרמזת שמרגע שהיא מאומצת, היא ממשיכה לעצב את האופן שבו אנשים מנהלים את עולמם הרגשי ומתקשרים עם הסביבה שלהם לאורך כל חייהם.

השפעות קוגניטיביות ורגשיות: אינטלקטואליזציה משקפת ומשפרת ביטוי קוגניטיבי גבוה, במיוחד ביכולות מילוליות, מה שמצביע על כך שאנשים שמשתמשים במנגנון הגנה זה מיומנים בתהליכי חשיבה מורכבים ושימוש בשפה. גישה קוגניטיבית זו מאפשרת להם להתמקד בפרטים ולשמור על אובייקטיביות, מה שיכול להיות יתרון במיוחד בעיסוקים אינטלקטואליים. עם זאת, הדגש על ניתוח מעמיק ומנותק עשוי גם לתרום לריחוק רגשי, ועלול להגביל את יכולתם לעסוק באופן מלא ברגשותיהם או ברגשותיהם של אחרים.

השפעה פסיכולוגית וחברתית: אינטלקטואליזציה יכולה לשמש כלי שימושי לניהול מצוקה רגשית ושמירה על קור רוח, אך היא עשויה גם להוביל גם לתחושות של ניתוק ודיכאון. אנשים המסתמכים במידה רבה על מנגנון הגנה זה עלולים למצוא עצמם מרוחקים רגשית מחוויותיהם ומאחרים, מה שעלול להפריע לביטוי רגשי וחום ספונטניים.

למרות האתגרים הללו, אנשים כאלה מצטיינים לעתים קרובות בסביבות תובעניות מבחינה אינטלקטואלית, שבהן הקפדנות הקוגניטיבית שלהם נזקקת, יעילה ומוערכת.

אינטלקטואליזציה מול רציונליזציה

אינטלקטואליזציה ורציונליזציה הם שני מנגנוני הגנה פסיכולוגיים שלעתים מתבלבלים ביניהם, אך למעשה פועלים באופן שונה:

אינטלקטואליזציה היא תהליך שבו אדם ממיר רגשות או דחפים לרעיונות מופשטים, ובכך מרחיק את עצמו מחוויות רגשיות מטרידות. מנגנון זה מאפשר לאדם להתמודד עם מצבים מורכבים רגשית באמצעות חשיבה מופשטת ואנליטית, תוך הימנעות מעיסוק ישיר ברגשות עצמם.

לעומת זאת, רציונליזציה היא תהליך שבו אדם מייצר הסברים לוגיים לכאורה כדי להצדיק התנהגויות או מחשבות הנובעות מדחפים שאינם מקובלים על האגו או על החברה. בתהליך זה, האדם מסתיר את המניעים האמיתיים העומדים מאחורי התנהגויותיו או מחשבותיו, ומציג במקומם הסברים שנראים הגיוניים וסבירים יותר.

ההבדל המרכזי בין השניים הוא שאינטלקטואליזציה מתמקדת בהרחקת הרגשות באמצעות הפיכתם לנושא לניתוח אינטלקטואלי, בעוד שרציונליזציה עוסקת ביצירת מסגרת הסברים חלופית ו"הגיונית" לרגשות או התנהגויות, תוך הסתרת המניעים האמיתיים.

לקריאה נוספת

• אנה פרויד, האני ומנגנוני ההגנה, הוצאת זמורה-ביתן, 1987

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.