פתיחת התפריט הראשי

שׁנונית חולות (שם מדעי: Acanthodactylus scutellatus) היא זוחל ממשפחת הלטאיים סוג שנונית. גודלה קטן, עד 21 ס"מ, כאשר אורך הזנב מהווה פחות משני שלישים. משקלה עד 10 גרם לרוב. ראשה מחודד בקדמתו. לשנונית החולות סימן היכר המייחד אותה משאר בני סוגה: מגיני הגחון שלה סדורים באלכסונים היוצאים ממרכז הגחון ונמשכים אחורה ולצדדים, לעומת המינים האחרים בסוגה אצלם מגיני הבטן מסודרים בשורות ישרות, שתי וערב.

קריאת טבלת מיוןשנונית חולות
Acanthodactylus-scutellatus 20100816 8186.JPG
שנונית חולות, נקבה, אוגוסט 2010, חולות עגור
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: חולייתנים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
משפחה: לטאיים
תת־משפחה: Lacertinae
סוג: שנונית
מין: שנונית חולות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Acanthodactylus scutellatus
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משמעות השם המדעי של שנונית החולות (scutellatus) הוא "מכוסה קשקשים קטנים".

צבע שנונית החולות לרוב צהבהב, בהתאם לסביבה החולית בה היא חיה. לעיתים צבעה נוטה לגוון אפור או חום בהיר. על צבע רקע זה מפוזרים כתמים צרים וכהים, היוצרים דגם של רשת (ראו תמונה) הבולט יותר בזכרים. בשונה ממרבית מיני השנוניות הנפוצים בארץ, לא ניתן להבחין בפסי אורך אצל שנונית החולות. כמרבית המינים במשפחת הלטאיים, גם אצל שנונית חולות קיימים שינויי צבע פיזיולוגיים - בשעות החמות הגוונים בהירים יותר, בהשוואה לשעות הבוקר או אחר הצהריים בהן השנונית זקוקה לקרינת השמש על מנת לווסת את חום הגוף.

הזכר גדול מן הנקבה - ראשו ושורש זנבו עבים יותר.

הצעירים דומים בצבעם לבוגרים.

שנונית החולות שוכנת בישראל בחולות מערב הנגב ובחולות של דרום מישור החוף, בנוף של חולות נודדים ומיוצבים למחצה. בעבר הייתה נפוצה גם עד הרצליה ושפיים בצפון, אך העיור המתקדם בארץ, שגרם להשמדת בית גידולה, כנראה הביא לכך שאין עוד פרטים צפונה לחולות בת ים וחולון. באזורים בהם מצויה שנונית חולות, היא עשויה להיות בחפיפה עם מינים אחרים מהסוג שנונית. מדרום לנחל הירקון, קיימת חפיפה בתפוצת שנונית חולות עם המין שנונית השפלה (שם מדעי: Acanthodactylus schreiberi), ואנו עדים לחלוקה בין שני המינים ברמת תת-בתי הגידול שבשטח: שנונית חולות מאכלסת חולות נודדים ומיוצבים-למחצה, וככל שהחולות יותר מיוצבים (פחות נודדים) היא נעלמת ומחליפה אותה שנונית השפלה. בדרום מישור החוף, שני המינים הללו מהווים הלכה למעשה סמנים (אינדיקטורים) לרמת יציבות החולות, למשל במחקר ארוך-הטווח הנערך בשמורת חולות ניצנים[1]. מחקר שנערך בעבר בחולות חולון מצא ששני המינים מסוגלים לחיות באותו אזור בזכות חלוקת משאבים שונה בכל מין, אשר מונעת תחרות ישירה בשנים בהן תנאי האקלים וכמות המזון ממוצעים[2]; בשנת בצורת עלולה להיווצר תחרות ביניהם. בחולות מערב הנגב ובחולות צפון סיני, קיימת חפיפה באתרים רבים בין שנונית חולות לבין המין שנונית ארוכת-כף (שם מדעי: Acanthodactylus aegyptius), כאשר האחרונה מחליפה את שנונית חולות בבתי גידול של החולות הנודדים ביותר.

שנונית החולות פעילה ביום ומתחפרת בחול היטב. מחילותיה אינן עמוקות והיא שוכנת בהן בלילה ובקיץ בשעות החמות. כשהיא מגלה אויב היא רצה למחילה, בין אם היא שלה או לא.

עונת הרבייה של שנונית חולות מתחילה בסוף החורף. בתקופה זה הזכר שומר על נחלתו שמקיפה את מחילתו, תוך שהוא מחזר אחר נקבות ומנסה להזוודג עימן ובמקביל מגרש זכרים אחרים הנחשבים "פולשים" לנחלתו. הנקבה מטילה באביב 3-6 ביצים מוארכות, בעלות קליפה גמישה. הצעירים בוקעים בחודשי יוני ואוגוסט. אורכם לאחר הבקיעה הוא 7-8 ס"מ, והם שוקלים כ-0.5 גרם. בצפון סיני נתפסו צעירים בגודל זה גם באפריל.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שנונית חולות בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בעז שחם, ניהול וממשק של דיונות וזוחלים: השלכות לגבי שחזור בתי גידול ואסטרטגיות שימור. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010
  2. ^ איתן אביטל, חלוקת משאבים בין שני מיני לטאות מהסוג שנונית (Acanthodactylus) החיים באותו אזור חולות. עבודת גמר לתואר מוסמך בזואולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1981