פתיחת התפריט הראשי
שפופרות גייסלר

שפופרת גייסלר היא שפופרת קתודית, שהומצאה על ידי היינריך גייסלר ויוליוס פלוקר (אנ') בסביבות שנת 1855. השפופרת שימשה לחקר תופעת הקרניים הקתודיות, וסייעה לבצע ניסויים מדעיים שלא היו אפשריים קודם לכן[1].

שפופרת גייסלר בנויה משפופרת זכוכית שממנה נשאב האויר, כשבתוכה שתי אלקטרודות. כאשר מופעל מתח חשמלי גבוה בין האלקטרודות נוצרת התפרקות חשמלית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שפופרת גייסלר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.